שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ו
למאה בני אהרן תעשה כתנות. כתוב בגליון נראה דהגירסא משובשת וצ"ל לכל אחד מבני וכו' וה"פ הא דכתיב כתנות לשון רבים לא תימא דלכל אחד עשו ב' כתנות אלא לפי שלכל אחד ואחד ואחד עשו כתונת משום הני נקט לה בלשון רבים וי"ג לקצת בני וכו' ע"כ ולפי מה שפירשתי בקונ' אין צורך להגהתו ומאה דנקט לאו דוקא אלא כלומר כתונת דעלמא וזה ברור:
והא תני ולבשם אפילו שחקים ר' חנניה בשם ר' יסא במחלוקת. כתב הרב בעל משנה למלך בפ"ב מתמידין בד"ה ודע וכו' ותירצו דבמחלוקת הם שנויות ומי שאמר זו לא אמר זו ע"כ ר"ל דברייתא דתני בה בד שיהו חדשים פליג אברייתא דתני בה ולבשם אפילו שחקים וכן מפורש שם בדבריו ולענ"ד נראה כמ"ש בקונט' דבמחלוקת היינו בפלוגתא דרשב"ג ורבנן אבל הכל מודים דשחקים של בגדי כהונה כשרים דכולא סוגיא הכי מתפרשת וצ"ע:
עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה ורשב"ג אוסר. כתב הרמב"ם פ"א מהל' תפילין שאין מזוזה צריכה עיבוד לשמה ולא מצאו לו ראיה ולפי הנמצא כתוב בתשובותיו לחכמי לוני"ל גם ממנו נשכח טעמו אבל לפי סוגין ראייתו מבוררת דפסק כת"ק דרשב"ג ועיין בגיטין דף מה בתוס' בד"ה עד וכו' וצ"ע:
בשחר כתב בד בד ד' פעמים וכו'. כתב הרב בעל משנה למלך פ"ח מהל' כלי המקדש הלכה ג' בד"ה ומ"ש רבינו כותנות אחרות וכו' ובירושלמי א"ר נחמן בשם ר' מנא בשחר כתיב בד בד ד' פעמים ובמנחה כתיב בד ובגמ' הקשו מדכתיב ולבשו בגדים אחרים מאי לאו חשובים מהבי ותירצו לא אחרים פחותים מהם הרי דפשיטא להו דבגדי ערב פחותין משל שחרית וכו' ולפ"ז אני תמה מדברי רבינו למה סתם וכתב הכל בשלשים מנה ולא ביאר שהאחת צריך שתהיה מעולה מחברתה עכ"ל ונ"ל דסובר רבינו מ"ד דבשחרית עדיף משל ערבית היינו משום דבשחריח כתיב ד' פעמים בד וכסברת ר' נחמן וכיון דבזבחים פ"ב ולעיל בסוגיין מצריכין כל בד דמיותר בקרא א"כ ליכא דרשא דשל שחרית עדיף משל ערבית: