שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ד
כל עמא מודיי הקרבן מותר. בקונט' פירשתי באומר הה"א בקמ"ץ. ותו' כתבו דף י"ג ע"ב בד"ה הא דאמר הא קרבן בשתי תיבות אז אמרי' בחיי קרבן קאמר וכו' הא דאמר הקרבן בתיבה אחת אסור וכו' ע"ש וקשה הא בסוגיין מבואר דבאומר הקרבן בקמ"ץ הה"א לכ"ע מותר והא דאמרי' בבבלי הקרבן אסור היינו באומר בפת"ח ואקרבן הידוע קאי והיינו כקרבן התמיד. וי"ל דתוס' מפרשים הא דאמרי' כאן הקרבן לכ"ע מותר היינו באומר בציר"י הה"א דנתחלף לו ה"א בחי"ת וה"ל כאומר חי הקרבן וצ"ע במפרשים:
חליל וכו' בין שלא אוכל לך מותר. וקשה למה לא אמרי' דכוונתו לחליל שבמקדש והא תנן דאם נדר באחד מכל משמשי המזבח כנדר בקרבן והוא ודוחק לומר דחליל לאו ממשמשי מזבח דהא מיהת דבר הנדור הוא דכלי שרת הוא וי"ל אלו כיון למשמשי המזבח ה"נ דאסור אלא דאיירי במי שנראה כוונתו שרוצה לומר חולין לפיכך מותר שאינו כינוי לחולין ובעינן שיהא פיו ולבו שוין:
דברי ר"מ מכלל לאו וכו'. בקונט' הגהתי דברי חכמים מכלל וכו' דר"מ ודאי לית לי' מכלל לאו אתה שומע הן כדתנן פ"ג דקידושין ועוד לפי מאי דמסיק נראה דמאן דסובר מכלל לאו סובר דמותר. ומתני' דפ"ב דתנן לא קרבן לא אוכל לך מותר אתיא כר"מ דלית ליה מכלל לאו וכו'. ותוס' כתבו דף י"ג בד"ה קתני וכו' דאה"נ דלרבנן אסור ולרבותא נקט ר"מ אוסר אע"ג דלית ליה מכלל לאו וכו' ע"ש וקשה הא בסוגיין מפורש דפליגי רבנן עליה דר"מ. גם מה שתמה התוי"ט אדברי הר"ב שכתב ואין הלכה כר"מ ע"ש. ולפמ"ש לק"מ שהרי הר"ב גורס במתני' לקרבן לא אוכל לך והא פליגי. רבנן עלי' כמפורש כאן וצ"ע:
חרש עמו בקרקע עד כמה וכו'. וקשה מ"ש ממחזיר אבידתו. דתנן לקמן פ"ד מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש. משמע שאינו נותן לו אלא שכרו א"כ ה"נ אין איסור אלא כפי שכרו ואפשר לחלק וצ"ע:
הדרן עלך פרק כל כינויי