שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה י
איזוריהן התירו. כתב הי"מ איכא למידק היכא רמיזא וכן למ"ד קשרי כתפיהן התירו וכן למ"ד זקפו קומתן ואם יש לנו רשות לדרוש נוטריקו' י"ל "הכנענים "התירו "כרסם "נכריים "על "נטילת "יעקב וכן "התירו "כתפות "נכרים "על "נטילת "יעקב או "הנה "כבוד "נהגו "על "נטילת "יעקב ע"כ ולענ"ד ודאי אין לנו רשות לדרוש נוטריקון כאילו. ולומר שבהם פליגי אמוראי. ומפירושי שבקונט' תראה שאין צורך לרמזיו:
מ"ד זה ספר בראשית ניחא. כתב הי"מ דרמז ביה כי במות הצדיקים השונאים באים ומתגרים בישראל והיינו בויחי שהפרשה סתומה לפי שנסתמו לבן ועיניהן של ישראל א"נ במה שרמז שחזר העולם לאחוריו במות אברהם יצחק ויעקב ע"כ. ופירושי שבקונט' נראה וכ"ה בכבל פ' אין מעמידין ומסיי' שם איזהו מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זה קשת ועוד י"ל דקא אהא דכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך והיינו כשאין קולן של ת"ח נשמע השונאים באין ומתגרין ושאול ויהונתן בנו ת"ח היו:
ולא הניחו לו כתב הי"מ וקשה אמאי נקט ולא הניחו לו כיון דבנמשל אינו כן כי לא מצינו שבאו למנוע את משה מזה אדרבה נראו שהם עסקו בביזת מצרים ומשה לבדו נתעסק בעצמות יוסף ע"כ ולפי מה שפירשתי בקונט' לק"מ ואין ספק שאגדה זו חולקת על הב"ר שאמר שלא עסקו בעצמות אבותם כמפורש בסמוך:
הדרן עלך פרק המקנא