שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה יב
ויתיביניה הרי חלל וכו' והולד הולך אחר הפגום. וקשה אדרבא הא הולד הולך אחר הזכר שהוא חלל. לכן נ"ל דה"ג והולד הולך אחר הזכר וכ"ה בבבלי בפרקין וקושית הש"ס מחלק אמ"ד דכל מקום לאו דוקא ואיזהו דוקא והדר פריך ממחזיר גרושחו וקושייתו אמ"ד כל מקום דוקא ואיזהו לאו דוקא:
הרי המחזיר גרושתו וכו'. וה"ה דה"מ למפרך ממצרי ואדומי וא"ל דחייבי עשה לא קחשיב והנך חייבי עשה נינהו דמכלל עשה דדור שלישי הם באים דהא מחזיר גרושתו משנישאת נמי עשה היא לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בן כיפר כדאיתא בבבלי פ"ק דיבמות. ודוחק לומר דלר"י בן כיפר פריך. ועיין בתי"ט במשנתינו:
והתני לא יקחו וכו'. עיין מ"ש ביבמות פרק יש מותרות בתוספות בד"ה והתני וכו':
ופליג אהא דאר"י בר פזי וכו'. וקשה והא מתני' היא לקמן בריש פרק י' יוחסין גירי וחרורי וממזרי וכו' מותרין לבוא זה בזה לכך נ"ל דאבתרא קאי דר"י בר פזי פליג אדרב הונא דאלקים מושיב יחידים ביתה היינו שממזרים שאינן ידועים אלא ליחיד בעולמו הוא מושיבן לבית ממזר לממזר וזהו דלא כרב הונא דקאמר דממזר דלא ידעי לא חי:
הרי יבמה שזינתה וכו'. וקשה דשאני יבמה לשוק שאין לה על אחרים קידושין משא"כ אשת אב ובת ישראל שבא עליה עכו"ם יש להן על אחרים קידושין ויש לומר לפ"ז צ"ל דקסבר ר"מ דבעינן שיהא שוה ממש לאשת אב א"כ אף מעכו"ם ועבד לא הוי ממזר דהא אין לו על אחרים חידושין משא"כ באשת אב אלא ודאי קסבר ר"מ דלא קפיד קרא אלא שיהא דמי לאשת אב דלא תפסי בה קידושין וקשיא שפיר מיבמה. ובהכי ניחא לי קושית תוס' בקידושין דף ע"ו ע"ב בד"ה ור"י וכו' וביבמות דף ט"ז ע"ב בד"ה קסבר וכו' וקשה מנ"ל דקסבר ר"ע עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דלמא גמר מאשת אב דלא תפסי קידושי לדידי' אבל לאחריני תפסי לאפוקי הני דלא תפסי לא לדידי' ולא לאחריני ותירצו ביבמות שם וז"ל וי"ל דתנן בהדיא בפ' אלמנה דף ס"ט דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וע"כ ר"ע היא ע"כ. וקשה הא מפורש שם בש"ס בפרק אלמנה אפי' תימא מתני' דרבנן ואפ"ה בעכו"ם ועבד סברי דהולד ממזר. וראיתי להמהרש"א שהרגיש בקושיא זו ע"ש. ואין תירוצו מחוור דעדיין קשיא מנ"ל דר"ע סובר דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דלמא מתני' אתיא כרבי אע"ג דר' יוחנן סובר כמ"ד הולד כשר גם י"ל דמתני' אתי' כרבנן והא דתנן בעכו"ם הולד ממזר היינו מדרבנן ועיין בתוס' ביבמות דף צ"ב. וצ"ע. ובקידושין שם תירצו תוס' וז"ל וי"ל דע"כ ר"ע לא בעי דומיא דאנוסת אביו שהרי קסבר ר"ע יש ממזר אפי' מחייבי לאוין דלאו דשאר כגון עמוני ומואבי ואין בה דומיא דאנוסת אביו שהוא לאו דשאר פירוש קורצה אבל רבנן בעי דומיא דאשת אביו לכל מילי ע"כ. וגם זה תימא שהרי כתבו תוס' בפ' החולץ דף מ"ה ע"ב בד"ה מה אשת אב דלא תפסי בה קידושין הולד ממזר וכו' וא"ת מה לאשת אב שכן כרת ומיתה וי"ל דממזרת תלוי בתפיסת קידושין כדפריש' לעיל ע"כ. שמעינן מהכא דלכ"ע לא בעינן דומיא דאשת אב בכל מילי והדרא קושיא לדוכתא דאף ר"ע סובר דבעינן שיהא דמיא לאנוסת אביו לענין תפיסת קידושין דלדידי' לא תפסי בה קידושין ולאחריני תפסי בה קידושין לאפוקי עכו"ם ועבד אבל עמוני ומואבי ודאי תפסי בה קידישין לאחריני להנך דמותרין בהן כגון אלו האסורין לבוא בקהל וצ"ע. וראיתי לתוס' ביבמות דף מ"ט בד"ה הכל מודים וכו' שכתבו ואור"י דלמ"ד דהוי ממזר לר"ע מחייבי לאוין דלאו דשאר נמי הוי ממזר מיבמה לשוק ומעכו"ם ועבד אע"ג דלא דמי לאשת אב דהא מוי"ו דולא יגלה נפקי כולה ולא ילפי' מידי מאשת אב וכו' ע"ש. הנה דבריהם אלו סותרים למ"ש בקידושין דף ע"ו ע"ש. גם קשיא מנ"ל דלא בעינן מיהת דומיא דאנוסת אביו שהוא עיקר קרא וסמיך ללא יבא ממזר. גם מ"ש תוס' שס ביבמות בשם ר"ת דאפילו למ"ד דהוי ממזר מעכו"ם ועבד מ"מ אין ממזר מיבמה דכיון דיבמה עומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבה בת תפיסת קידושין ע"כ. קשה דא"כ מאי קשיא לי' לר' שמואל בר אבא. ונ"ל דדייק להש"ס דס"ל לר"ע דמעכו"ם ועבד הוי ממזר מהא דתני' ביבמות דף צ"ב אמתני' האשה שהלך בעלה ובנה למדה"י באו וא"ל מת בעלך ואח"כ מת בנך וניסת ואח"כ חילוף היו הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ת"ר זו דברי ר"ע שהוא אומר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכו' ע"כ. שמעי' דקסבר ר"ע דיבמה לשוק הולד ממזר ש"מ דקסבר כל דלא תפסי קידושין אפי' לאחריני כיבמה לשוק הולד ממזר א"כ אף בעכו"ם ועבד נמי הולד ממזר. כנ"ל נכון וברור:
א"ל בריך רחמנא דלא הוינא וכו'. אע"ג דע"פ חתימתו התיר בן הפנויה יש לומר דקסבר כמאן דמכשיר ולא עשה איסורא ומה שאסר בן אשת איש עוד יש לתקן להתירו. וקשה הא חומרא דאתי לידי קולא היא שהתירו בממזרת:
כיון שזו וזו וכו'. כתב הב"ח שנ"ל שהרי"ף ה"ק מדטבל לקרי ש"מ שכבר טבל בפני ג' ע"ש. ומסוגיין מבואר דליתא אלא טבילה אחת עולה לכאן ולכאן. מיהו לדידן בענין שיודע שטבל לקרי אע"ג דבש"ס משמע מסתמא אמרי' שטבל לקריו. היינו דברי ריב"ל ולשיטתי' אזיל דקסבר בעל קרי אסור בד"ת כמפורש בבבלי בברכות פ"ג אבל לדידן דקיי"ל דבטלו לטבילותא צריך שידוע לנו שטבל לקריו. וכ"כ הט"ז סי' רס"ח ס"ק ח' ע"ש: