אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל

פרק ו · הלכה ג

הלכה ב

שילחו ביד שנים מהו שיטמאו בגדים. קצת קשה פשיטא דמטמאין בגדים דהא לא ידענו מי הוא השליח וי"ל דה"ק מי מטמאין שניהן בגדים בודאי או דלמא אינן מטמאין אלא בספק:

דרך חזירה וכו'. כתב הרמב"ם פ"ה מהל' פרה הלכה ו' מאימתי מטמא בגדים המשלח את השעיר משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שעת דחייתו לעזאזל אבל אחר שדחהו אם נגע בכלים ובגדים טהורים וכתב הראב"ד ואולי יאמר על הדוחה עצמו שדחהו אחר דחייתו אינו מטמא בגדים שאינו מטמא אלא בשעה שמתעסק בו אבל כשפירש ולד הטומאה הוא ואינו מטמא כלים ודבר זה יש לו פנים במסכת זבים ולא תימא לאחר דחייתו אלא אפילו קודם דחייתו אם פירש הוא ועשהו אחר פרישתו אינו מטמא כלים וכל זה צריך לפנים ע"כ וכתב הכ"מ פשיטא דכונת רבינו כפירוש הזה ומ"ש ולא תימא וכו' טעמו לומר דא"כ למה תלה רבינו הדבר באחר שדחהו אפילו קודם שדחהו נמי אפשר. וי"ל אע"פ שהדין כן הוא מאחר שפירש מדחייתו שוב אינו מטמא כלים מ"מ רבינו אורחא דמילתא נקט שאין דרך להניח מצותו שיעשנה אחר ע"כ והדבר דחוק ולפום סוגין לק"מ שכונת הרמב"ם לומר אם לאחר שעשה מצותו ברח השעיר אע"פ שעוסק בשילוחו שנית אינו מטמא בגדים אפילו לא פירש ודבר ברור הוא:

בדקו הדברים ולא מצאו. כתב הר"ש יפה דל"ג ליה דא"כ למה הוצרך נחוניון לברוח וכו' ועוד האריך להגיה ע"ש ולפי מה שפירשתי בקונט' אפשר לקיים גירסתינו:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה