שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ב
מאחד שאין עכו"ם כו'. וא"ת הא אמרי' בסמוך בהיפך מאחר שישראל נוזרין בנזיר אינו אלא כשונה דברו וי"ל מעיקרא הוה סבור כל שאינו יכול לנזור ואמר נזירות על שמו אע"פ שהוציא נזירות מפיו אינו כלום בתר דפשיט דהוה נזירות סובר כל שאמר הנזירות על שם ישראל גרע דאינו אלא כשונה דבריו:
כך אני אומר כו'. עיין בקונט'. עי"ל שכל זה מן האיבעיא דאינו אלא כשונה דברו שאינו אלא כקורא בתורה נזיר דודאי אינו נזיר. מיהו לשון כך אני אומר משמע כפי' בקונטרס. ולשני הפי' לשון נזיק קשה דהקורא בתורה ודאי אינו קורא אלא נזיר ולא נזיק. ואפשר אלו עלגים קורין נזיר הכתוב בתורה נזיק:
לשון הפוך הוא כו'. בבבלי משני רבא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הריני נזיר מיין אם לא עמדה כו'. כ' תו' וא"ת השתא נמי תיקשי מידי אם לא עמדה קתני כדהקשה רבא לרב"ח מידי מאיליה קתני והאריכו הרבה בתירוצם ע"ש. ולפום סוגיין לק"מ שכן דרך המשנה לדבר לשון הפוך ואין זה חסרון במשנה משא"כ תיבת מאיליה וזה ברור. ולסוגיין משמע הא דתנן הריני נזירה אם עומדת אני קאי על האדם כמ"ש תו' במתני' ע"ש ובמ"ל פ"ק: