שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ד
אלמנה שאמרה וכו'. וקשה מאי קמ"ל פשיטא דהא תנאי כתובה הוא את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגד אלמנותיך וצ"ע וי"ל דה"ק כשם שהאלמנה יכולה לומר שרוצה לישב בבית בעלה וניזונת מן היורשים אף היבמה יכולה לומר כן ודוחק:
האומר איני חולץ וכו'. מכאן נראה ראיה למ"ש תוס' בפ' החולץ דף מ"א ע"ב בד"ה עמד בדין וכו' ונראה לר"י דווקא בנתרצה ליבם וברח אבל אם לא נתרצה אלא לחלוץ אין נראה זה שתקנו לה חכמים מזונות וכו' ע"כ. והיינו דקאמר האומר איני חולץ הוא דהוה כאומר איני מגרש וחייב במזונותיה אבל האומר איני מייבם אינו חייב במזונות:
לא אם אמרת בשפחה כנענית שהיא נקנית בחזקה וכו'. וקשה ניליף הכי ומה ביאה שאינה מאכלת בשפחה מאכלת באשה כסף וכו' והשתא ליכא למימר חזקה יוכיח דאיכא למפרך מה לחזקה שאינה באשה תאמר בכסף שקונה באשה יאכילנה בתרומה ועיין בעצמות יוסף במס' קידושין דף י' ע"ב: