אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל

פרק יג · הלכה ו

הלכה ה

מפני שעמדה עליו שעה אחת באיסור. בבבלי פריך א"ה חליצה נמי לא תיבעי וכ"ת ה"נ והתניא רא"א חולצת אלא אמר עיפא טעמא דר"א לא ידענא. וכ' המהרש"א ויש לתמוה דלמא טעמו משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למשרי יבמה לשוק דמהאי טעמא חולצת נמי בחיי האב לרבנן אע"ג דהוי ערוה דאורייתא וצ"ע ע"כ. ונ"ל הא דתניא דאר"א חולצת אף במגרש את היתומ' תני הכי וכן משמע לישנא דמתני' דתנן ור"א אוסר ולא תני ור"א פוטרה מן החליצה ומן היבום וכן מפורש בתוספתא דאקטנה קאר"א דחולצת ע"ש. והשתא שפיר פריך מ"ט חולצת הא אפי' אם יאמרו שמותרת לשוק אין כאן איסור וה"ל גזרה לגזרה דהא זה שעמדה עליו באיסור נמי דרבנן הוא ועיי' בחי' רשב"א ובבבלי בסוגיין:

מודין חכמים לר' לעזר בקטנה וכו'. כ' הרשב"א דף קט לרבנן יתומה בחיי האב ועדיין היא קטנה היא חולצת צרתה חולצת או מתייבמת וכ"כ הרי"ף אבל הראב"ד כ' צרתה נמי חולצת ולא מתייבמת דדוקא בגרושה עצמה דאינה אסורה ביבום אלא מטעם גזרה הוא דצרתה שריא אבל יתומה בחיי האב דערוה היה ודאי גזרינן צרתה אטו היא וכו'. ופלוגתא היא בירושלמי דגרסי' התם מודים חכמים וכו' עד וערוה פוטרת צרתה הנה שרבו שם המתירין ועוד שאפי' האוסרים לא אסרוה משום גזרה אלא משום צד קנוי ושאינו קנוי ועשאוה קנויה ומשויירת ואנן הא אסיקנא לקמן דקטנה קנויה ואינה קנויה ואפי' לר' שמיי יש מה נפשך בעריות ע"כ. וקשיא לי מנ"ל דפלוגתייהו דר"י ור"ל בצרת קטנה ואליבא דרבנן דלמא בצרת גדולה ואליבא דר"א וכדבעי מיניה רבא מר"נ כמפורש בבבלי דלפי הירושלמי דעיקר הטעם משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור ולא משום גזרה אזדא ליה פשיטותא דר"נ ע"ש. ונראה דדייק ליה מדמייתי תחלה הך ומודים חכמים וכו' ועלה קאמר צרתה מהו משמע דעלה קאי וממה שהעתיק הך ומודים וכו' משמע מפורש שכך דעתו. אבל תימא הוא איך לא ראה שבנוסחת הירושלמי הך ומודים מפורש במתני' ופירש הגמרא תחלה טעמא דר"א ובתר הכי מפרש מ"ט מודים חכמים ביתומ' בחיי האב ובתר דפריש לה למתני' מיבעיא צרתה מהו. מיהו פשטא דשמעתתא הכי רהיטא דביתומה בחיי האב פליגי דקאמר צד שקנה וצד שלא קנה בה כנגדו היתר בצרה והיינו ביתומה איכא צד שלא קנה בה מחמת קנינה אבל לפמ"ש דפליגי לר"א קשיא הא טעמו דאסור משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור מאי קנה ושלא קנה שייך הכא הא ודאי קנוי' לבעלה דבהיתירא החזירה ולא נאסרה אלא ליבם ואין בו שום צד היתר. אך עדיין י"ל מדמצריך ר"א חליצה ש"מ דס"ל דמ"מ מהני החזרה להקנותה גם ליבם וקנוי' ומשויירת היא לו ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה מפני וכו'. ומ"ש דאסיקנן קטנה קנוי' ואינה קנוי' וכו'. וא"ת דאף דקנוי' היא לגמרי מ"מ אין קנינה אלא מדרבנן ומדאורייתא מיהת אסורה וה"ל צרת ערוה דרבנן וי"ל היינו דקאמר ממ"נ צרתה מותרת מדאורייתא אינה צרתה שכבר גירשה ואין קנין קטנה כלום ומדרבנן קנוי' היא לגמרי וה"ל צרה גמורה ומותרת ועדיין הדבר צריך תלמוד:

ר' יודן בעי כמה וכו'. עיי' בקונט' ואפשר לדחוק ולקיים הגירסא דקסבר ר' יודן הא דתנן בסיפא קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה תקנתן שחולץ לקטנה צרתה דהיינו החרש' ולא חיישי' להא שיאמרו שתי יבמות מבית א' אחת חולצת ואחת מתייבמת ועיי' לקמן בשמעתין. וקושית ר"י אדלעיל קאי דאמרו רב ור' יוחנן ביתומה ופוטר בחיי אביה שגירשה והחזירה צרתה אסורה אמאי יחלוץ נמי לצד הקנוי שביתומה זו מחמת נישואי עצמה ויכניס צרתה וה"ג ר' יודן בעי כמה דאת אמר תמן חולץ צד הקנוי שבה ופוטר צרתה אף הכא יחלוץ צד הקנוי שבה ויכניס צרתה. ופריך סתמא דש"ס על ר' יודן עד דאת מקשי על האמורא ר' לעזר דאמר לעיל שלא מצא חבר מי שמתיר צרת יתומה בחיי האב תיקשי ליה על התנא ר' ליעזר דאוסר צרת מחזיר גרושתו גדולה וה"ה בקטנה והצרה חולצת אמאי אין מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותהא צרתה מותרת כדתנן במתני' דהכא רא"א מלמדין את הקטנה שתמאן בו ומשני לית יכול להקשות על ר"א דהא ר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ובש"א אין ממאנין אלא ארוסות וקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה כבר היתה נשואה אינה ממאנת עוד. וא"ת מאי פריך ר"י הא אף שיחלוץ לצד הקנוי שביתומה שהשיאה אביה והחזירה עדיין צרתה צרת ערוה דקיים צד הקנוי לאסור הצרה וי"ל לא עדיפא חליצת הקטנה לאסור הצרה דקנויה גמורה היא ועיי' ברשב"א דף קי ע"ב בד"ה כונס וכו' ואין זה צרת ערוה דהא אינה קנויה אלא מדרבנן ולא גרעה החליצה ממיאון. ולפ"ז צ"ל דס"ל לירושלמי לר"א דאוסר צרת מחזיר גרושתו הגדולה אוסר נמי בקטנה וכל זה סייעתא לפי' הרשב"א שכתבתי בתוס' בסמוך בד"ה מודין וכו' ועמ"ש בסוגין בסמוך הלכה ז' וצ"ע:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה