אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ד

הלכה ב

אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום. כתב הרב במשנה למלך פרק ז' מהלכות כלי המקדש ואם תאמר לפ"ז אמאי לא תנן במתני' דהיכא דחל יום טבוח שיהא מותר בעשיית מלאכה מפני הצדוקין אף על גב שהוא יום הקרבת קרבן כי היכא דהתירו הספד ותענית ע"ש שהאריך ולי נראה דאף על גב דיום הבאת קרבן אסור בעשיית מלאכה אינו דומה לאיסור עשיית מלאכה דיום טוב שיום טוב אסור בקצירה וכל שכן לשיטת הירושלמי פרק קמא דביצה שאיסור קצירה ביום טוב מדאורייתא היא וביום הקרבת קרבן מותר שהרי כתיב חג הקציר א"כ איכא היכירא טובא לכך לא התירו לעשות מלאכה שלא לצורך אותו היום והא דגרסינן בריש פרק ד' דפסחים והכתיב ואספת דגנך מי יאסוף להם הדגן משמע דאסיפת הדגן אסור ביום הקרבת הקרבן יש לומר אם לא יאסף הדגן כי אם לצורך יומו ודאי יתקלקל ועוד אסיפת הדגן משמע כל הדגן והדברים ברורים:

עורות של מי. כתב הרב בעל משנה למלך פ"ד מהלכות כלי המקדש הלכה ה' ולא ידעתי למה השמיט רבינו דין זה וגם על הירושלמי קשה למה נקטו הבעיא בעורות ולא נקטו סתם העבודה של מי ע"כ ונראה לי שהרמב"ם מפרש הא דקאמר בסמוך ואת אמר יום טבוח וכו' דקושיא היא סתמא דש"ס פריך ארבי טבי דאת הוא דאמרת בחלה לאחר השבת פליגי ר"י ורשב"ל בעורות דליתא דהא ר"י הוא דאמר עצרת יש לו תשלומין כל שבעה ומעולם לא נדחה הקרבן וכיון דבבבלי סובר דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה וכ"פ הרמב"ם תו אין מקום לפלוגתא זו ואין צורך להזכירו ועל קושיתו השניה נראה לי כיון דכתיב בקרא וכי יבא הלוי מאחד שעריך ושרת ככל אחיו הלוים חלק כחלק יאכלו סד"א מדלא כתיב יחדיו יחלוקו ואפקיה בלשון אכילה לומר דבאכילה הוא בשעה שכל ישראל נכנסים הם שוים וביום טבוח נמי כל ישראל שם אבל לענין חילוק עורות כל שאינו י"ט אינו חולק לכך מיבעיא ליה בעורות דוקא ודוחק:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה