אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי דוד פרנקל

פרק ד · הלכה א

פרק ד

עשרה. שהתירו לו לשתות ביין וכו'. נראה שטעם זה אינו אלא לרב דקאמר בבבלי בע"ז דף ל"ו יין ושמן דניאל גזר עליו אלא לשמואל דאמר התם דניאל לעצמו גזר למאי הוצרך להתרת חכמים והדרא קושיא לדוכתא למה נקרא התרשתא. דודאי אין סברא לומר שהתירו לו יין נסך ממש דמדאו' אסור. מיהו לשיטת הירושלמי פ"ק דשבת דף ו' ע"ב דמסיק שלא קבלו רוב הציבור על עצמן גזרת דניאל יש לומר דנחמיה היה מן המקבלים גזרתו של דניאל לכך הוצרכו להתיר לו כדין כל נדרי מצוה מיהו בבבלי משמע דשמואל ס"ל דלא גזר דניאל כלל על אחרים:

מכיון שהיא חוזרת וטובלת וכו'. לפמ"ש בקונט' מכאן ראיה לדעת הפוסקי' גיורת שנתגייר' פחותה מבת ג' שנים מדאו' גיורת היא וכ"ה דעת הרמב"ם ועיין בר"ן ובחידושי הריטב"א במסכת כתובות דף י"א ע"א:

הלכה גרים הן וכו'. מכאן ראיה למ"ש הרמב"ם פי"ג מה' מילה גר שמל וטבל אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא לו מכלל העכו"ם וחוששים לו עד שתתברר צדקתו עכ"ל. ודברי רב הכי מתפרשין. הלכה אם טבלו גרים הן ואע"פ שנודע שטבלו לשום דבר אחר מאלו ואין דוחין אותו ומראין להם קירוב פנים כדי שתתברר צדקתם:

אמר דוד בעון ד' דברים וכו'. ואני תמה על מ"ש הפ"מ בתענית פ"ג בד"ה ושופכי דמים וכו' והא דל"ק בפרק הערל שבדק על ש"ד משום דאלו היו ש"ד היו גואלי הדם צועקים אליו ע"כ. והרי מפורש כאן דאף על ש"ד בדק. ואפשר דבא לתרץ הבבלי ודוחק:

ופוסקי צדקה ברבים וכו'. ומקשה הי"מ למה ילקו העניים בעצירת הגשמים ותירץ בהדי הוצא לקי כרבא ע"כ. וקשה וכי בשביל המעוטים שעושים כן יענשו כולם. ואין לומר דאיירי בשרבים עושים כך דקרא משמע דאפי' בשביל איש אחד המתהלל במתת שקר כולם נענשים וגשם אין לכך נ"ל דאיירי באיש הרגיל לכך והרבה שיודעים שנודר ואינו מקיים והם כובשים פניהם בקרקע לפיכך כולם נענשים:

ויבקש דוד את פני ה' וכו' בקונ' פירשתי דגז"ש קדריש וכן הוא במ"ר. ולפום פשטא נראה לפי שהשואל פניו כלפי הנשאל והנשאל פניו כלפי השכינה וה"פ דקרא ויבקש דוד מאת העומד את פני ה' והיינו הכהן הנשאל העומד לפני ה' שישאל לו באורים ותומים:

על אשר המית ממנו וכו'. וקשה הא כתיב ויבקש שאול להכותם בקנאותו לבני ישראל ויהודה משמע דלא קאי אמיתת נוב עיר הכהנים וכן הקשה הרד"ק ויש לומר דמפרש בקנאתו לשון התראה כמו וקנא את אשתו וה"פ שביקש שאול להכותם באותה שעה שהתרה בישראל ויהודה שלא יסייעו לדוד:

חסר יו"ד זה מפיבושת. כתב הי"מ שבעתם כתיב חסר יו"ד ע"כ ואינו כן בספרים שלפנינו ופי' שבקונט' עיקר:

בימי ר"א בקשו לקרבן. מקשה בי"מ הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ואיך רצו לבטל גזרת דוד ועזרא ע"ש. ובמ"ש בקונטרס נתישבה קושייתו. וגם עזרא הניחן כמות שהם ולא הוסיף על גזרת דוד אלא שכבר נהגו להרחיקן. אך קשיא הא יש בהן איסור דלא תתחתן בם שהרי הם משבעה אומות דבגירותן אית בהו איסור חתנות כמפורש בבבלי פ' הערל. ותירץ הי"מ בשם הראב"ד דאין איסור לא תתחתן אלא בהגר עצמו אבל בניו שנולדו ממנו לאחר הגירות מותרים לבא בקהל דלא כתיב בהו דורות ולא עד עולם ע"כ ע"ש. וקשיא לי הא איכא למילף בהו איסור עולם מק"ו דעמון ומואב דנקבות מותרות מיד ואפ"ה זכרים אסורים עד עולם הנך דאחד זכרים וא' נקבות אסורות כדכתיב לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כ"ש דזכרים אסורים עד עולם ומעתה אף נקבות אסורות עד ג' דורות מק"ו ממצרי ואדומי שאין איסורין אפי בזכרים אלא עד ג' דורות וא"ל חלל יוכיח דכהן הנושא גרושה בניה חללים אחד זכרים ואחד נקיבות ובת חללה כשרה לכהונה דשאר איסורי כהונה ועוד הרי מיהת זכרים אסורים לעולם ודוחק לומר דדוד גזר על הנקבות דכולא סוגיין ודבבלי משמע דנקבות לא חטאו אז שיענשו. והי"מ כתב ושמא י"ל דוקא לאותן שעמדו במרדן אמר קרא לא תתחתן ואפי' נתגיירו וכו' ע"ש ודוחק גדול לומר כן מסברא דנפשיה. ומסוגייא דשביעית דמייתי ראיה מינה איכא למידק איפכא. מיהו נ"ל דמוכח קרא שאותן גבעונים שבאו בימי יהושע ונתגיירו אין בהם איסור לא חתחתן. דגרסינן בקידושין דף ל"ו תנא דבי ר"י הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה וכתיב והיה כי יביאך וגו' ונשל גוים רבים וגו' לא תתחתן בם. הרי דאיסור לא תתחתן אינו נוהג אלא לאחר ירושה וישיבה ונתינים באו קודם ירושה וישיבה ואין בהם איסור חתנות והלכה כר"י כדמוכח פ"ק דבכורים. וסוגיא הבבלי פ' הערל וסוגיין כר' ישמעאל אתא. ונכון הוא. ועיין בדרושים:

כלום ריחקן אלא משום פסול משפחה וכו'. כתבו תוס' ר"פ אלו נערות ומיהו מירושלמי משמע כפי' הקונ' דקאמר נתינים יהושע רחקם וכו' משמע דיהושע גזר עליהם שנפסלו מלבוא בקהל וע"ל דריחקן היינו שלא יטמעו בהו ע"ש. ולפ"ז צ"ל דר"ש מפרש לסוגיין דלכך ריחקן יהושע ונתנם לחוטבי עצים וכו' לפי שכבר יש בהם פסול משפחה שהן משבעה אומות שאסור להתחתן בהם לכך ריחקן מישראל שלא יטמעו בהן דאי משום פסול עבדות אסור להתחתן בהם קשיא מתני' אלא שעשו מעשה חיוי וכו'. ק"ק שאין המשל דומה לנמשל בכל צד שהרי בהערמת הנחש לא היה אלא חד צד ובהערמת הגבעונים באו משני צדדים כדמסיק וי"ל דאף הנחש בא משני צדדים אם ישמע אדם לעצת אשתו ימית ויירש הוא את הארץ ואם לא ישמע יהיה קטטה בין אדם ואשתו ויגרשנה וישאנה:

מקבלים גרים וכו'. בבבלי ספ"ק דיבמות איכא מ"ד דאין מקבלין גרים מן התרמודיים לפי שיש בהן פסול ממזרות וקשה כיון דישראלים הם מן התורה איך דוחין אותן בשביל שלא יתערבו בכשרים ודמיא להא דאמרינן בכמה דוכתי וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך וכ"ש כאן שאין איסור חברו ודאי וצ"ע:

א"ל מהו כן וכו'. עיין ביבמות פ' הערל מ"ש שם בתוס' בסוגיא זו:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה