אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל

פרק י · הלכה ה

הלכה ד

אפי' דהוא אתי וקשה אתי גברא וקאי ואת אמרת לא תצא וכ"מ בבבלי דף פט דמהאי טעמא מחכו עליה דרב במערבא. וליכא לשנוי כדמשני התם לא צריכא דלא ידעינן ליה דא"כ מאי קשיא ליה הכא מדרב. ועוד הא במתני' תנן ניסת שלא ברשות ב"ד והיינו ע"פ שני עדים תצא וחייבת בקרבן וא"ל דשלא ברשות נמי ע"פ עד אחד איירי אלא שלא עשתה ע"פ ב"ד דלפ"ז אם עשאה שלא ברשות ראוי להחמיר עליה ובמתני' תנן ואם ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ש"מ שלא ברשות קיל דמאי ה"ל למיעבד והיינו בשנשאה ע"פ שני עדים ואפשר לומר לעולם כולא מתני' בעד אחד איירי אלא לכך קיל שלא ברשות דדוקא ע"פ ב"ד קנסו שתצא מזה ומזה לפי שיאמרו מסתמא גירש זה ונשא זה נמצא מחזיר גרושתו דאל"כ לא היו ב"ד מתירים אותה אבל בניסת שלא ע"פ ב"ד לא גזרינן ודוחק ולפי מאי דאמרי' לעיל ה"ג דגרסי' במתני' ניסת ברשות מותרת יש ליישב דברי רב. ואפשר לומר דרב קאי איבמה וקאמר בניסת ע"פ שני עדים מותרת לחזור לו דלא גזרי' שיאמרו תנאי הוה בקידושין. מיהו אין הלשון מדוקדק ועיי' בבבלי דף צה ע"ב. וברש"י שם בד"ה ואר"ה כו':

כשתצא מביתו יהא לה הויה אצל אחר. משמע דמויצאה מביתו יליף ליה. אבל בבבלי קידושין דף סז ע"ב מסיים בה לאחר ולא לקרובים ופריך ר"א ואימא לאחר ולא לבן וכו' ומסיק דמהיקישא יליף ע"ש. ונראה טעמו דבבלי דס"ל ויצאה איצטרך להקיש הויה ליציאה כמפורש שם בהרבה מקומות. אך דוחק לומר דהירושלמי לית ליה הך היקישא:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה