שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ג
תני ובמעשר עני. בבבלי פריך ותנא דידן מ"ט לא תני מעשר עני ומוקי לי' כתנאי ע"ש וקשה אמאי לא משני מילתא דליתא בכל שנה לא קתני ומעשר עני אינו אלא בשלישי' וששית. ועוד אפילו בשנת מעשר אינו נוהג אלא כשירצה בעל השדה:
באומר אי אפשי ליתן מתנות כל עיקר ותימא איך יטלו בע"כ הא תנן ריש תרומות התורם שאילו שלו אין תרומתו תרומה. וליכא לאוקמי בשכבר הפרי' א"כ יש לו בהן טובת הנא' ועוד הא דקיי"ל מתנו' כהונה ממון שאין לו תובעי' הוא אמאי כיון שאומר שאינה רוצה ליתן יכולים ליטול בע"כ. וי"ל דאיירי בשכבר הפריש אלא שקודם שנדר כבר אמר שהוא אינו רוצה ליתן אותם רק שלוחו יתנם לכל מי שירצה א"כ אין בהן טוב' הנאה. אך קשה למה ליה באומר וכו' הא אפילו לא אמר נמי שהרי אינו יכול ליתנם לאדם אחר חוץ מכהנים ממילא צריך להניחם עד שיאבדו ואין לו בהן טובת הנאה וכ"ה בבבלי דף פ"ה:
המקדש בתרומות ומעשרות וכו'. כתב הרמב"ם פ"ה מה"א דטובת הנאה אינו ממון. ובפ"ז מה"נ פסק דכהנים ולוים אלו לא יטלו ש"מ דסובר טובת הנאה ממון ותירצו דקונמות חמירי דאפילו וויתור אסור במודר הנאה ע"ש בכ"מ. וקשה א"כ מאי פריך הש"ס מהמקדש על ר"י דלמא ר"י לא קאמר אלא בקונמות וא"ל ר"י סתמא קאמר דמשמע בכ"מ אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. עדיין קשיא מאי קאריב"ח תדע לך שהוא בן. מאי ראי' מקונמות דלמא שאני קונמות דחמירי וא"ל א"כ כהנים ולוים אפילו בע"כ לא יטלו בקונמות י"ל כשנוטלי' בע"כ ליכא טובת הנאה וי"ל: