שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה י
אלא אלו שמשו פרנסות וכו'. וקשה אי כל הזוגות היו אשכולות א"כ מ"ש יוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן דנקט הא אלו נמי שמשו פרנסות כדתנן בחגיגה פ"ב יוסי בן יועזר אמר לסמוך ויוסי בן יוחנן אמר שלא לסמוך וכו' הראשונים נשיאי' והשניי' אב"ד לכן נ"ל הא דקאמר ואלו לא שמשו פרנסות קושיא היא וה"פ ואלו יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן לא שמשו פרנסות בתמי' הא אלו נמי הוו פרנסי' ומ"ש הני דנקט:
תנא כל הזוגות וכו' עד שעמד ריב"ב וכו'. וקשה הא ריב"ב היה בימי רבן יוחנן כך זכאי ובימי ר"ג ור"י ואז היה ר"ג נשיא ור"י אב"ד א"כ לא היה ריב"ב מהזוגות וע"ק הא הוה בימיו או קודם לו ר"י הכהן החסיד כדתנן באבות פ"ב:
אלא עון אותה העז בלבד. וקשה הא לא עשה אלא משום רפואה. וראיתי למהרש"א בח"א שתירץ שהיה חולה שאין בו סכנה ולא היה לו להתירו לעצמו. וקשה הא לא הוה אלא איסור דרבנן ובשבת התירו כל דבר שהוא משום שבות לחולה שאין בו סכנה וע"ק הא מכה של חלל היתה ואפי' לחלל שבת במלאכה דאורייתא שרי כמ"ש בא"ח ריש סי' שכ"ח. שוב ראיתי שבי"מ כתב מזה ונראה דודאי לא היה עון גמור אלא ממידת חסידות ה"ל לפרוש מזה וכדאר"ע מוטב שאמו' מיתת עצמי ולא אעבור על דברי חבירי. והא דפירשו חכמים הימנו נראה שלא ידעו שצריך לו לרפואה: