שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ב
הוון בעי מימר בשלא הפר האב וכו'. עיי' בקונט'. וא"ת כשהארוס מיפר חלקו מאי נתרוקן רשות לבעל דקאמר וי"ל דה"ק אף שמת האב לא נתבטל רשותו וא"ת ק"ו הוא למה בשלא היפר האב לא נתרוקן רשות לבעל כ"ש כשהפר האב דאיקלש נדרא וי"ל קסברי האב מיגז גייז וכיון דכבר נתבטל המחצ' אמרי' נתרוקן רשות לבעל:
הדא אמרה אפילו לא היפר האב וכו'. עיי' בקונט'. וא"ת דלמא לכך צריך הבעל להפר עד שלא תכנס לרשותו שאין הבעל מיפר בקודמין דכתיב ואם בית אישה נדרה וי"ל דלא מוקמי' קרא אלא שאין הבעל יכול להפר לחוד בקודמין אבל הכא שכבר היפר האב אס"ד בשהפר האב ומת נתרוקן רשות לארוס כ"ש לבעל ממש:
נשמעינה מן הדא נדרה והיא ארוסה וכו'. וא"ת שאני התם דאיכא בעל האחרון אבל להאב לחוד לא נתרוקן הרשות בשלא הפר הבעל וי"ל אס"ד שאין להאב רשות להפר לחוד ולא קרינן בה בנעוריה בית אביה אף עם בעלה האחרון לא היה לו להפר שכבר נאסרה שעה אחת. ויש ראיה לזה מהא דאמר בבבלי ר"פ בנשאל על ההקמה ע"ש בגמרא ובר"ן:
עד כדון בנדרים וכו'. עיין בקונט'. וא"ת מנ"ל דביתומה אין הארוס מפר נדרים שנדרה עד שלא תתארס דהא הארוס מיפר בקודמין וי"ל ע"כ לומר שאינו יכול להפר דלא עדיף ארוס מבעל ממש שאינו יכול להפר בקודמין כדכתיב ואם בית אישה נדרה אלא בשותפתי' דאב קזכה בהן וכיון שמת האב ודאי דאין הארוס יכול להפר. ואפשר לקיים הגי' שלפנינו דה"ק דוקא נדרים שנדרה משנתארסה שלא היו ראוין לאדם אחד להפר אותן אבל נדר' עד שלא נתארסה שאלו נדרים מעיקרא היו ראיי' לאדם אחד להפירן אף עכשיו חוזרין להתירן ור' יוסי כיון שכבר נראו לאב ולארוס להפר אין לחלק ודוחק וגירסתי שבקונט' נראה עיקר: