אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל

פרק ט · הלכה ה

הלכה ד

כר"י דר"י אמר כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד נעקר מכללו והרי הוא בחידושו. וקשה והא ר"י בברייתא די"ג מידות לא קאמר הכי אלא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ונראה דה"ג דר"י אמר דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. וצ"ע בס' כריתות בתי מדות בית י"א:

עול עול לגזרה שוה. וקשה לפ"ז מנ"ל דעול בין לדעת בין שלא לדעת הא עול אינו מיותר דאיצטרך לגז"ש. וא"ל דקסבר גז"ש אפי' אינה מופנה ילפינן הלכך דרשינן עול לגופי'. דהיינו דוקא היכא דליכא למיפרך אבל הכא איכא למפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלת בה א"נ קדשים יוכיחו כדאמרינן בבבלי בפרקין. וי"ל האי תנא דקסבר דעול קאתי לפסול בין לדעת בין שלא לדעת לית ליה הך גזרה שוה ופרה דשאר עבודות פוסלות אותה יליף מגופא דפרה וכדאמרי' בבבלי בפרקין. מיהו מסוגיין בסמוך לא משמע הכי דהא ילפינן פרה מעגלה בין לדעת בין שלא לדעת פסול וצ"ע:

ואמר אשר לא עובד בה עבודה פוסלת וכו'. ותימא הא איצטרך בה ללמד דלא דרשינן כאן כלל ופרט וכדשני ר' זעירא בסמוך וצ"ע ועמש"ל בד"ה א"ל אלו הוה כתיב וכו':

הכא אשר לא עובד בה וכו'. וא"ת ניליף עגלה מק"ו מקדשים שיהא המום פוסל בה וי"ל דהא כתיב בה בפרה למעט עגלה:

כפרה כתיב בה כקדשים וכו'. כתב הרמב"ם פ"י מה' רוצח אם היתה טרפה פסולה כפרה נאמר בה כקדשים. וכתב הכ"מ ירושלמי שם אלא שמשמע שם לפ"ז מחוסרות אבר פסולה ויש לתמוה למה השמיטו רבינו ע"כ. והיה נ"ל לתרץ שכתבו תוס' בקידושין דף נ"ז ע"א בד"ה כפרה וכו' תימא דבכריתות מפיק מוערפו שם תהא קבורתה וכו' א"נ י"ל דהא דקאמר הכא כפרה כתיב בה לא עיקר דרשא היא דהא איצטרך לדרשא אחריתא כדאמרינן בפ"ק דחולין דלמא טרפה היא וכ"ת מנ"מ כפרה כתיב בה כקדשים אלא עיקר דרשא דהכא מוערפו ע"כ משמע מדבריהם דלא ילפינן מכפרה דהושווה לקדשים לכל מילי אלא לדבר אחד והיינו טרפה אך קשה שהרי כתב הרמב"ם פ"ג מהאה"ט עגלה ערופה שנערפה כהלכתא הטהורה כפרה כתיב בה כקדשים והוא גמרא ערוכה ס"פ חטאת העוף הרי דלכל מילי הושווה והדרא קושית הכ"מ לדוכתא ומגמרא דפ' חטאת העוף קשיא אדברי תוס' הנ"ל וכן קשיא נמי מהא דתנן במגילה פ"ב כל היום כשר לעגלה ערופה ואמרינן התם בגמרא כפרה כתיב בה כקדשים וצ"ע:

מן מה דתני ר"ת דמה טמא דמה מכשיר. וקשה כיון דאמרינן כפרה כתיב בה כקדשי' א"כ למה יהא דמה טמא ומכשיר הא איהי גופה אינה מטמאה ודמה ליהוי כדם קדשים שאינו מכשיר:

ומן הדא דר' ינאי אתון מגיבין לי. עיין בפירושי בקונט'. עוד נ"ל לפרש דגרסי' בבבלי בחולין דף פ"ב ע"א אמתני' דהשוחט וכו' ארשב"ל בשם ר' ינאי עגלה ערופה אינה משנה א"כ ליכא למפשט כלל מהך מתני' מיהו במסקנא לא קאי הכי התם ע"ש:

אע"פ שאין איתן כשר וכו'. כתב הכ"מ פ"ט מה' רוצח ודע ששם במשנה שנינו אע"פ שאינו איתן כשר ופירש"י דלא כתיב ביה עיכובא ולא נאמר אלא למצוה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ע"כ. ול"נ שהרמב"ם סובר דתנא דמתני' דקסבר אע"פ שאינו איתן כשר היינו משום דקסבר דממעטי' מהורידו והורידו נחל והא דקאמר ודכוותה אע"פ שאינו נחל כשר להו קושיא היא אלא סתמא דש"ס הוא דקאמר הכי ומתני' דתנן אע"פ שאינן איתן כשר ה"ה נחל ונקט איתן דבי' איירי וכיון דאר"י דהא דרשב"י לאו דסמכא הוא ה"ה איתן מעכב. ועיין בתי"ט שתירץ קושית הכ"מ בענין אחר מיהו לשון סוגיין לא משמע כוותיה:

וצריך לערוף בה שני' וכו'. הנה בבבלי בפרקין דף מ"ו ע"ב מבואר דגמרינן י' עריפה עריפה מחטאת העוף א"כ בעינן שנים ממש. ולא ידעתי למה השמיטו הרמב"ם:

א"ל אלו הוה כתיב אשר לא יעבד כשר לא יזרע וכו'. וקשה אדרבה אלו הוה כתיב הכי טפי הוה משמע דאתי אש לת"ק דלא נדרש בכלל ופרט לכן נ"ל להגיה א"ל אלו הוה כתיב לא יעבד ולא יזרע יאות לית כתיב אנת אשר לא יעבד וכו' וה"פ מדכתיב אשר ריבויי' היא ולא דרשינן בכלל ופרט. וכן לעיל גרסי' א"ל אלו הוה כתיב אשר לא עבד בה ולא משכה יאות לית כתיב אלא אשר לא עבד בה ואשר לא יזרע. וכ"ה בבבלי דמריבויי' דאשר שמעינן דלא דרשינן בכלל פרט. ובהכי ניחא מה שהקשיתי לעיל בתוס' בד"ה ואמר וכו' ע"ש:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה