אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל

פרק ו · הלכה א

פרק ו

מי שקינא וכו'. כתבו תוס' ה"ג בסדר המשנה משקינא לה ושמע מעוף הפורח והכי מסתבר ונראה דה"פ מאחר שקינא לה אפי' שמע קודם סתירה פריצות' שהרי עכשיו רגלי' לדבר וכו' ע"ש. ותימא שלא ראו סוגיין דמשמע מפורש דל"ג במתני' ונסתרה דא"כ במאי פליגי ר"י ורשב"ל. אך פירושם נמי לא סליק אליבא דר"י כי אם אליבא דרשב"ל וצ"ע. וכאשר פירשתי בסוגיין לר"י כן פירש הרמב"ם בפי' המשנה:

משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. כתב הרמב"ם פ"ק מה"ס הלכה ח'. וכן אם שמע העם מרננין אחריה אתר הקינוי והסתירה עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה שזינתה עם האיש שקינא לה עליו ה"ז אסור לקיימה ויוציא ויתן כתובה. וכתב הכ"מ בד"ה וכן וכו' ויש לתמוה על רבינו שלעיל כתב דבקינוי וסתירה תצא בלא כתובה וכאן שמלבד הקינוי והסתירה שמע שהעם מרנני' אחריה וכו' כתב שיוציא ויתן כתובה וי"ל דהכא בשלא היה הסתירה אלא בע"א וכפרש"י אפי' שמע מעוף הפורח ונסתרה יוציא ויתן כתובה וכו' רי"א עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה כלו משום סתירה שאין בה שני עדים אינה נאסרת עליו וכו' ע"כ. ודבריו תמוהים אס"ד דהרמב"ם מפרש למתני' כרש"י סתירה זו למה. גם מן התימא על הרב בכ"מ שלא ראה דברי הרמב"ם בפי' המשנה שחולק אפירש"י וכמ"ש בסמוך. וקושי' הכ"מ נ"ל ליישב הא דכתב הרמב"ם לעיל דבזמן הזה לאחר הקינוי והסתירה תצא שלא בכתובה הטעם כיון דמדאורייתא לא שותות והיא גרמה לה תצא שלא בכתובה אבל כאן מדאורייתא שותות אלא מדרבנן אינן שותות הם אמרו שלא להשקותה והם אמרו שלא תפסי' כתובתה וזה ברור לענ"ד וכ"נ מדברי הרמב"ם ספ"ק מה"ס ע"ש:

ואין בהן דשמע וידע ממאן שמע כעד מפי עד הוא. ממה שפירשתי בקונט' קשיא לי מאי ראיה מטומאה לסתירה הא בטומאה מהני לר' יהושע אפי' עד אחד כדתנן בסיפא ובסתירה מצריך ר"י שני עדים כדתנן בריש מכלתין. ואפשר לו' דקשיא ליה ליתני עד מפי עד במתני' בסיפא ומדלא תנן הכי ש"מ דלא מהני. אך גם ע"ז קשיא הא לעיל ברפ"ק לא דייק הש"ס הכי וי"ל לרשב"ל פריך דקאמר דאפי' בלא נסתרה איירי מתני' ומכ"ש דמהני עד מפי עד בסתירה וצ"ע:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה