אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל

פרק ד · הלכה יב

הלכה יא

והא מזוזה היכא יהבינן. נראה דמייתי לה הכא משום דמסיק תליה בדלת סכנה ואין בה מצוה ודמיא למתני' דלעיל דתנן העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה והיא בתוספתא בפרקין:

א"ל נותנו כנגד כתפיו. כ' תוס' במנחות דף לג ע"ב בד"ה ומאי תחילת שליש העליון דקאמר להרחקה שיותר לא ירחיקנה מן התקרה ובירוש' פ"ב דמגלה משמע דכשהפתח גבוה הרבה מניחה כנגד כתפיו וחולק על הש"ס שלנו ע"כ ותימא הא גם בירושלמי קאמר שמואל יניחנה בתחלת שליש העליון ואפ"ה מסיק שיניחנה כנגד כתפיו וי"ל דכאן משמע שיניחנה דוקא בתחלת שליש העליון אבל בבבלי דמכשיר בגובה ממש וסתם פתח גבוה כקומת אדם א"כ היא מונחת למעלה מכתפיו ודוחק דשאני גבוה הרבה ועוד דמ"מ צריך להרחיק טפח מלמעלה וצ"ע:

ואפי' לא סמרה וכו' אר"י והוא שייחדו. כ' הב"ח סי' רע"ח נראה דכך פי' דוקא כשהוא מייחד מזוזה זו לפתח זו צריך שיסמרו אבל אם אינה מייחדה אלא לפי שעה א"צ שיסמרו וז"ל שם של בית מליין היו עושין כן בפולמסיות פי' כשהיו הולכין עם החיילות היו קובעין לפי שעה ולא סמרו ע"כ לשון הב"ח ולשון סמרו קשה דהל"ל והוא שסמר' ולשון נקבה שכך מכנה המזוזה בכל הסוגיא אבל אי אמקל קאי כדפירשתי בקונ' ניחא ועוד הא דבית מליין א"א לפרש כן דהכי איתא בתוספתא תנה במקל ותלאה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה של מניבז המלך היו עושין כן בפולמסאות משמע מפורש דאמקל קאי:

מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת בי"ט ובשבתות. כ' הרא"ש בהל' תפלין ירוש' בשלהי מגילה תפלין ומזוזה מי קודם וכו' ומסתברא דהלכתא כרב הונא דמצוה דגופה עדיף וגם מפרש תלמודא טעמיה אלמא חשיב ליה עיקר ע"כ ולפי גירסתינו אף טעמא דשמואל מפרש הש"ס ותו דמסקינן מתניתא מסייעה לשמואל וי"ל דאדרבה מהך מתניתא איכא למידק כר"ה דבבבלי במנחות דף לג גרסי' ת"ר תפלין וס"ת שבלו אין עושין מהן מזוזות דמעלין בקדש ולא מורידין וקדושת תפלין וס"ת חמירא מקדושת מזוזה וכ"פ כל הפוסקים א"כ ש"מ כר"ה דתפלין קודמת אך קשה ל"ל להרא"ש למידק מסברא דנפשיה ה"ל למידק מברייתא זו וכדדייקינן:

הדרן עלך פרק הקורא עומד וסליקא לה מסכת מגילה:

סוף הספר

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה