אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל

פרק ה · הלכה י

הלכה ט

מתני' בסתם הא בפירושא לא. כ' הרשב"א וא"ת א"כ אמאי קתני הכא מפני דרכי שלום והא תנן התם בשביעית ב"ה מתירין למכור לו פרה חורש' בשביעית מפני שהוא יכול לשחטה ש"מ אע"ג דליכא מפני דרכי שלום כי איכא למתלי שרי וי"ל הכא כיון דלית ליה הנאה מיניה אי לאו מפני דרכי שלום אע"ג דאית ליה למתלי לא ה"ל לעיולי נפשיה לספיקא ותרתי בעינן אבל במכירה כיון דאיכא למתלי התירו לצורך עצמו ע"כ. וקשיא לי ר' מנא דסבר דהכא סתמא כפירושא הוא וליכא למתלי אפ"ה התירו משום דרכי שלום והתם בשביעית תנן אלו כלים שאין האומן רשאי למכרן העול והמזרה והדקר. וטעמא דמלתא משום דליכא למתלי כמפורש בבבלי פ"ק דע"ז ולא התירו מפני דרכי שלום. וצריכין לומר דסובר ר מנא טפי יש להתיר בשאלה ממכירה דמשיאה לעצמה שם רע בשכינותי' וכן מפורש בבבלי כתובות פ' המדיר נדרה שלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה. ונראה דלכך נקט במתני' הנך כלים דוקא. א"כ סברא זו היפך מבברת הרשב"א. לכ"נ כתי' ר"ת שכתבו תוס' בסוגיין דאיירי שאין לה פירות אחרים רק פירות שביעית ע"ש. ומ"ש הרשב"א דהך דב"ה מתירין למכור לו פרה וכו' ברייתא היא בפ"ק דע"ז ע"ש. אגב שיטפא כתב כן דמתני' היא בשביעית פ"ה וכ"כ תוס' בסוגיין. מיהו כך דרך הראשונים שמביאים משניות השנויות בסדר זרעים במקומות שנזכרו בתלמוד. גם בסוגיין בתו' בד"ה רישא וכו' א"ת פ"ק דנדה אמרינן תנן התם נולד לה ספק טומאה וכו' ע"ש וה"ל להקשות ממתני' פ"ג דחלה ע"ש:

וסתמא לאו כפירוש' הוא. בקונטריס פירשתי דפירות ישנים כבר נתקנו קודם שביעית אבל תוספות והר"ש פירשו דאיירי בשאין לה אלא פירות שביעית ע"ש:

במה קנסו וכו'. עיי' בקונטרס. אך במסכתא שביעית הגירסא או במקום שזורעין ולא אוכלין וכו' אין תימר במקום שזורעין ואוכלין ראו תו לוקח מך הדיסקי אסור ואין תימר במקום שזורעין ואינן אוכלין ראו אותו לוקח מן הדיסקי מותר וכ"ה גי' הרשב"א. ופי' הרא"ש במה קנסו לאסור אם על הזריעה שחשודים ליזרע בשביעית ואפי' אין חשודים לאכול מפירות שנזרעו בשביעית או דוקא על החשודים לאכול קנסו ולא על הזריעה. ראו אותו לוקח מן הסירקי וכו' דה"ל חשוד לאכול ולא חשוד על הזריעה. אסור שהרי חשוד לאכול. מותר שהרי אינו חשוד ליזרע ע"כ. וכמה תמוהין דבריו דודאי לפי גירסא זו האיבעיא אם דוקא בחשוד ליזרע ולאכול גזרו או אפי' בזורע לחוד גזרו וקאמר דנ"מ בלוקח מן השוק של ישמעאלים דודאי לאו פירות שביעית הן שהן מח"ל או מקרקע של עכו"ם או משנים שעברו. וצ"ל א"ת במקום שזורעין ואוכלין ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר וא"ת במקום שזורעין ואינן אוכלין אע"פ שראו אותו לוקח מן השוק דנראה שאינו חשוד לאכול פירות שביעית אפ"ה אסור וזה פשוט וברור:

כאן בלותת וכו'. כ' הר"ש ספ"ה דשביעית ולא יתכן תירוץ זה לרבא בבבלי בסוגיין דמוקי מתני' רישא בטומאה דרבנן וסיפא משתטיל המים בטומאת חלה וע"כ מוקי האי דנחתום בתרומה ע"כ ותימא הא ודאי נחתום לאו בתרומה איירי כדפריך הש"ס. ותו' בסוגיין תירצו בשם ר"ת דנחתום איירי שעושה בודאי בטומאה ע"ש. וקשיא לי א"כ מאי דוחקי' דרבא למוקמי מתני' בפירות שהוכשרו לוקמי בשלא הוכשרו והא דמתירין לבור ולטחון עמה כיון דספק הוא שתעשה בטומאה וסיפא משתטיל המים דנראה בודאי שעושה בטומאה דהרי אינה נותנה לגבל לעשות עיסתה בטהרה לכך לא תגע אצלה ונ"ל דרבא סובר דשאני נחתום שדרכו לעשות עיסה שחייב בחלה הלכך אסור לבור ולטחון עמו דה"ל כמסייע ידי עוברי עברה שסופו ליטול חלה בטומאה אבל עם אשת ע"ה שרי לבור ולטתחון דספק הוא אימא לא תעשה ממנו עיסה שחייב בחלה שמא תגלגל בעיסות פחות מחמשת קבין או סופגני' ודדמיין להון נמצא שלא תבא לטמא חלה. ומ"ש רש"י דף ס"א בד"ה רבא אמר לעולם כמחצי על מחצי דמי מספקינן להו ואסור לסייען דהוה עבירה דאורייתא וכו' ע"ש. קשה הא אפי' אי הוה רובא אין לאסור דהא מדפריך מ"ש רישא מ"ש סיפא משמע דאיסור שביעית ומעשרות דמיין להדדי. ואלו בשביעית תנן ב"ה מתירין למכור לו פרה חורשת מפני שיכול לומר לשחיטה מכרתי אע"ג דרובא לרדיא זבין כמפורש בב"ב פ' המוכר פירות וכ"כ תוס' ע"ז דף ט"ו ע"ב בד"ה רבה וכו' ע"ש א"כ ה"נ לישתרי לכך נראה עיקר כמ"ש תוס' בסוגין כיון דאסרו חכמים פירות ע"ה משום דמאי ה"ל כאיסור ודאי:

מ"ד חרוש בה טבאית וכו'. כ' תוס' דף ס"ב בד"ה אשרתא בירושלמי איכא מ"ד דהיינו חרש בה טבאות וכו' ולישראל אמרינן יישר ואיכא מ"ד לעכו"ם אמרינן יישר ולישראל שלום עליכם משמע דלכ"ע לעכו"ם אסור לומר שלום עליך ודלא כתלמוד שלנו הכא דלא אסרינן לעכו"ם אלא כפיל' שלום ונראה דלפי' הירו' מחזיקים ידי עכו"ם ושואלין בשלומם חדא מילתא היא שאומר לו חרוש בה טבאות ע"כ. ותימא למ"ד חרוש בה טבאות קאי ושואלין בשלומן נמי אעכו"ם וכמ"ש בקונט' וממילא ליתא למ"ש תוס' דירושלמי פליג אבבלי דלכ"ע אסור לומר לעכו"ם שלום עליך אלא מ"ד ושואלין קאי אעכו"ם ה"ה דמותר לומר לו שלום עליך ולשון יישר דקאמר לאו דווקא דהא בבבלי נמי אמר רב ששת א"ל אשרתא וכי פליג אדרב אלא אשרתא ושלום עליך חד דינא אית להו. ונראה שגירסת תוס' היתה כגירסא שלפנינו כאן דגרסי' מה שואלין בשלומן של ישראל יישר. ואין גירסא זו נראית עיקר גם בפ"ד ובפ"ה דשביעית הגירס' כמ"ש בקונט' וכ"כ הר"ש פ"ד דשביעית. גם מ"ש תו' ונראה וכו' חדא מלתא היא וכו'. איני מבין הא ודאי תרי מילי נינהו רישא איירי שאין בו שאילת שלום אלא לטובת עצמו מחזיקו וסיפא מפני דרכי שלום לחוד הוא. מיהו בהא ודאי פליג הבבלי דרישא מוקי לה כמ"ד ומחזיקין היינו יישר וסיפא מוקי לה בעכו"ם ביום אידם אבל לישראל עבריין אין אומרים שלום ולא שייך ביה דרכי שלום כדכתיב אין שלום אמר ה' לרשעים אלא במקיימי תורה כתיב שלום על ישראל:

הדרן עלך פרק הניזקין

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה