אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ב

הלכה א

מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם. וקשה למ"ד לשון נכרים הם א"כ קונם הוא כאומר קרבן א"כ ודאי דמהני דהא תנן לקמן פ"ג נטיעות אלו קרבן וכו' אין להן פדיון. ש"מ דהקדש הן כיון דאמר לשון קרבן ואפי' למ"ד לשון חכמים הן כיון דגם בהקדש כתיב קדש לה' א"כ למה לא יהא הקדש כאומר קרבן כי היכא דלא לימא קדש לה'. וכה"ג קשיא נמי אהא דמשני לעיל בהקדשות היכי לימא הנדר וכו' הא מיהת קונם ליהווי כינוי הקדשות דהא בהקדש בדק הבית איירי כמש"ל בתו' בד"ה וכו' מיהו הא איכא לשנויי דהקדש בדק הבית בכלל חרמין הם ולמ"ד לשון חכמים הם מצי למימר חרק וכו' וע"ק מאי בעי למפשט מדתניא קונם נכסי עלי נכסיו אסורין ש"מ דהקדש הן דלמא אסורין מטעם נדר גם לשון עלי משמע דבנדר קאמר וצ"ע:

הדא אמרה שקדש קורדם. וקשה מאי זאת אומרת דקאמר פשיטא שקדש קורדם כשאר נדרים וא"ל דה"ק שקורדם קדש וצריכה פדיון. צריך טעם למה יהי' צריך מ"ש מאומר קונם ככר זה עלי דהוי נדר. גם לקמן פ"ד במתני' א"ל השאילני פרתך וכו' משמע בכה"ג הוי לשון נדר:

הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם. כ' הרמב"ם פ"ק מה' נדרים וכשם שאוסר עצמו בכנויין כך אם הקדיש בכינויין ה"ז הקדש וכ' הכ"מ והלח"מ דהכי משמע בגמרא ע"ש. ול"נ שהדבר ברור דמסוגיין יליף לה הרמב"ם ז"ל:

דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן מהו וכו'. ותימא הא תנן בסמוך לא דכי טהור וטמא אע"ג דהנך לישני משמשי נמי לשם חולין וכדפירשתי שם בקונטרס אפ"ה אסור כיון דמשמשי נמי לישנא דקרבן א"כ ה"נ וי"ל דוקא דבר שהוא עיקר הנדר אלא שיש לפרשו נמי בלשון חולין אמרי' סתם נדרי' להחמיר אבל בכינויין הוא דאיכא לספוקי. וגם בבבלי דף י' ע"ב מיבעי' לי' בקונמא אי קונם קאמר או קינמון בשם קאמר:

נדר דנדר במוהי וכו'. בקונטרס פירשתי דפירושא דמתני' הוא וכ"כ הר"ן דף י' בד"ה תניא וכו'. ונ"ל דלכך תנן במתני' נדר במוהי שוב ראיתי שכ"כ התוי"ט והר"ן כתב טעם אחר ע"ש:

ולמה לינן אמרין במומי דנדר שאול ואפשר לומר דכיון דישראל התירו נדרו של שאול דכתיב היונתן יומת אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה ויפדו העם את יונתן ולא מת. וקשה איך היה הפדיון הזה אלא ודאי מה שאמרו היונתן ימית אשר עשה הישועה וגו' זה היה פתח לנדרו וע"י כך התירו לו הנדר ובזה פדו את יהונתן הלכך הנשבע בשבועת שאול לאו כלום הוא שהרי נעקר הנדר מעיקרא ובשבועת משה אע"ג דאמרי' במדין נדרת במדין לך והתיר נדרך אין התרה ביטל נדרו שהרי הנדר לא היה אלא שלא יצא ממדין בלי רשות יתרו וכן עשה א"כ נתקיים נדרו ונכון הוא לענ"ד:

דכתיב וירם ימינו ושמאלו וכו'. בבבלי בנזיר דף ג' ע"ב גרסי' מי איכא למ"ד לא מתפיס אינש במילתא דסמיך לי' והתניא האומר ימין ה"ז שבועה מ"ט לאו משום דכתיב וירם ידו וכו' אמרי לא משום דימין גופי' איקרי שבועה דתניא מנין לאומר ימין שהוא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו. נראה דר' מתני' פליג וסובר דמתפיס אדם במלתא דסמיך ליה. ובש"ע י"ד סי' רל"ז סעיף ח' כתב ימין שבוע' דכתיב נשבע וגו' וכתב הרב בהג"ה והוא שיכוין ג"כ לימינו ולשמאלו של הקב"ה ע"כ. ולא ידעתי למה האומר כהיכל וכמזבח לא בעי כוונה ואמרי' מסתמא כוונתו לקרבנות שבהן א"כ ה"נ נימא כיון דסתם נדרים להחמיר מסתמא כיוון לימין הקב"ה וצ"ע:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה