שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה יא
מעשה ידיה שלה. פירשתי בקונט' מה שעושה מותר על מוונותיה. וכ"פ הר"ב בפירושו למתני' והיינו כרב ושמואל בבבלי בפרקין דף נ"ט וקשה הא איהו פירש לעיל במתני' המקדיש מעשה ידי אשתו וכו' המותר הקדיש מעשה ידי אשתו המותר על מזונותיה ורב ושמואל מפרשים למתני' דהתם באינו מעלה לה מזונות ולא מעה כסף כמ"ש תוס' שם בד"ה במעלה וכו' והמותר לאחר מיתה קדוש וסיפא המותר ארישא קאי שהקדיש מעשה ידיה והותיר קמפלגי ר"מ ור"י הסנדלר ולא במקדיש המותר לחוד איירי וע"ש במפרשים וצ"ע:
אר"א וענינו אחריה אמן. וכ"ה בסמוך במעשה דבת שמעון בן גוריון. ובבבלי בפרקין מסיק במעשה זה דשומרת יבם היתה ולא ענו אחריה אמן. ובמעשה דבת שמעון בן גוריון גרסי' התם דף ס"ו דענו אחריה אמן וכ' תוס' למעלה לא ענו אמן שלא היה בעלה חי אבל כאן שהיה חי ענו אחריה אמן ע"כ ורש"י פירש בדף ס"ו שמת בעלה ובאה לפני ב"ד לפסוק לה צרכיה מנכסיו ע"כ ונראה שרש"י סובר דוקא בשומרת יבם לא ענו אחריה אמן שקללה היא משא"כ באלמנה לו אלף שנים יחיה בעלה סופה להיות אלמנה. ודחקו לפרש כן משום דקשיא ליה לפי ערך הכתובה ה"ל לפסוק יותר כמ"ש תוס' שם בד"ה שפסקו וכו' ע"ש אלא ודאי באלמנה איירי שא"צ בשמים כל כך כמו נשואה:
הדרן עלך פרק אף על פי