שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ו
נזיר הי' שמואל כו'. עמש"ל פ"א ה"ג בתו' בד"ה הריני כו':
מה הדין ביזרא כו'. כתב הי"מ משום דתנן מה מורה האמור' בשמשון נזיר כו' שפי' מורה תער לפי שהשיער מתיירא ממנו שמגלחו מייתי דוגמא מקרא שהברזל נקרא מורה מפני שהזרע מתיירא ממנו שקוצרו והיינו יראת שמיר ושית דהיינו אתים ומזמרות שעוקרו ע"כ. ודברי תימא הם שלדעת כל המפרשים שמיר ושית לאו אתים ומזמרות הן. וכן מוכיח רישא דהך קרא והי' ביום ההוא כל מקום אשר יהי' שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ושית יהיה בחצים ובקשת יבא שמה כי שמיר ושית תהי' כל הארץ. לכך נראה הגהתי ופירושי שבקונט' עיקר ורש"י פי' לא תבא שם יראת שמיר ושית אבני אדם קאי ע"ש. א"כ אין ראיה משם לר' נהוראי ואפשר מפרש פשטא דקרא דהוא כר' יוסי אע"ג דהלכה כר' נהוראי:
הדרן עלך העכו"ם וסליקא לה מסכת נזיר
סוף הספר