שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ב
ונתן האיש השוכב וכו'. בקונט' פי' מדלא כתיב וכו' וכן משמע מפורש לעיל בפרקין והרא"ה בחידושיו נראה שלא פי' כן ולפירושי לא קשיא הא דפריך הש"ס בבבלי דף מ"ב ע"ב אלא מעתה גבי עבד דכתיב כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו ה"נ לא זיכתה תורה לאדון אלא משעת נתינה. דלאו מלשון ונתן יליף אלא מדלא סמיך ונתן להאב. ולא קשיא נמי קושית תוס' שם בד"ה ונתן לחוד וגבי מוציא שם רע דכתיב ונתנו לאבי הנערה איכא למימר ונתן לחוד ונתנו לחוד. דאדרבה עיקר ראיה דקנסה לעצמה מדלא כתיב כאן כמו במוציא שם רע וכדפירשתי בקונט':
ע"ד דרבנן השביעית משמטתה. ותימא הא תנן בשביעית פ"י האונס והמפתה ומוציא שם רע וכל מעשה ב"ד אין השביעית משמטן וכי נימא דאתיא הך סתמא כר"ש ולא כרבנן וי"ל דפלוגתייהו דר"ש ורבנן בשעמד בדין אבל בשלא עמד בדין אף רבנן מודו דאין שביעית משמטן ומתני' דשביעית איירי בשלא עמד בדין. וכן מפורש בבבלי בגיטין פ"ב דף י"ח דמשעמד בדין השביעית משמטן כרבנן ע"ש:
על דעתיה דר"ש הבכור נוטל פי שנים. וקשה במאי קמיירי אי בשגבה האב מחיים מי איכא למ"ד דאין הבכור נוטל פי שנים הא ודאי ממונו הוא ואי בשלא גבה למה יטול פי שנים הא לאו ממונא דאבוה הוא עד שעת נתינה כדאר"ש בסמוך שאין האב זוכה עד שעת נתינה וי"ל מ"מ לענין בכור ממונו הוא:
ומדרש אמרינן והתנחלתם וכו' במעשה ידי הבת הכתוב מדבר. והא דאר"י לעיל בפרקין דבקנס וחבלות הכתוב מדבר ודאי פליג וכ"ה בבבלי בפרקין דפליגי אמוראי בהכי ורב סובר במעשה ידיה הכתוב מדבר. ונראה דבהא פליגי מ"ד בקנס וחבלות הכתוב מדבר סובר דחבלות דאב נינהו וצריך קרא למעוטי ומ"ד במעשי ידי הבת מדבר סובר דחבלות אפי' בקטנות דידה נינהו. ואזדא ר"י לטעמיה ורב לטעמיה כמפורש לעיל בר" ורב כרשב"ל ס"ל כמפורש בבבלי ב"ק פ' החובל: