שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ז · הלכה א
אלא כיני כל העצים יבישין מבחוץ ולחין מבפנים וכו' בפ"ב דתמיד תנן כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן ומסיק בש"ס שם הטעם משום שנותנין מים וקשה דכאן משמע דבכל העצים יש בהם מים חוץ משל רימון וי"ל דשאני הכא שהיה מניחין העץ שלם בעיגולו יש לחוש שהוא לח מבפנים אבל בעצי מערכה שהיו מבקעין אותן ליכא למיחש למידי חוץ משל זית וגפן שמובלעין בהן מים רבים וראיתי במפר' שחילק קצת בענין אחר והרמב"ם לא ביאר לא בה' איסורי מזבח ולא בהלכות ק"פ שצריך שיהיו יבישים ואפשר דסובר דמלתא דפשיטא הוא דבעינן יבישים:
או קריי' דריש ראשו על כרעיו וכו'. וקשה אי קרא דריש מאי השיב לו ר"ע כמין בישול הוא זה אע"ג שהוא כעין בישול לית לן בה דגזירת הכתוב הוא וי"ל דה"ק לדידי אין חיוב ליתן בתוכו שאני סובר על בסמוך אלא שאני פליג גם בזה דאיסורא נמי איכא שלא ליתנו לתוכו משום דכעין בישול הוא זה:
תוך בר. פירש"י דנותן לתוכו סבירא ליה לר"ט וכו' ופי' בשם רבינו קלונימו' כלומר ממולא מבפנים ונראה מבחוץ כעין שעושין גדיים ותרנגולין שלנו ודוגמא גבי אביגיל חמש צאן עשויות דמתרגמינן חמש ענא תכברינון ע"כ. וקשה הא מסקינן בסמוך דר"ט כר"ע ואיך כתב רש"י דכר"י הגלילי ס"ל גם פירושו של רבינו קלונימוס אי אפשר לפרש אם נאמר דר"ט כר"ע ס"ל לכן נראה פירושי שבקונט' עיקר:
מכניסין עגל מקולס בלילי יו"ט הראשון של פסח וכו'. ותימא דלעיל בפ' מקום שנהגו דף י"ד גרסינן בעא ר' בא קומי ר' אימי אפילו בשר עגל א"ל אפילו בשר עגל וכן פסקו הפוסקים ואיך עזבו ברייתא מפורשת: