אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל

פרק ח · הלכה א

פרק ח

לית הדא פליגי על ר"י. וקשה הא מסקינן לעיל ר"פ הנודר מן המבושל דאף רבי יאשיה מודה דלא אזלינן בתר לשון תורה אלא לחומרא וכיון דהכא לשון בני אדם לחומרא לכ"ע אזלינן בתר לשון בני אדם א"כ אף לרבי יאשי' קשיא מתני' וי"ל דהש"ס רוצה לדייק מהכא דרבי יאשיה אזיל בתר לשון תורה בין לקולא בין לחומרא ודוחק:

יום זה משבת זו. וקשה מנ"ל דיום זה ליום אחד דמיא ואי משום דתנן ברישא שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך הא יום זה כיום אחד דמי קשיא הא מסיפא איכא למידק איפכא דתנן יום. אחד אסור מיום ליום הא יום זה כהיום דמי וי"ל דרישא דייק ליה טפי מדתני היום ושני בדיבורו ואמר שבת זו ולא תני כולא בבא בחד לישנא ש"מ דיום זה ליום אחד דנדא ועיי' בבבלי. וא"ח מעיקרא ס"ד דבלשון בני אדם אפי' היום משמע עם הלילה והשתא פ"ד דאפילו יום זה אינו אלא עד שתחשך וי"ל דודאי השתא נמי סובר דיום זה משמע עם הלילה אבל לא. מעת לעת:

(ושם) הדא אמרה ניסן ר"ה לנדרים. בבבלי דף ס' גרסי' ת"ש קונם יין שאני טועם השנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה ה"ד אילימא כדקתני למה לי למימרא. וקשה דלמא קמ"ל דניסן ר"ה לנדרים י"ל דס"ל לבבלי לכ"ע בנדרים הלך אחר לשון בני אדם כמפורש שם דף מ"ט ובבבלי בר"ה דף י"ב גרסי' ואימא ניסן בנדרים הלך אחר לשון בני אדם הלכך ליכא לפרושי מתני' הכי:

אסור לאדם להתענות עד שש שעות בשבת. פשטא דלישנא משמע אפי' לשם תענית מותר עד שש שעות. וכן נראה מדברי רש"י בתעני' דף כ"ה מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בזמן סעודה. מיהו ברש"י בעירובין דף מ"א מפורש בהיפך שכתב אבל בשבת שאסור להתענות בו קצת לשום תענית ע"כ וכ"כ המג"א. אך י"ל דהתם בעירובין איירי שכבר צם עד הערב הלכך אותו מקצת מיקרי תענית אבל קודם חצות אע"ג שעושה לשם תענית אינו כלום שאין שם תענית חל עליו כלל. וכ"נ מדמייתי רבי יוסי ראיה ממתני' דהיו מתענין וכו' משמע דהכא נמי ביושב ומתענה בשבת לשם תענית איירי ונראה הא דאמר בסמוך מלתיה דר"י אמרה מתענין לשעות פליג אהא דאריב"ח אסור לאדם להתענות בשבת עד ו' שעות דמשמע הא קודם שש שעות מותר אפי' לשם תענית דקסבר אין מתענין לשעות. ובהכי ניחא דלא פליגי הבבלי והירושלמי. דבבלי בתענית דף י"ב אר"ח הא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום כל אותו היום וליכא מאן דפליג עליה דר"ח כריב"ח ס"ל. ודלא כמ"ש הרא"ש שם בתעני' דפליגי הבבלי וירוש'. ודחק לחלק ע"ש. ובזה נ"ל ליישב דברי הרמב"ם פ"ק מה' תענית וכן אם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום ה"ז תענית שעות וכ' הה"מ שדבריו הן מן התמיהין ע"ש. ולפמ"ש ניחא שסמכו על הירושלמי דמעשה רב והא דמשני בבבלי שם אהא דאר"י אהא בתעני' עד שאבא לביתי דלשמוטי מבי נשיאה הוא דעביד דיחויא בעלמא הוא כדמוכח בסוגיין וליתא לדר"ח. ולכך השמיע הרי"ף מימרא דר"ח. ומה שיש לדקדק עוד בדברי רש"י והרא"ש שם בתענית עיין בחידושי שם:

מיליתיה דרב אמרה וכ' דרב אמר לוה אדם תעניתו ופורע. וקשה מנ"ל דמתענין לשעות דלמא הא קמ"ל אע"ג שכבר התחיל בתענית יכול לאכול היום ולהתענות ביום אחר. ולא ראיתי לאחד מהראשונים שפירשו דברי רב כן אדרבא מדברי הרא"ש והר"ן פ"ק דתענית משמע דמפרשין הא דאמרי' בסמוך והוא שאמר יום סתם דקאי אדרב ע"ש. ואיני מבין הא רב ודאי פליג אהא דאמר בסמוך שכח ואכל איבד תעניתו דמשמע שצריך להתענות תעניחת אחר יום שלם ורב קאמר דאינו מתענה אלא מה ששייר. ואפשר לומר דהא דקאמר איבד תעניתו היינו שההשלמה לא מהני ליה ודוחק. לכן נ"ל דהא דדייק מדרב דמתענין לשעות היינו משום דמשמע להו אפילו בשקיבל עליו מבעוד יום להתענות לוה ופורע וקשיא איך יוצא ידי נדרו אלא ודאי קסבר רב מתענין לשעות ובמה שהתענה כבר יצא ידי קבלתו. מיהו פי' זה מרפסן איגרא דלא משמע כן בפסקי הראשונים ז"ל וצ"ע:

נדר להתענות ושכח ואכל כזית איבד תעניתו. זו היא גירסת הרא"ש אבל הר"ן פ"ק דתעניות כתב בשם הרא"ה והוא שאכל ככותבת שכן שיעור אכילה לתעניות ומיה"כ ילפינן לה ע"כ. וקשה אי מיה"כ יליף לה אפילו בפחות מכזית נמי דבככותבת חייב כרת אבל פאות משיעור מדאורייתא מיהת אסור וי"ל כיון דאינו חייב בפחות מככותב' ש"מ דבכלל עינוי הוא דלא קמיתבי דעתא א"כ ה"נ בכלל תענית הוא:

והוא שאמר יום סתם וכו'. עיין פי' בקונט'. ויש מי שפירש דיום זה קבוע לו לתענית תמיד כגון שמת אביו וכיוצא בו וביום סתם היינו שקבל עליו להתענות יום אחד ובמנחה קבל עליו התענית ועיין ברא"ש פ"ק דתעניות ובטא"ח סימן תקס"ח ובב"י שם:

נדר להתענות ונמצאו שבתות ויו"ט לוקה וא"צ התרת חכם. וקשה הא תנן לעיל פ"ב שהנדרים חלים על דבר מצוה ותנן לקמן פ"ט פותחין בכבוד שבתות וי"ט ש"מ דצריך התרה וראיתי להר"ן פ"ק דתענית שתירץ דשאני קבלת תענית דלאו נדר גמור הוא אלא שאומר אהא בתענית למחר משא"כ נדר שאומר הרי עלי. וכ"כ הרמב"ן ומביאו הטי"ד סימן רט"ו ע"ש. והט"ז כ' בי"ד שם בשם סמ"ק הא דנדרים חלי' ע"ד מצוה מיירי בנודר בפירוש בי"ט והאי דתענית איירי שאירע כך בתוך הזמן שנדר ע"ש. ותימא הא מתני' דפ"ט איירי בשנודר סך ימים ובהם שבתות וי"ט שהרי פותחין בכבוד שבתות וי"ט ומתוך כך שאר הימים מותרין וצ"ע:

ר' אבין ציים כל ערובות סוכות. כתב בטא"ח סימן רמ"ט ויראה לי שדרך אנשי מעשה להתענות כל היום כדאיתא בעירובין וכו'. וכתב בב"י הראי' שהביא אינה מוכרחת וממקום אחר ה"ל להביא ראיה מבוררת גרסי' בירוש' פ"ב דתענית ר' אבין ציים כל ערב שבת ע"כ. ונ"ל שגירסת העור גם בתענית הגירסא שלפנינו שר"א ציים כל ערב סוכות א"כ אין ראיה מירושלמי. ואל תתמה מ"ש ערב סוכות י"ל כדי שיאכל בסוכה לתאבון דהא ילפי' ט"ו מחג המצות שמצוה שיאכל בסוכה כזית בלילה הראשונה כדאיתא בסוכה ובש"ע א"ח סימן תרל"ט:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה