שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה א
האשה. כיני מתני' עד שלא נתארסה. כתב התי"ט בפ"ק הלכה ו' ולא ידעתי למה לא אתמר כן בירושלמי אמתני' דהתם דתנן אלא ה"ז בחזקת בעולה עד שלא תתארס ע"כ ונ"ל דלעיל שהטעתו ואלו ידע הבעל שהוא כן לא אירסה לכך תולה האירוסין בה שתתארס מבנין התפעל אבל כאן ששניהם רוצין באירוסין ראוי לתלות האירוסין בו לכך תאמר דכן צ"ל במתני' עד שלא נתארסה ודלא כמ"ש התי"ט דתתארס להבא הוא:
הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לב"ה ותניתה. וקשה הא גם לבע"ה הוא קל שפטור מן הפאה וי"ל אלו זכו בה העניים קודם הקצירה אבד כל שדהו ועי"ל הא כללא קאמרי אפי' בדבר דלא שייך ביה קולא לבעה"ב:
א"ל קל הוא להעניים ואינו חומר לבע"ה שמדעתו הפקירו. כתבו תוס' בפרקין בד"ה נפלו לה משנתארסה וכו' וקשה לר"י והא קתני התם בש"א שתי שבתות דהוי קל לאיש וחומר לאשה שאינה נוטלת כתובה בהדרת שבת אחת כב"ה וי"ל שאין זה קולא אלא חומרא שממהר לגרשה בהדרת שבת אחת אע"פ שרצונו בכך לאחר מכאן שמא תחזור בה ע"כ. וקשה א"כ גבי הפקר לעניים נמי נימא שחומרא היא לבע"ה דאע"ג דעכשיו מדעתו הפקירו שמא יחזור בו לאחר מכאן וי"ל כיון דלא הפקיר אלא לעניים מסתמא למצוה קמיכוין ולא חיישינן שמא יחזור בו ועיי' בספר הון עשיר: