שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ו
דלכן היא מתני' מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. וקשה כיון דב"ש סברי דבזכר ונקבה לא קיי' פ"ו ובעינן דוקא שני זכרים וב"ה סברי דבעינן דוקא זכר ונקבה א"כ אין זה מחומרי ב"ש וקולי ב"ה. וראיתי שכ"כ הרשב"א בחידושיו. וכתב עוד ומיהו רש"י פי' בש"א שני זכרים וכ"ש זכר ונקבה ואפשר דאפ"ה כיון דשנים בעי לאו קולא וחומרא היא ע"כ ותי' זה דחוק. לכן נ"ל דקולא דב"ה אע"פ שיש לו שני זכרים מותר למכור ס"ת לישא אשה בת בנים ולב"ש אסור. אך קשה דבבבלי בסוגיין גורס רש"י מתני' דלא כר' יהושע דתניא רי"א נשא אדם אשה בילדותו ישא בזקנותו. ופירש"י מתני' דקתני אא"כ וכו' הא אם יש לו יבטל דלא כר"י. ולתירוצי מאי פריך דלמא אף ר"י ל"ק אלא דישא אשה אבל למכור ס"ת בשביל כך מודה דאסור ומתני' למכור ס"ת איירי וי"ל מדסתם ר"י דבריו משמע ליה דמדמה נישואין אחרונים לראשונים בכל ענין. ומזה ראיה למ"ש הטור א"ע סי' א' דאין חילוק בין יש לו בנים לאין לו בנים אלא לענין מכירת ס"ת והיינו כדעת רש"י. וברש"י שלפנינו לא נמצא מ"ש הרשב"א בשמו דלב"ש כ"ש דבזכר ונקבה קיים פריה ורביה:
ותני כן חלתה היא וכו'. או שהלך למדינת הים אינן עולין. כ' הרא"ש בפרקין. ומזה אנו למידין שאם היה הוא חולה וכו' ומיהו משמשין מטותיהן וראוים להתעבר וכו' דאת"ל שהחולי מונעם מלשמש או מלהוליד צריכא למימר שלא יעלו מן המנין ע"כ. ותימא הרי מפורש כאן דאיצטרך לאשמועינן אפי' בכה"ג שיש מניעה בשימושם דהא תנא עמהן או שהלך למדינת הים וי"ל אדרבא מדלא תניא בברייתא דמייתי בבבלי הך סיפא או שהלך וכו' ש"מ דס"ל דברייתא איירי בששימשו וצ"ע:
(שייך לדף ל"ז ע"ב) טעמא דהן תניא מקץ י' שנים וכו' וקשה הא איצטרך למכתב מקץ י' שנים כדי לידע שנותיה של רבקה שנעלמים בתורה דסד"א ישיבת אברהם בחברון היה ל' שנה ובפלשתים שלשי' ואחד שנה ולא היתה רבקה רק בת ט' שנים בשעת נישואין דבפלשתים גר שנה אחת יותר ממה שגר בחברון דכתיב ויגר אברם בארץ פלשתים ימים רבים ותניא בסדר עולם רבים משל חברון וכיון דשמעינן מקרא דמקץ עשר שנים שלא גר בחברון רק כ"ה שנים ש"מ דעקדה היה בשנת כ"ו ליצחק ומשם נתבשר שנולדה בת זוגו ויצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ש"מ שהיתה בת י"ד שנה בשעת נישואין ונ"ל דסוגיין אתיא כמ"ד דבת ג' שנים היתה רבקה כשניסת ליצחק והא דפריך בבבלי וניליף מיצחק הא לפ"ז היה צריך לשהות עשר שנים עד שתהא ראויה לילד י"ל ה"ק אף מאברהם אין ראיה גמורה כמפורש שם בבבלי הא מיצחק איכא ראיה גמורה דס"ד דמקשה הא דכתיב ויעתר יצחק לנוכח אשתו פירושו בשביל אשתו וכ"פ הרשב"ם והיינו שלא יצטרך לגרשה שלא רצה או שהיה אסור לו לישא שתי נשים כאחת ש"מ דמששהא עשר שנים אסור להשהותה יותר אלא צריך לגרשה ומשני דקרא דיצחק איצטרך למנות שנותיו של יעקב אבל קרא דאברהם מיותר ועיין הטיב בבבלי ותמצא כי נכון הוא. ובתידושי הארכתי ע"ש:
לרביעי ולחמישי אין לה כתובה. לכאורה נראה דבשהתה עם הרביעי וחמישי איירי דומיא דנישאת לרביעי וחמישי ולא ילדה דבסמוך. וקשה זו ודאי זקנה היא ואם ילדה דרך נס הוא שהרי הראשון צריך להשהותה עשר שנים אחר שנעשית בת י"ב ויום אחד שראוי' לבנים נמצא כשהוציאה הראשון היתה לפחות בת כ"ג ומשהוציאה השלישי הרי היא בת מ"ג שנה נמצא לאחר ששהתה עם הרביעי כבר הגיעה קרוב לימי הזקנה ורוב נשים אינן יולדות סמוך לחמשים וכ"ש לאחריו וביותר קשה אנישואין דחמישי שבימי זקנה נשאה. ותוס' כתבו דף סה ע"א בד"ה תצא וכו' וקשה אי בשהא עמה י' שנים היכי קאמר בסמוך גבי נישאת לרביעי והיו לה בנים שתיקותיך יפה מדיבוריך דמצי א"ל אדעתא דהכי לא גרשתיך והא ע"כ היה צריך לגרשה כיון דלא זכה ליבנות ממנה ע"כ. ונ"ל אע"פ שכופין אותו להוציא דוקא בדברים אבל לא בשוטים כמ"ש תוס' דף סד סוף ד"ה יוציא וכו' וכל היכא דלא קאמר בהדיא כופין אין כופין שלא יהא גט מעושה בישראל פסול. נמצא דכאן בעינן רצונו ושפיר קאמר אדעתא דהכי לא גרשתיך וצ"ע. אך לפמ"ש תוס' שם דבשלא שהתה לרביעי ולחמישי י' שנים אלא דאיירי בשלא הכיר בה ע"ש אף קושייתו הראשונה לא קשיא:
לשלישי עצמו אין לה כתובה. בקונטרס פירשתי דקסבר בתרי זימני הוי חזקה. אך קשה א"כ אף לשני אין לה כתובה לכך נ"ל דבהא פליגי מ"ד לשלישי יש לה כתובה סובר הא דאמרינן תלתא זימני הוי חזקה היינו דמהני לרביעי דאסור ומ"ד אף לשלישי אין לה כתובה סובר כיון דאתחזקה בפעם השלישית כבר נתחזקה ואף משלישי אין לה כתובה. ועיי' בתוס' דף סה בד"ה נשאת וכו':
מודי הוא הכא שלא ימול וכו'. מדקאמר מפני סכנה משמע דברואה דם מחמת תשמיש פליג אע"ג דאיסור כרת הוא. מיהו קשה דבסמוך מייתא ברייתא דרבי נתן דברביעית אמר שלא ימול משמע בשלישית ימול וי"ל מעשה שהיה כך היה דאלת"ה קשה אף בראשון היה לו לומר הניחוהו כיון שלא היה בו דמו וכ"ה בבבלי פר"א דמילה האי ינוקא דסומק ממתינין ליה משמע אפי' בפעם הראשון אלא ודאי כדאמרן. ובבבלי בחולין פא"ט דף מו מייתי נמי הך מעשה דר"נ וקאמר דבשלישי א"ל הניחו וע"ש בתוס' בד"ה שלישי וכו' ובמהרש"א שם:
הניהוהו לאחר זמן. פירשתי בקונטרס דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מג' דברים ע"ז וג"ע וש"ד כ"פ רש"י בחולין שם. קצת קשה בכה"ג בשב ואל תעשה אף בג"ע וש"ד אינו חייב למסור נפשו כמ"ש תוס' בסנהדרין ס"פ בן סו"מ דף עד ע"ב בד"ה והא אסתר וכו' היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך אינו חייב למסור ע"ש:
הדרן עלך פרק הבא על יבמתו