שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ב
תני צריך לחדש בה דבר. בקונ' פירשתי דקאי אב"ה כן משמע בבבלי בפרקין בדף ט' בתוס' בד"ה ואם עשאה וכן נר' דאל"כ קשיא טעמא דב"ש אתי לאשמועינן אך קשה א"כ מאי ס"ד דש"ס לומר דאף במצה פליגי ולב"ה מצה ישנה כשרה אמאי הא אי אפשר לחדש בה דבר וי"ל דהא דקאמר צריך לחדש בה דבר אינה אלא למצוה וצ"ע:
העושה סוכה לאחר מברך לעשות סוכה לשמו. גי' תוס' בבבלי דף מ"ו לעשות סוכה לשמה ופי' מהרש"א דברייתא זו אתיא כב"ש דבעי סוכה לשמה מיהו לעצמה אינו צריך לומר בברכה לשמה דמעשיו שיושב ומברך בה לישב בסוכה מוכיחין שפיר דעשא' לשמה ע"כ ותימא הא סיומא דברייתא זו היא בברכות פרק הרואה ושם מפורש דאף במפריש תרומותיו ומעשרותיו של חבירו צריך לומר בברכה לשמו וע"ק לפ"ד סוכה ישנה לעצמו תהא כשרה לב"ש דישיבתה ה"ל כלשמה אלא ודאי דאיירי בתוך שלשים אפילו לאחרים סתמא לשמה קאי גם מה שפירש המהרש"א בדברי הרא"ש אין נרא' ויפה הגיה מהרש"ל לשמו וכגי' הירושלמי גם כאן ובברכות ודקשיא ליה למהרש"א למה יתכוין האחר לשמו נ"ל דסובר הירושלמי כיון שאינו עושה לעצמו צריך להזכיר בברכתו למי הוא עוש' אותה דאל"כ מי שיעשה אלף סוכות לעצמו יברך אלף פעמים לכך צריך להזכיר בשביל מי הוא עוש' והני הוא במקומו ואפשר דמפני הרואים הוא:
מכיון שחשיכה וכו' וא"ת בלא"ה צריך לברך זמן בערב אי"ט כמו שמברכים בכל י"ט תירצו בתוספת והרא"ש כיון דסוכ' מחמת חג עשה סברא הוא דזמן דידה אע"פ שבירך בחול פטר זמן החג דזמן מחמת המועד קאתי אפי' בלא י"ט וכו' ע"כ ועוד נ"ל לתרץ הירושלמי דמיבעיא ליה בשעה שבירך זמן אי"ט לצאת אזמן דסוכה אך קשה לי דהכא משמע מפורש דצריך לברך זמן גם בי"ט והרא"ש כתב לפ"ז כ"ש כשבירך זמן על הלולב בי"ט ראשון שא"צ לברך עליו זמן בי"ט שני ע"כ וזה דלא ככל האמוראים דהכא וצ"ע רב: