אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה א

פרק ב

המביא. ניחא בפ"נ וכו'. בקונט' פירשתי דמסיפא פריך. והיינו דאי מרישא קשיא אמאי לא קשיא ליה אתקנת חכמים גופא למה תקנו לומר בפני נכתב לר"י דאמר טעם התקנה משום שאין עדים מצויין. לקיימו וקושית המקשה אינה אלא אליביה דריב"ל דאמר לפי שאין בקיאין בדקדוקי גיטין ודאי צריך שיעיד גם על הכתיבה דע"כ לומר דס"ל בעינן כתיבה לשמה דאל"כ גם לדידיה תיקשי למה ליה לומר בפני נכתב וא"ל משום שאר פסולים דאיתנהו בכתיבה ולאו משום לשמה וכמש"ל דף א' בתו' בד"ה שנים דהא ודאי אי לא בעיא כתיבה לשמה אף שאר פסולים אין פוסלין בה וכמ"ש תוס' דף ג' ע"ב בד"ה וכי לא בעי וכו' אלא ודאי ידע לשנויי דצריך לומר בפני נכתב דאל"כ אתי לאחלופי בקיום שאר שטרות בעד אחד וכדמשני בבבלי דף ג' ע"א. א"כ לא פריך הכא מידי אבל מסיפא קשיא ליה שפיר כיון דכבר אמר בפני נכתב חציו ותו לא אתיא לאיחלופי בשאר שטרות ופריך שפיר הא אין קיומו של גט אלא בחותמיו. ועיין בבבלי בתו' דף ג' ע"א בד"ה אתי וכו' שתירוצם נוטה לתירוץ הירושלמי לפי פירושי:

אלא כר"י. ה"ה דה"מ לאוקמי כר"א דמכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים והכי שפיר טפי דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין וכה"ג אמרי' בבבלי דף ד' ע"א ע"ש אלא שדברי ר"י שנויין במתני' קודם דברי ר"א:

אלא שנתייחד ברשות בעלים בין כתיבה לחתימה כשר. כ' בהג"א בריש פרקין אמר בפ"ג ובפ"נ אלא שנתייחד ברשות בעלים בין כתיבה לחתימה כשר וצ"ע לשון הירושלמי דמשמע דפליגי ע"כ. ואיני יודע שום משמעות לפסול. ונראה דס"ל בעיא דר"ת איירי בנתייחד. והא ודאי ליתא דהא גם בבבלי מפרש דר"ח בששנים מקיימים חתימת עד אחד איירי וכמ"ש בקונט' והטעם הכשרו כמ"ש בקונט'. אך ראיית הירושלמי תמיה לי טובא דאף אם נאמר נתייחד ברשות בעלים בין כתיבה לחתימה פסול עדיין יש להכשיר אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ דאיירי שלא נתייחד הגט ברשות הבעל אלא זה יוצא וזה נכנס וצ"ע:

חציו מתקנה וכו'. כ' תוס' או בכולו בתקנת חכמים קסבר דלא דייק שליח כל כך כשאין כל העדות מתקיימת על ידו ורבא סבר מ"מ דייק שפיר ע"כ. ול"נ ר"ח סובר דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא שיאמרו אין צריך שני עדים אלא לקיים חתימת אחד מעדים אבל חתימת יד העד השני סגי בעד אחד אע"ג דאומר נמי בפני נכתב אין זה מועיל שיאמרו הא חזינן דבעינן שני עדים לקיום עד השני ורבא פריך מי איכא מידי אלו אמר חד כשר השתא דאיכא תרי פסול ולא שייך הכא אחלופי דמהני אמירתו בפני נכתב דלא יטעו הרואים:

נעשה כנוגע בעדותו. בבבלי גרסי' אמר רב אשי אפי' אומר אני הוא עד שני פסול מ"ט או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים. וכ' תוס' וא"ת מי איכא מידי אלו אמר בפני נחתם כשר ואלו אמר אני הוא העד השני פסול ותי' ר"י דקצת נראה כנוגע בעדות דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שיתקיים עדות חתימתו ומיהו נוגע ממש לא הוי לכך הוצרך הש"ס לומר טעמא או כולו בקיום הגט וכו'. וכ' הרשב"א ואינו מחוור דמה הוא מפסיד אם לא יתקיים הגט שהוא חתום עליו או מה הנאה יש לו אם יתקיים וכו' וצ"ע ע"ש. ואפשר ליישב קושית הרשב"א דאיירי באומר שהוא העד החתום בראשונה וזהו כבודו כדאמרינן בבבלי דף י' אי לאו דכותי חבר הוא לא מחתים ליה מקמי' נמצא דברי הירוש' קיימין. ועיקר קושי' תוס' אבבלי י"ל כיון דאין עד אחר עמו איכא למיחש לאחלופי משא"כ בשהו' ואחר מעידין על העד השני ליכא חששא דאיחלופי כיון דאיכא תרי:

תפלוגתא דר"י ורשב"ל וכו' כ' בש"ע א"ע סי' קמ"ב סעי' י"ז היו שלשה עדי' החתומי' בו והשנים חתמו בפניו אע"פ שהאחד חתם שלא בפניו אין בכך כלום. וכ' הב"ש ס"ק לד ובסי' ק"כ פסק הרמ"א דיש להחמיר כר"ל וכאן לא הגיה כלום וקשה לישב וצ"ל אע"ג דיש להחמיר שם כר"ל מ"מ כאן דליכא פסול די"ל השלישי ג"כ שפיר חתם אין להחמיר בזה ע"כ ואני תמה איך שכח דברי עצמו שכתב בסי' ק"ך בד"מ משמע דלא החמיר אלא לענין קרוב או פסול שהרבה פוסקים פוסלי' אבל אם לא חתמו ביום א' אפשר להקל ע"כ. נמצא דלק"מ. וא"ת בבבלי דף י"ח ע"ב דקאמר מאי בינייהו דר"י ור"ל למה לא קחשיב נמי הא לענין שליח המביא הגט וכדאמרינן הכא וי"ל סובר הבבלי בהא אפי' מ"ד משום עדים מודה דכשר וכסברת הב"ש וז"ל הרא"ש בתשובת כלל מו ואפשר שבירו' יש ט"ס וכתב ר"ל במקום ר"י וראיה לדבר שהקדים דברי התלמוד לדברי הרב ע"כ. ותימא הרי לקמן בפרקין שם עיקר פלוגתייהו מפורש נמי דרשב"ל אמר משום תנאי ואף דגם שם הקדים דברי ר"ל מ"מ שילש בדבר בסוף הסוגיא וקאמר הדא מסייעא לר"י מן דרבנן ופליג עלוי מן דר"ש ש"מ דר"י הוא דאמר משום עדים וצ"ע:

מה פליגין ביוצא מתחת ידי אחר וכו'. בקונט' פירשתי בלישנא בתרא דפליגי אי גזרי' שמא יחזיר הדבר לקלקולו או לא. וכ"ה בבבלי בפרקין. אך קשה א"כ אף ביוצא מתחת ידו פליג ר"י ור"ז קאמר אבל ביוצא מתחת ידו אף ר"י מודה דפסול וא"ת אף לל"ק שבקונט' קשיא ליה רישא י"ל קסבר ר"ז רישא בשלא הביאו אלא אחד איירי אבל לל"ב קשיא. מיהו לפי המסקנא לברייתא דר' ינאי דפליג ר"י אף ברישא ודאי י"ל כל"ב וכדמסיק בבבלי. אך קשה על הבבלי מאי דוחקי' למוקמי לישנא אחרינא דר' יוחנן דלא כרבא הא גם לרבא ניחא דר' יוחנן מוקי פלוגתייהו דת"ק ונ"י בשנים שהביאוהו אי צ"ל בפ"נ וכמ"ש בקונט' בל"ק וכ"ת משום דקשיא ליה מנ"ל לר' יוחנן דשנים שהביאו אצ"ל כן אי לאו דמסברא אמר כן י"ל ברייתא דתני בה דברישא נמי פליג ר' יהודה קשיתי' לכך מוקי פלוגתייהו בהכי ועוד אף דאית ליה לר' יוחנן מסברא כן ניחא ליה למוקמי רבנן כוותיה וצ"ע:

מתיב ר"ז לר' אימי. עיין בקונט'. מ"מ שמעינן מהכא דל"ק לפלוג ברישא אלא למ"ד שנים שהביאו גט צ"ל בפ"נ אבל למ"ד א"צ ל"ק מרישא. וזה כפי' רש"י ותו' בסוגיין ודלא כפי' הרשב"א בחי' ע"ש. מיהו יש לקיים הגי' שלפנינו דר"ז הקשה לר"א וה"ק אם ביוצא מתחת ידו מכשיר ר"י וצריכין לומר דסובר ר"י אם עד אחד מעיד על החתימה ולא על הכתיבה נמי האמינוהו חכמים כשנים א"כ ליפלוג נמי ברישא בא' אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ וברייתא דר' יונה סייעתא היא לר' אימי. מיהו מדקאמר בסמוך אתיא דר' יוסי כר' אימי עד דלא הדר ביה משמע דר' אימי הדר ביה והיינו מברייתא דר יונה וכמ"ש בקונט'. וא"ל דגרסי' בסמוך ר"ח בשם ר' אימי אר"ז וכו' והיינו לבתר דהדר ר' אימי אין משמע כן בסוגיין אדרבא ר' אימי הוא שהשיב על ר"ז לכן גירסתי בקונטרס עיקר:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה