שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ה
למפריען קדשו וכו'. ותימא מאי קמיבעי' הא פלוגתא דתנאי היא למ"ד יש ברירה למפרע קדש ולמ"ד אין ברירה מכאן ולהבא קדש ואפשר לומר דקסבר דשאני הקדש זה דסברא הוא שרצונו לאחרו כל זמן שיכול. אלא דלפ"ז היינו פלוגתייהו דר"י ור"י פ"ז דגיטין מה היא באותן הימים ועי"ש בתו'. וי"ל דהיא גופא קמיבעי' ליה אי שייך כאן לומר ברירה או לא. והפוסקים השמיטו בעי' זו. ולא ידעתי למה וצ"ע:
מתני' פליגא על ר"י אין להן פדיון. וקשה דלמא כי קאר"י בדיעבד אבל לכתחלה מודה דאין להן פדיון וי"ל דלישנא דמתני' משמע לי' אפילו בדיעבד אין להן פדיון. אך קשה למאי דמשני אמאי לא תנא אין צריכות פדיון דהוי ש"מ כשיקצצו אין צריכות פדיון וא"ל דה"א אפילו בעודן קיימי' א"צ פדיון דמרישא שמעינן אפילו לא אמר עד צריכו' פדיון כ"ש באומר עד ועוד איך תיסק אדעתין דהקדש יוצא בלא פדיון ומדברי הר"מ קורטב"י שמביא הר"ן דף כ"ט משמע דסובר לר' יוחנן בדיעבד א"צ פדיון ע"ש וקשה א"כ לישני הכי וי"ל כיון דסובר דמ"ד כשנקצצו א"צ פדיון סובר נמי דאם פדאן בדיעבד פדויין והא בהא תלי' וכמ"ש שם הר"ן א"כ שפיר י"ל דחדא מינייהו משני ועיי' ברמב"ם פט"ו מה' מע"ק ובלח"מ שם: