אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל

פרק ח · הלכה ג

הלכה ב

בת גר עמוני כשרה וכו'. וקשה מ"ט דר' זכיי הא ודאי מסברא טפי אית לן להכשיר בת גיורת עמוני' מלהכשיר בת גר עמוני לכן נ"ל דגרסי' איפכא תני ר"ז קמיה דר"י בת גר עמוני פסולה בת גיורת עמוני' כשרה וכ"ה בבבלי בפרקין דף עז ע"ב:

רשב"ל לא אמר כן אלא בת גר עמוני פסולה וכו'. נראה דרשב"ל אפי' בגר עמוני שנשא גיורת עמונית נמי קאמר דבתו פסולה והא דקאמר שבאה מטיפה פסולה כוונתו כיון שהוא עצמו אסור לבוא בקהל טיפה פסולה קרינן ליה והשתא שפיר קאמר ותני כן דמשנתגיירו הכל הולך אחר הפגום אע"ג דאמה כשרה טיפה פסולה קרינן לה מצד האב:

מה היה להם להשיב וכו' עריות יוכיחו הרי בת בנו וכו'. הרמב"ם והרב פירשו ואם לדין יש תשובה מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן ע"ד אשר לא קדמו ואשה אין דרכה לקדם קאמר במצרי ואדומי שלא נתפרש טעמן ע"כ. ותמהו הראשונים דגרסי' בדף עז מאי תשובה אמר רבב"ח א"ר יוחנן עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת חלל מחייבי עשה יוכיחו וכראב"י מאי לא כי ה"ק לדידי לא ס"ל כראב"י לדידכו הלכה אני אומר. הרי מפורש שהשיבו תשובה אחרת. ותי"ט כ' לא כן פי' הר"ב אין לכם תשובה דהיה להם להקדים נשים לקראת נשים וחכ"א כל כבודה בת מלך פנימה ע"כ ותימא הרי מפורש בש"ס דר"ש סובר דנקבות עמון ומואב מותרות דכתיב אשר לא קדמו וכו' ואין דרכה של אשה וכו' ש"מ דאף ר"ש סובר דאין דרכן של נשים להקדים. ונראה דהרמב"ם מפרש הא דאר"ש לא כי היינו דלדידיה דמפ' טעמא דקרא אף באדום יש להתיר הנקבות. דרש"י פי' אקרא לא תתעב אדומי ואע"פ שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך ע"כ. ודרכו של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אשה לצאת. אלא לדידכו הלכה אני אומר. וא"ת א"כ לר"ש ל"ל בעמון ומואב ע"ד אשר לא קדמו וגו' הא אפי' לא כתיב היינו דורשין טעמא דקרא (ועיין בבבלי בקידושין ס"פ האומר בפלוגתא דר"ש ורבנן בקרא דכי יסיר) וי"ל סד"א טעם ריחוקן משום פסול ממזרות דאית במקור מחצבם ואפי' נקבות אסורות. וא"ת תינח ה"א להתיר נקבות אדומי מטעמא דקרא מצרי מ"ט וי"ל הואיל וכללן קרא באיסורן בנים אשר יולדו להם דור שלישי וכו' ש"מ דשניהם שוות ועיין ברשב"א. וא"ת נימא איפכא לחומרא אדום דומיא דמצרי ושניהם אסורים וי"ל להכי אהני ק"ו דר"ש להקיש מצרי לאדום מיהו לר"י דדריש עמוני ולא עמונית קשה ניליף ק"ו ממצרי ואדומי דנקבות אסורות עד ג' דורות ונימא דאהני קרא ואהני ק"ו דאי לאו קרא דעמוני ה"א דאסורות לעולם ואי לאו ק"ו ה"א דמותרות מיד וי"ל היתירא עד ג' דורות שמעינן מדכתיב על דבר אשר לא קדמו ואין דרכה של אשה לקדם אלא דסד"א עד ג' דורות מיהת אסורות כמו אדומי וכמש"ל לכך איצטרך עמוני ללמד דמותרות מיד ור"ש סובר מדכתיב ע"ד אשר וכו' לחוד שמעינן נמי היתירא דנקבות מיד ול"צ לדרשת עמוני דילפינן מצרי לקולא מק"ו דעמוני וקרא אתיא כפשטיה. וגרסינן התם בבבלי אמתני' מנא ה"מ דנקבות מותרות מיד א"ר יוחנן דכתיב ויהי כראות שאול וכו' ע"ש עד סוף הסוגיא כל כבודה וכו'. נראה דלא שמיעא ליה לר' יוחנן להך ברייתא דפליגי בה ר"י ור"ש דא"כ אין צורך לכל האריכות דמברייתא לחוד איכא למשמע הכל ועוד ראיה מדקאמר שהשיבו אלא מעתה מצרי וכו' ולרבי יהודה לק"מ כמ"ש תוס' שם. גם דברי רבי יוחנן לא אתיין לא כר"י ודלא כר"ש. גם נראה מדברי רבי יוחנן הא דנקבות בעמון ומואב מותרות הלכה למשה מסיני היא וכדאר"ש בר נחמן לעיל בסוגיין. דאל"כ ל"ל למימר לדואג כך מקובלני וכו' הל"ל כל כבודה וכו' אלא ודאי מהך קרא לא שמעינן דמותרות מיד דעדיין י"ל דאסורות עד ג' דורות מק"ו ממצרי. מיהו לר"ש ליכא למימר דהלכה היא דא"כ מאי קאמר ק"ו הא תנן בנזיר פ"ו אין למדין ק"ו מהלכה ש"מ דר"ש מעמוני יליף וה"ה מצרי נמי נקבות מותרות. ומה שהשיבו לדואג אלא מעתה מצרי ולא מצרית לאו קושיא היא לר"ש. לפ"ז אין לומר דחכמים השיבו התם נתפרש טעמן ע"ד אשר וכו' דהא ר"ש לית ליה הך טעמא כמ"ש. לכך מוכרח רבי יוחנן לומר דהשיבו עריות יוכיחו וכו'. אבל השתא דמייתי הש"ס ברייתא דפליגי בה ר"י ור"ש ושמעינן דלר"ש מעל דבר אשר וכו' לחוד שמעינן דנקבות מותרות מיד דאל"כ במאי פליגי וכמ"ש מצינן למימר דחכמים השיבו מדנתפרש טעמן של עמון ומואב וכו' כמ"ש הרמב"ם והר"ב והבן:

משיבין דבר שהוא ממזר וכו'. וקשה מאי חומרא דממזר שאסור לבוא בקהל הא גם מצרי שני אסור לבוא בקהל מאי קאמרת ממזר אסור איסור עולם עריות יוכיחו וכה"ג אמרינן בבבלי בפרקין וי"ל דה"ק כיון דמעריות הולד ממזר איכא למפרך מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד ממזר שאסור לעולם:

אחת לששים ולשבעים שנה הקב"ה מביא דבר לעולם וכו'. נ"ל לתת טעם למה דוקא אחת לששים או לשבעים שנה מביא דבר דכתיב קח את המחתה וכו' ושים קטרת והולך מהרה וכו' החל הנגף. הרי מפורש שהקטרת מכפר על הנגף ומסברא אף הקטרת שבמקדש היה מכפר על הדבר מיהו דוקא כל מעשי הקטרת כגון שחיקתה והקטרתה ופיטומה מכפרים ואם חסר אחת מאלה אינו מכפר על הנגף ושנינו אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שיריי' של כל השנה לחצאין ולא היו מפטמין באותה שנה אלא מחצית הקטרת והחשבון מדוקדק כמפורש בפ"ק דכריתות לכך היה אפשר שיחול הדבר בשנה ההיא:

א"ל מהו כן וכו'. וקשה ר"ז דלא ידע לחלק בין ממזר מפורסם לאינו מפורסם תיקשי ליה קרא דכתיב גם דור עשירי לא יבא וגו' וי"ל קסבר ר"ז קרא איירי בממזר הבא מעמון ומואב דזיל בתר טעמא למה אין ממזר חי שלא יתערב בישראל הנך בלא"ה אסורים מלבוא בקהל וא"ת קרא למה לי הא עמון ומואב אפי' הכשרי' אסורים י"ל איצטרך קרא לאסור נקבות הבאות מממזר עמוני שגם הם אסורות מלבוא בקהל דנקבה עמונית מותרת מיד כדתנן במתני'. ובהכי ניחא דבבבלי בפרקין אהא דאר"ל ממזר לא חי פריך ממתני' ולא פריך מקרא אלא ודאי כדשנינן וזה ברור:

אף לעתיד לבא וכו' הקב"ה עושה עמהן צדקה וכו'. נראה הא דקאמר אף קאי אמתני' דעדיות דמייתי בסמוך דתנן אעפ"כ לא בקשו חכמים לגלותן וקא' אף הקב"ה יעשה כן לעתיד לבא שלא יפרס' את הפסולים. ודלא כי"מ ועיי' פירושי בקונט' וקשה בממזר שאביו עדיין חי אם יכשיר אביו ללוי איך אפשר לומר שבנו ישראל א"נ בשני אחים מאי איכא למימר לכן נ"ל דר' חנינא פליג אר' יסא וסובר אפי' לשבט לוי אינו מפרסם הממזרים שבהם והיינו דקאמר והיה לה' מגישי מנחה בצדקה:

ועמך כמריבי כהן. וא"ת הא גם לריב"ל ניחא שהם כמריבי כהן וקאי אעזי פנים שבכהנים שהן עבדי פשחור בן אימר וי"ל האי קרא ועמך כמריבי כהן הושע אמרו שהיה זמן רב קודם ירמיה כמפורש בקרא ובימיו עדיין לא היה פשחור כה"ג שזה היה בימי ירמיה אבל לר"א ניחא. ונראה שזה כוונת רש"י שפירש בקידושין דף ע' פשחור בן אימר בימי ירמיה היה ע"כ ולפום ריהטא קשיא מאי נ"מ באיזה זמן היה ולפמ"ש ניחא:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה