שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ג
הלקוחות עוררין. כ' הרשב"א דף ט' בשם ר"י ז"ל הבא ליפרע מנכסי חבירו שלא בפניו א"נ מן היתומים או מלקוחות בשטר שבידו לא חיישי' שמא מזוייף הוא ע"ש שהאריך וכ' עוד שם מיהו מהא דגרסי' בירושלמי אף הלקוחות עוררים שלא תטרוף איכא ודאי למשמע דהבא ליפרע מן הלקוחות אמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא ע"כ. וקשיא לי הא איכא לאוקמי ערער דלקוחות דומיא דערער דבעל שטוענין ברי שהוא מזוייף ואלו בשאר כל אדם אי איכא תרי המעידים כן ודאי עדותן עדות ולא מהני אפי' הקיום אבל ערער דחד לאו כלום אבל הלקוחות דנוגעין בעדותן הן אם נתקיים בחותמיו הגט כשר. והרשב"א שם כתב מפורש בשם ר"י וז"ל ודוקא בלוה עצמו דמצי טעין בבריא מזוייף הוא דמקבלין טענתו אבל בלקוחות ויתומים דשמא נינהו לא טענינן להו ע"כ. הרי מבואר כמ"ש ומ"ש הרשב"א עוד שם שר"ת הביא ראיה לדברי הר"י מדגרסי' בירוש' ריש מכלתין וקשיא אלו המביא שטר מתנה ממדינת הים שמא צ"ל בפ"נ וכו' ש"מ דהבא וכו' ש"מ הבא לגבות מנכסי חבירו שלא בפניו בין במלוה בין במתנה לא חיישינן למזוייף ובתוס' דתו ראיה זו דה"ק אלו המביא שטר מתנה וכו' ולא סגיא בלאו הכי אפי' נתקיים בחותמיו וכו' ע"ש. ואיני מבין דתי' זו מדקתני סיפא המביא גט בא"י וכו' ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ש"מ דרישא בשלא נתקיים איירי איך פריך משטר מתנה ואי דלא ידע המקשה טעמא דמתני' למאי מהני אמירה זו לא ה"ל למפרך משטר מתנה אלא ודאי סברת המקשה אי לא אמר בפ"נ אנן טענינן שמא מזוייף הוא וקשיא ליה שפיר משטר מתנה אע"פ שאינו מקויי' לא טענינן מזוייף וכדברי הר"י ז"ל:
תופלגתא דר"י ורבנן דתמן. עמ"ש ביבמות פ' האשה רבה ובפ' האשה שלום ובכתובות פ"ב הלכה ז':