אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל

פרק ד · הלכה א

פרק ד

חד אמר מיחזר מנא. פי' הרא"פ במס' ביכורים בשם שדה הישועה דלא פליגי אהדדי אלא חד אמר מיחזר מנא שהיו מסבבים הכלי שהביכורים בתוכו פרחים חשובים דחד בעי לומר מקום הנתינה והיינו סביב הכלי וחד בעי לומר מה היו הדברים שנותנים סביבוא פרחים חשובים והיינו פטורין עם ירקונין מיני פרחים עם ירקונים חשובים ה"ג וא"ד פטורין עם מרודין והן נמי פרחים עם עשבים חשובים ולא ידעינן מאן אמר קביעות המקום ומאן אמר דברים הניתנין ופשט הש"ס מהא דמיבעיא ליה לר' יונה מהו להביאן הביכורים בתמחויין של כסף הן קערות גדולות אי בעינן דוקא סל או נימא אפי' בקערה גדולה נמי שרי והשתא פשיט הש"ס דע"כ ר' יונה הוא דאחר מיחזר מנא דאל"כ אלא ר' ירמיה אמר מחזר מנא למה אמר האי לישנא מנא ה"ל למימר מיחזר סלה כלשון הכתוב ושמת בטנא אלא ודאי ר' יונה אמר הכי ולכך אמר מנא ולא אמר סל משום דס"ל דלאו דוקא סל אפי' בתמחויי נמי שרי ומקשה על דיוק זה דמהכא אין ראי' דר' פנחס אמר מחזר פטומין והן תורין ובני תורין ולמה לא אמר לשון הכתוב תורין ובני תורין עכ"ל ודבר תימא הוא איך עלה על דעתם להמציא פי' המלות זרות מדעתם ולפרש דברי הש"ס דברים שאין הדעת סובלתן ואין ספק שנעלם מהם דברי הש"ס אלו ופי' שבקונ' עיקר ונכון אלא דקשה מזה אמ"ש הרמ"א בא"ח סי' תע"ג סעיף ה' בהג"ה וז"ל ואם אין לו אחד מאלו הירקות יקח לענה או שאר ירק מר עכ"ל ולפי דברי הש"ס משמע דאינו כשר אלא אלו ירקות ששמם מרור מיהו יש לדחוק ולקיי' דברי הרמ"א:

הרב את ריבך. בבבלי הגירסא הרב את ריבינו ונראה דפליגי בהא דמ"ד הרב את ריבך סובר כנגד עלבונה של תורה מברכין ומ"ד הרב את ריבינו סוב' כנגד עלבונן של ישראל מברכין כך למדתי ממ"ס פי"ד ונראה דלכך פותחת בברוך לפי שגם מי שאינו קורא את המגילה צריך לברך ברכה זו:

לגזרה שוה. הרא"פ פי' במס' ברכות בבבלי יליף ברכת זימון לבה"מ מקרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו והיינו שם דכתיב בבה"מ לר"ע וכ' שם בתוס' בבבלי גרס לה בשם ר' וט"ס הוא וצ"ל ר"ע וכו' ותדע דהא ר' דריש לקמן בק"ו וכ"ה בבבלי בריש כיצד מברכין בק"ו בשם ר' אע"ג דר' נמי ס"ל הך דרשא דכי שם וכו' כדאיתא ביומא ואפ"ה לא יליף גז"ש אלא ר"ע גרסינן ע"כ דבריו תמוהים א"כ היה לי להירוש' להביא דרשות ר"ע ועוד גדלו וגו' פסוק הוא בתהלים ואין למידין גז"ש ד"ת מדברי קבלה ועוד מה שהגי' בבבלי אינו מחוור כלל דמאי דמייתי ראיה מריש כיצד מברכין דמייתי הש"ס הק"ו כשהוא שבע וכו' זהו אליבא דר"מ ולא אליבא דר' וזה מבואר למעיין שם גם מ"ש תדע וכו' אינו ראיה כלל דר' לית ליה הך גזרה שוה דשם שם ואיצטרך ק"ו לברכה שלפניה ומפני שהרגיש בזה כתב אע"ג דר' וכו' ואינה קושיא כלל די"ל דלא קיבל הך גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו ובס' שדה יהושע ראיתי שגז"ש דשם שם פי' כמ"ש בקונ' אלא שסיים ע"כ כר"ע דדריש כי שם וכו' ושפיר איכא גז"ש אלא כר"י דלא דריש מנ"ל ע"כ וגם זה אין נראה דה"ל לש"ס לפרש אבל כמ"ש בקונט' עיקר דכן דרך הש"ס זה בהרבה מקומות דפריך כן אר"ע ור"י ועיקרה בפר"א דמילה ע"ש:

ובירך את לחמך וגו'. בבבלי גרסי' אל תקרי וברך אלא וברך ונראה דפיסוק הטעמים מלמדין אותנו לקרות וברך בקמ"ץ הב' וקאי על ישראל שהם יברכו על הלחם דאי קאי אקב"ה ה"ל לינקוד אלהיכם באתנחתא כיון דוברך וגם והסירותי דסיפא דקרא קאי אהשם דכן דרך האתנחתא לבא במקום שהענין מתחלק שהוא המפסיק הגדול משא"כ אי וברך קאי על ישראל נמצא שהוא מענין ועבדתם הלכך המפסיק הוא תחת מימך ועוד דהל"ל ואברך את לחמך כדכתיב והסירותי מחלה אלא ללמד דקאי נמי על ישראל שאם יברכו על הלחם והסירותי מחלה וגו':

בשעה שאכל וכו' ושבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש. ק"ק הא כתיב מי הקדימני ואשלם א"כ אין ראוי לברך עד שיהנה וי"ל דכשיש לו אע"פ שלא אכל עדיין הוא נהנה כדאמרי' אינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' הלכך ראוי שיברך קודם אכילה:

ושיהו אופין בע"ש וכו'. וקשה מ"ש בע"ש ובבבלי פ' מרובה הגי' שתהא אשה משכמת ואופה שתהא הפת מצוי לעני וה"פ כשתאפה תהא אופה בשחרית שיהא מצוי לעני החוזר בשחרית ויש ליישב גירסתינו שתיקן שתאפה בע"ש שבשבת אסור להוציא הפת ליתנו לעני וכ"מ בבבלי מס' תענית באיתתא דר"ה וכ"מ בירושל' בתענית דף י"ד ע"א שיהו נותנין פת לעניים כל ע"ש:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה