שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ז
אמר ר"י בשעה שעד אחד מעידה וכו' ואיך דבריו של אחד במקום שנים. וקשה הא אמרינך לעיל פ"ב אמרו בשם רב נאמנין העדים לומר שער אמנה ושטר פיטיסים הוא וכ"ש שאין זה הכחשה מה שאומר עד אחד שהוא שטר אמנה ודוחק לומר דר"י פליג ארב. מיהו בבבלי פ"ב דמכילתין פליגי אמוראי אם נאמנין העדים לומר אמנה היו דברינו. מיהו לפמ"ש הרא"ש שם אבל אם אמרו שלא ידעו בשעה שחתמו שהיה שטר אמנה ושוב נתברר להם מהימני ע"כ א"כ כ"ש כשאחר אומר שהוא אמנה דמיהמן לכ"ע דהא אין העדים נפסלין בכך דאפשר שלא ידעו מזה וצ"ע:
מתני' דב"ש היא וכו'. בש"ך בח"מ סי' פ"ד ס"ק א' פירש מתני' דב"ש היא דאמרו שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומשני ר"י דהתם טעמא דב"ה כיון דחייבת שבועה מן התורה אינה גובה מספק ולא כגבוי דמי אבל כאן תקנת חכמים היא ולא התקינו בבנו ע"כ ובאמת כן הוא בבבלי בשבועות דף מ"ח ע"ש. ובסמ"ע ססי' פ"ד וסי' ק"ח משמע דטעמא אחרינא אית ביה ולא משום תקנת חכמים וליתא דמסוגיין מבואר דוקא בפוגם שטרו הוא דאמרי' אדם מוריש שבועה לבניו דאינה אלא חקנת חכמים אבל לא בעד אחד מעיד שהוא פרוע ובמקום אחר הארכתי בזה:
לנזיקין מן הדא וכו'. וקשה מנ"ל דבנזקין איירי דלמא בבעל חוב ובשאכלו בו ריבית וקמ"ל דאינו גובה מך הבינונית אלא מזיבורית וכך מוקי לה בגיטין בבבלי שם. ואפשר לומר דמסתבר טפי לאוקמי בנזיקין דמצינו שהתורה ייפה כחו שגובה מן העידית אמרי' שגם החכמים ייפו כחו שיגבה אפי' מן היתומים. ומסוגיין ראיה מפורשת לדעת הרר"י דבנזיקין גובה מך הקטנים מן זיבורית ומגדולים מעידית וכמ"ש הש"ע ח"מ סי' ק"ח סעיף כ"א. ומ"ש הש"ך שם ונראה דכי מסיק בש"ס והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים בכל גוונא מסיק הכי ולא כדס"ד מעיקרא ע"כ. אינו מחוור דלא דנינן מה שמפורש בירושלמי בשביל דקדוק קל כזה וטוב לנו להשוות התלמודיים: