אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל

פרק ה · הלכה א

פרק ה

רבן גמליאל. ולקחה לו לאשה זה המאמר. לעיל ר"פ כיצד כתבתי בתו' לא ידעתי מנ"ל לרש"י דלרבנן מאמר אינו אלא מדרבנן ע"ש. מיהו בסוגיין בבבלי משמע דהוא מדרבנן דגרסי' התם ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני וכו' ע"ש. אך היא גופא קשיא לי מנ"ל לש"ס בבבלי דחכמים סברי מאמר וגט מדרבנן הן ולפיכך צריך לדחוק בגזירת חכמים דלמא קסברי חכמים דגט ומאמר קונין ומשיירין כמפורש בסוגיין וי"ל ומה שיש לדקדק בסוגיא זו עמש"ל פ"ב ה"א:

ר"ל בן ערך אומר המאמר קונה קנין גמור. כ' תוס' דף כט ע"א בד"ה לא תימא וכו' וכ"ת לר"ש אי קני קני לגמרי טפי מב"ש א"כ מנ"ל לר"א דלא קני לב"ש לגמרי כמו לר"ש ע"כ. וקשה הא מפורש כאן דקסבר ר"ל בן ערך דקני לגמרי וי"ל קסברי תוס' דהבבלי לא סבירא ליה כהך ברייתא דאל"כ הא דפריך בבבלי שם דף כט ע"ב לר"א אי אמרת לב"ש מאמר אירוסין עושה אמאי מצי מיפר והתנן נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. מאי קשיא ליה דלמא ר"א עדיפא מב"ש דקונה קנין גמור וה"ל ככנוסה אלא ודאי ליכא מ"ד דס"ל מאמר קונה טפי ממאי דס"ל לב"ש. מיהו י"ל כיון דר"א מתלמידי ב"ש הוה לכך פריך מדב"ש וצ"ע. ועמש"ל פ"ג ה"ג בתו' בד"ה וא"ר הילא וכו':

מה אם האשה וכו'. בקונט' פירשתי דמיבמה עצמה יליף הק"ו כ"כ תוס' בקידושין דף יד ע"א בד"ה ותהא וכו' תימא מה לאשת איש שנקנית בשטר ולכך דין הוא שתצא בשטר אבל יבמה לא וכו' ואומר הר"ם דעביד ק"ו מיבם ויבמתו וכו' ע"כ. נראה כוונת תוס' בקושיתם כיון דהוקשו הוי' ויציאה להדדי ראוי שיהיו שוים גם בשטר ודלא כמ"ש בס' עצמות יוסף. מיהו י"ל קושית תוס' דקושית הש"ס ותהא יבמה יוצאת בגט מק"ו היא למ"ד מאמר קונה קנין גמור ביבמה. ודוחק לומר דאין מאמר ביבמה אלא בכסף כדקאמר הש"ס בסמוך אבל לא בשטר דמנ"ל לחלק הא ולקחה אף קידושי שטר משמע וכ"מ בבבלי בפירקין דמאמר הוי אף בשטר. ולפמ"ש בסמוך דס"ל לבבלי דליכא מ"ד מאמר קונה קנין גמור ניחא. אלא אף דליכא תנאי דס"ל הכי מ"מ איכא אמוראי דס"ל הכי לב"ש ולר"א כמפורש במכלתין דף כט וכ"ת למ"ד מאמר קונה קנין גמור ל"ל ק"ו תיפוק ליה מהיקישא דויצאה והיתה כל שישנה בקידושין ישנה בגירושין י"ל ויצאה והיתה לא כתיב ביבמה אלא באשת איש:

ת"ל וחלצה וכו'. תימא הא איצטרך וחלצה לגופה שניתרת בחליצה ומנ"ל למעט דאינה נפטרת בגט. ובבלי בקידושין דף יד מסיק הנעל נעל אין מידי אחרינא לא:

ולא תפטור בה כלום. וא"ת ניליף ממאמר דהא כתיב ויצאה והיתה הוקשו הוויות להדדי וי"ל דביבמה לא אמרי' הך היקישא כמ"ש בסמוך:

כתיב ולא תהיה לאיש זר. עיי' פי' בקונטרס וקשה הא איצטרך הך קרא ללאו ואי לאיש זר הוא קדריש הא איצטריך לכדדריש רשב"ל בריש מכילתין דף ב' ע"א א"נ ללמד שאין קידושין תופסין ביבמה א"נ לרבות ארוסה כדאמרינן בבבלי דף יג ע"ב וי"ל:

ותני חזקיה כן וכו'. בבבלי בפרקין דף נב גרסי' ואי מתני' ר"ע כי קיהיב גט מי מהני מאמר דתניא רע"א מנין לנותן גט ליבמתו שנאסרה עליו עולמית שנאמר לא יוכל וגו' א"ר אשי גט יבמין מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וקשה מאי דוחקי' לומר דהוא מדרבנן נימא דס"ל לר"ע גט דוחה ומשייר מדאורייתא הלכך אפי' לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין הכא מודה דתפסי קידושין דהא הגט שייר בה מידי. וכן מפורש בדברי רש"י במתני' בד"ה נתן גט ובעל וכו' ואפי' ר"ע מודה הכא דתפסי קידושי ביאה דגט לאו כחליצ' דמי לאפקועי כולה זיקה הלכך לא עמדה עליו בלאו גמור וצ"ע:

הכא מה אית לך וכו'. וא"ת ניליף בק"ו מיהת דחליצה דוחה מקצת וי"ל ק"ו פריכא הוא דהא חזינן דיבמה עדיפא מאשה לענין חליצה דפוטרת ליבמה לגמרי:

הדא אמרה שהגט פוטר ומשייר. גרסי' בבבלי דף נא ר' נחמיה סובר מאמר קונה קנין גמור דתנן ר"נ אומר אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום והא ביאה פסולה דכמאמר שויוה רבנן וקתני אין אחריה כלום. כ' תוס' וה"ה אחר מאמר תימא דבס"פ מפרש טעמא דר"נ דחליצה וביאה דאורייתא מידע ידיע וליכא למגזר א"כ מנ"ל דלא יהא כלום אחר המאמר וכו' ע"ש שדחקו לתרץ ועיין בחידושי הרשב"א שהרבה מן המפרשים דחקו לפרש דברי הש"ס. ול"נ דקסבר ר"נ דגט ומאמר נמי מדאורייתא אלא מאמר קונה קנין גמור וככנוסה היא כר"ל בן ערך וגט קונה ומשייר והא דיש אחר מאמר כלום היינו טעמא דמאמר פסול דהיינו מאמר אחר גט גזרי' משום מאמר וביאה אחר חליצה דאי אמרת תיסגי לה בגט אתי למימר מדקניא מאמר אחר הגט במאמר גרידא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחלה אחר חליצה וכדאמרי' בריש פרקין לענין ביאה לרבנן וא"ת כיון דמדאורייתא הוא ליכא למיחש מידי וכדאר"נ לענין ביאה פסולה י"ל דוקא ביאה וחליצה מידע ידיע דמפורשין בקרא משא"כ מאמר דמדרשא אתיא. הלכך אף במאמר כשר יש אחריו כלום דגזרינן משום מאמר פסול כיון דלא ידיע לעלמא. והשתא ה"ק וכפי' ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן דבעיא חליצה לזיקתו וכפרש"י א"נ שאסורה מלאכול בתרומה וכפי' הר"א אב ב"ד וקתני שאין אחריה כלום אמאי ה"ל למגזר ביאה פסולה אטו מאמר אלא ודאי מאמר גופא מדאורייתא קנין גמור הוא וליכא למגזר ביאה אטו מאמר. ובזה יתישבו כל מה שהקשו תוס' והרשב"א בסוגיא זו:

טעמא דר"ש וכו' פטר הראשון פטר השני וכו'. וקשה הא אסקינן לעיל דר"ש סובר גט פוטר ומשייר א"כ ע"כ לומר גבי גט טעמו דר"ש כטעמו דר"ג וע"ק מנ"ל לש"ס דסובר ר"ש כר"ג דאין מאמר אחר מאמר ואין גט אחר גט. והא דגרסי' בבבלי בפרקין דף נא ע"ב א"ר יוחנן ר"ג וב"ש ור"ש וכו' כולהו ס"ל מאמר קונה קנין גמור כבר כתבו תוס' שם דאין כל התנאים שוין ע"ש:

ע"ד דר"ג מהו שתהא ביאה פסולה וכו'. כ' תוס' דף נא בד"ה עדיפא וכו' ותימא דלא אשכחן בהדיא להאי מילתא שתהא לר"ג ביאה אחר ביאה פסולה ויש לדקדק דיש ביאה אחר ביאה פסולה לר"ג וכו' דאל"כ מנ"ל שמאמר קונה כולא שיורא דגט שמא גט ומאמר משייר אלא שאין במאמר כח לחול אחריו במה ששייר כמו שאין ביאה אחר ביאה פסולה וכו' ע"ש. ותימא לי שלא הביאו דברי הירושלמי דמיבעיא ליה אי יש ביאה אחר ביאה פסולה לר"ג או לא ולא איפשיטא. גם דקדוקם מבבלי קשיא לי כיון דחזינן דמאמר חל אחר ביאה ש"מ שיש כח במאמר לחול במה ששייר הביאה כ"ש שיש לו כח לחול במה ששייר המאמר. ומה שכתבו תוס' בשם רש"י דלר"ג יש ביאה אחר ביאה אינו מפורש בדבריו וי"ל שגם הבבלי סובר דאין ביאה אחר ביאה והא דאיכא מאמר אחר ביאה היינו משום גזרה שלא יאמרו הא דלא חשו למאמר שלאחר ביאה זו ש"מ ביאה פסולה קנייא אבל בביאה אחר ביאה או מאמר אחר מאמר ליכא למיחש למידי דמידע ידיע כי היכא דקמא פסול שני נמי פסול הלכך לא מהני מידי וצ"ע:

לא אר"ג אלא ע"י גט וכו'. וקשה למה לא קמיבעיא ליה אף לרבנן דלמא כי אמרו רבנן דוקא יש מאמר אחר מאמר אבל אחר קידושין אפי' כאלו אין מאמר או דלמא הני קידושין נמי למאמר דמיין דהא שייר בהם ועמש"ל פ"ג ה"ד בפירוש ובתוס'. וכמ"ש כאן לפרש הא דקאמר ולא כר"ג איכא נמי לפרושי הא דקאמר התם ודלא כב"ש:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה