שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה א
זאת אומרת שמותר להאכילו וכו'. בקונטרס פירשתי כפי הגירסא שלפנינו והוא דחוק וגם קשיא לי בה הא דקאמר ואיידא אמר דא משמע דאדלעיל קאי לכן נ"ל להגיה זאת אומרת שאסור להאכילו לבהמת הפקר והתיב ר"י מדקתני מפרר והיינו ככרות ואפ"ה מטיל לים שלם אע"פ שאין היה מחתכו וכמ"ש הב"י בסי' תמ"ה לסברת הרמב"ם ומשני מדקתני מפרר משמע שצריך לבטלו וה"ה במטיל לים נמי צריך לפרר וכדעת רבה בבבלי בפרקין דף כ"ח ע"א:
העושה אספלנית משור הנסקל וכו'. ותימא לפי מאי דמסיק דרבי יוחנן לית ליה דכל מקום שנאמר לא יאכל א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע מאי אירי' אספלנית שהיא שלא כדרך הנאתן אפי' בהנאה ממש כגון חלב להבערה או למשוח בו עורות נמי אינו לוקה ובבבלי משמע דטעמא דרבי יוחנן משום דאספלנית שלא כדרך הנאתן היא:
פתר לה בשקדמו הבעלים ושחטו עד שלא נגמר דינו. בקונט' הגהתי משנגמר דינו דעד שלא נגמר דינו תנן בפ' שור שנגח ד' וה' ואם עד שלא נגמר דינו וכו' אם שחטו בשרו מותר והר"א בפי' לערלה הביא ראיה להגיה מדברי רש"י והש"ס דפירקין דגרס משנגמר דינו ונעלם ממנו דמתניתין היא:
ויש לו זמן. בבבלי דף כ"ח גרסינן חזר ר"י ודנו דין אחר נותר בבל תותירו וחמץ בבל תותירו וכו' וכתבו תוספות תימא לר"י היכי עביד לעיל ק"ו מנותר שאינו בבל יראה ובל ימצא והא חשיב הכא בל תותירו כמו בל יראה ע"כ ונ"ל דהא דקאמר נותר בבל תותירו וכו' היינו שקבוע להם זמן לאיסורן דהואיל וניתותרו נאסרין משא"כ בשאר איסורי' אין איסור' תלוי בזמן וגם במכילתא מפורש דדן מנותר שהזמן גורם: