שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ז
וחכמים מתירין. פי' הר"ן חכמים כרשב"א סברי דאמר לעיל כל דבר שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו לאכול נדר בו אסור ביוצא ממנו. ובסתווניו' מותר בו ואסור ביוצא ממנו. וקשה א"כ לא ה"ל למתני וחכמים מתירין דהא איכא נמי חומרא בדבריהן שאוסרין ביוצא מהן ות"ק מתיר לכך נ"ל דחכמים סברי דבר שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול מותר בשניהן. בו מותר שהרי אין דרכו ליאכל וביוצא הימנו מותר שלא אמר אלא בו ולית להו הא דארשב"א שודאי לא נתכוין אלא ביוצא ממנו. אך קשה לי ממתני' משמע שסתווניו' אין דרכן לאכול א"כ מאי קאמר בסמוך מה אית לך ודחק למצוא זרעוני גינה למה לא קאמר סתווניות השנויים במשנתינו:
מ"ט דריב"ב שם בנו קרוי עליו. פירשו המפרשים הא דאריב"ב כל ששם תולדתו קרוי עליו היינו שהחומץ קרוי חומץ סתווניות ע"ש. וקשה הא מפורש כאן שאין הטעם כדבריהם. ודברי הירושלמי מוכרחי' דלפי פירושם הל"ל כל ששם מולידו קרוי עליו:
לא כ"ש שם אביו. אע"ג דאמרי' לעיל בפרקין דאין למידין ק"ו בנדרי' לא דמיא לק"ו דהכא דכיון דאמר טעמא למלתא למה יכלול הבן בשם האב הואיל ושם בנו על האב א"כ ודאי סברא מקום ששם האב על בנו שנכלל בשם האב משא"כ לעיל שרוצה למילף ק"ו משני דברים ודאי דאין כאן ק"ו וכמ"ש שם בקונט':