שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ז
אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום וכו'. בבבלי מסיק דמיפריך הק"ו כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן. והמכילתא לא חש להך פירכא דסובר קם תחת אביו בכל מילי שהרי אפי' אשתו יורש שאסורה לכל אדם חוץ ממנו משא"כ הבן פוטרה ובבבלי סובר מ"מ הבן עדיף דלכך פוטר כיון שעל ידו מתקיים שם אביו אבל לא ע"י אחיו וכ"כ תוס' ב"ב דף קח ע"ב בד"ה כלום וכו'. ע"ש ומה שיש לדקדק בסוגיא זו עמ"ש בקידושין פ"א ה"ב בתו' שם:
בפרשת נחלות וכו' והכא לית את עביד בן בן כבן. וקשה שאני הכא דכתיב ואם לבנו למעט בן בנו כדאמרי' בסמוך וליכא למילף פ' נחלות מהכא דהתם כתיב ובן אין לו ודרשינן עיין עליו וי"ל עיין עליו לרבות ממזר שבנו הוא ליורשו ועיי' ביבמות דף כב ע"ב וב"ב דף קח ע"א בתו' שם:
ע"ד דר"י דו פתר לה בייעודין וכו'. בנדה פ' יוצא דופן תנן בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו קנאה ופירש"י וזכה בנכסי אחיו וכ"פ רש"י בקידושין דף יט דמדאורייתא זקוקה לו באותה ביאה לכל דבר וכ' הה"מ פ"ה מה' יבום בשם הרמב"ן דקנוי' לו מדבר תורה וכ"ה בירוש' וכתבתי לשונו לקמן בפרקין בתו' בד"ה ולמה וכו'. וקשה א"כ מאי דוחקיה דש"ס לאוקמי בייעוד או בנישואין וכריב"י הא איכא לאוקמי ביבמה וא"ת מדתניא עושה אלמנה לכה"ג ש"מ דאיירי שהיא עדיין בתולה דאל"כ בלא"ה אסורה לכה"ג וש"מ דאיירי שלא בא עליה ובקידושין לחוד קנאה וי"ל דקמ"ל דחייב עליה נמי מלקות משום אלמנה ואיסור בעולה אינה אלא בעשה. ונראה כמ"ש תוס' בקידושין שם דאין ביאת בן תשע ביבמה מדאורייתא כלום אלא מדרבנן היא כמאמר וברייתא איירי באיסורי דאורייתא. וכן מוכח בסמוך דפריך אחלוצה ולא מוקי לה ביבמה וכר"מ דאמר דחליצתו פוסלת כגט בגדול:
אחז הוליד בן תשע. ק"ק דלמא שנים מקוטעות היו כדאמרי' בסמוך והיה אחז בן עשר ושמא גמרא גמירא להו: