שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ד
לשון הפוך הוא. עיין בקונט'. ולישנא בתרא הוא מפי' הרמב"ם. והתי"ט מביאו אלא שצריכין להגיה בדבריו. וסיים בה שפי' זה הוא נגד הגמרא. ולי נראה שאין הדבר כן אלא שהוא מפרש הא דאמר אביי כגון דאמר א"נ לאו פלוני הוא אהי' נזיר כו'. שאין רצונו לומר שזה פלוני אלא ה"ק אין זה איש פלוני ואם זה פלוני הריני נזיר נמצא שדבריו הראשונים הן מה שאמר שאין זה איש פלוני וכשנמצא שזהו איש פלוני הרי נתקיימו דבריו האחרוני' ולא הראשונים וזה כפתור ופרח. והתי"ט לא ירד אל המכוון:
הדא היא דר"ש כו'. אפשר לדחוק ולקיים הגי' שלפנינו וה"פ אינו מביא קרבן ודאי עד שיהיה אבל קרבן מספק מביא. וגי שבקונט' נ"ל עיקר ואיך שיהיה נראה מסוגיין מתני' ר"ש. ואני תמה ממ"ש הרמב"ם שגם לר"י כולן נזירים ע"ש ובתי"ט. הרי מפורש דכר"ש אתיא מתני' וכ"כ תו' וצ"ע:
והא אינון עשר כו'. והתי"ט כתב אבל הא קשיא ארבעה ה"מ למתני הכא בכוי דומיא דרישא ע"ש. ותימא שלא ראה סוגיין דלכך לא קחשיב ארבעה שאחד מהם נזיר ודאי. גם תירוצו אינו עולה יפה דעדיין קשה בברייתא ה"ל למיחשב עשרה ולא שייך כאן דומיא וצ"ע:
הדרן עלך פרק ב"ש