שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה י
שתי רשויות. רש"י פירש יברכוך טובים ה"ז דרך מינות שצריכין לצרף פושעי ישראל בתפלה וכ"כ הר"ב ותוספות כתבו א"נ שמיחזי כשתי רשויות ולא ידעתי למה הניח רש"י דברים המפורשים בירושלמי והמציא טעם מלבו:
דכוותה אמן אמן שמע שמע. כתב בב"י בא"ח סי' ס"א כתוב באהל מועד האומר אמן אמן כאומר שמע שמע ואיני יודע מנין לו ועוד דהא קרא כתיב אמן אמן עכ"ל ותימא דקו' הראשונה ודאי ליתא דדברי אהל מועד דברי סתמא דש"ס הם וקושיא שניה י"ל דדוד כי אמר ביחיד אמר ולא בצבור ובסמוך אמרי' הדא דתימר בצבור הוא דאסור לומר מודים מודים וה"נ אמן אמן ומדברי ב"י שם ובש"ע שם נראה דס"ל כירוש' דבצבור הוא דאסור וביחיד שרי אף דהטור כ' שם ונרא' שאין לחלק דבגמ' דידן אינו מחלק לא אמר אלא שאין לסמוך להקל ביחיד אבל בצבור אסור לומר אמן אמן וביותר יש לתמוה ממ"ש במג"א שם בשם הבחיי והמכוין וכופל אמן אמן זוכה לשני עולמות עכ"ל והכא אמרי' דמיחזי כשתי רשויות ואפשר דביחיד קאמר וצריך עיון:
בערייתא דאבוי וכו'. רש"י פי' המכנה בעריות שדורש פרשה של עריות בלשון כינוי שאומר דלאו בעריות ממש דיבר הכתוב אלא שלא יגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים וכ"כ הר"ב ולדבריהם קשה למה תני הכא המכנה ובסיפא האומר וע"ק למה תני הכא משתקין סתם ובסיפא קתני משתקין בנזיפה וכ"כ בתוי"ט אבל לפי מה שפירשו כאן דאינה משנה אלא מכנה בל' נוכח וכדפירשתי בקונ' לק"מ והיא הפירוש הנכון לענ"ד ומצינו כיוצא בזה בבבלי בשבועות דף ל"ו: