אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל

פרק ז · הלכה א

פרק ז

אלא שלא יאמר לה ע"י תורגמן. בספרי הגירסא הא מת"ל ואמר הכהן לאשה לימדה כהן סדר השבועה ופי' בז"ר שמלמד עמה מעיקרא הסדר על מה אומרת אמן ע"כ. ונראה הא דגרסי' בבבלי בר"פ פ' סוטה מנ"ל דכתיב ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהוא אומר ת"ר משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה היא נטמאה וכו' ע"ש סתמא דש"ס כר' יאשיה והך ברייתא כר' יונתן וזה הלימוד שמלמדה הכהן וזה ברור. והגירסא שבספרי משובשת וצ"ל הא מה ת"ל ואמר אל האשה וקשה על הא דאמרי' שלא יאמר לה ע"י תורגמן הא ודאי שמעי' מדכתיב ואמר הכהן לאשה וי"ל דסד"א דוקא הקללה אבל לא השבועה לכך איצטרך קרא לאשמועינן דאף השבועה יאמר הכהן בעצמו א"נ לאשה משמע אפי' ע"י תורגמן אבל אל האשה משמע שיאמר לה בעצמו:

אר"י דכפר חנין ע"י תורגמן. נראה דפליג אר' יונתן דאמר אל האשה משמע שלא ע"י תורגמן וכמ"ש בסמוך בתוס'. ונראה דלכך מייתי הכא הא דאר"י בשם ראב"ש לאשמועינן דפליג אר' יונתן והשתא ניחא דלא פריך מויאמר ה' לאשה דכתיב ברישא דלאשה ודאי משמע ע"י תורגמן והי"מ דחק הרבה ואין צורך:

הדיבור נפלה לה. עיי' בפירושי בקונט' עוד נ"ל לפרש שהיה בת קול מתפוצץ בעולם עתידה אשה שתלד שני גוים בבטן אחת ולא ידעו מבטן מי יצאו ומצינו כ' כיוצא בזה במדרש ורש"י מביאו בשמואל והיינו דקאמר הדיבור נפלה לה הכל אמרו שעליה נאמר הדיבור שיהיו בבטן שני גוים:

כמה כרכורי' וכו'. כתב הי"מ וקשה מה בצע לשמוע שיחה כזו שהיא דבר שקר ולא יכול לפני ה' וכ"ש שיתאוה לה וי"ל דה"נ שבח הוא לה שרצתה לכסות חטאה וכו' עי"ש ותי' דחוק ונ"ל שהצחוק היה לאמר דבר זה לאחרים שיהי' לה בן אבל היא בעצמה האמינה בה' ויאמר ה' למה זה צחקה שרה לאמר היפלא מה' דבר ובלי ספק שיקים דברו ותכחש שרה לאמר לאחרים לא צחקתי כי טעם הצחוק שלא לומר לאחרים היה כי יראה שמא יגרום החטא כמדת הצדיקים ולא רצתה לגלות הדבר שיראה מחמת החטא וזה מדוקדק בלשון פסוק באר הטיב:

וק"ש דכתיב ודברת בם. בבבלי יליף מדכתיב שמע בכל לשון שאתה שומע ונראה משום דאמרי' בבבלי ביומא פ"ק ודברת בם בם אתה רשאי לדבר ולא בדברים אחרים:

ותפילה כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו. כתבו תוס' בד"ה ק"ש ותפילה תימא אמאי שייר הלל וקדוש של שבת וברכת הפירות וברכת המצות וליכא למימר דלא נקט אלא דאורייתא דהא בפ' מי שמתו משמע דק"ש ותפלה דרבנן ע"כ. ול"נ מכאן ראיה לדעת הרמב"ם דקסבר תפלה דאורייתא לכ"ע. והא דאמרינן בכמה מקומות בש"ס תפלה דרבנן היינו נוסח י"ח ברכות ועיי' בכ"מ ריש הלכות תפלה. ומק"ש נמי ל"ק דכיון דפליגי תנאי אי קאי בשכבך ובקומך בדברי תורה או בק"ש. א"כ מתני' אתיא כמ"ד בק"ש איירי קרא ומ"ד התם בברכות ק"ש דרבנן סובר כמ"ד קרא בד"ת כתיב וכמפורש שם ע"ש ובתוס' דף ל"ב בד"ה ורבי וכו' ומה שתירצו תוס' ונראה דהני נאמרים בכל לשון אפי' אינו שומע הלכך לא דמי להני דמתני' דנאמרין דוקא בלשונם ע"כ. תימא מ"ש ברכת הפירות והמצות שיהיו נאמרין בכל לשון אפי' אינו שומע מברכת המזון דתנן במתני' שנאמר בלשונם דוקא הא חד טעמא איכא בשניהם כדי שידע למי מברך כדמפרש בסמוך וכן פירשו תוס' דברי הבבלי ע"ש בדף ל"ג בד"ה ברכת המזון וכו' וצ"ע והמ"א כתב בא"ח סי' נ' ומוטב להתפלל בלשון שמבין וכ"כ סי' ק"א משמע דבלה"ק יכול להתפלל אע"פ שאינו מבין וכ"כ בריש סי' קצ"ג ע"ש יקשה א"כ מאי תירצו תוס' דלא תני במתני' אלא הנך דדמיין להדדי הא פ' סוטה צריך שיאמר לה בלשון שהיא מבינה ואפי' לה"ק אם אינה מבינה לא יאמר לה וכמפורש בבבלי בפרקין בברייתא אומר לה בכל לשון שהיא שומעת א"כ לא דמיין להדדי וצ"ע. מיהו לפמ"ש בר"פ בתוס' בד"ה אלא וכו' דהך ברייתא פליג אסתמא דש"ס דבבלי ניחא די"ל דפליג נמי אמתני' והבן היטב. מיהו הרמב"ם פ"ג מה"ס כתב שאומר לה בלשון שהיא מכרת משמע שסובר דהך ברייתא לא פליג אמתני' ענייה ואמירה ככה וכה וכו'. בקונט' פירשתי כפום פשטא דברייתא דמקדים ענייה לאמירה דילפינן מלויי'. אך קשה ר"י דברייתא אדר"י דמתני' דא"כ למה לי ככה בחליצה הא כבר כתיב וענתה ואמרה לכן נ"ל דענייה ואמירה דלוי' מוענתה ואמרה דחליצה יליף ר"י דבחליצה כתיב ככה וכן הוא בבבלי בפרקין והא דאר"א בסמוך בנין אב שבכולן משה ידבר וכו' אדרבנן דמתני' קאי:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה