שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ג
כתישה מי חייב וכו'. מה שיש לדקדק בסוגיא זו הארכתי בשבת פ' כלל גדול:
מה אם מילה שודייו דוחה שבת. פירש"י במס' חולין דף פד ע"ב דאתיא בק"ו מה אם צרעת שדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת מילה דוחה אות' וכו' בפר"א ע"כ ותימא הא מסיק התם הש"ס בדף קל"ב דמילה דדוחה שבת יליף מביום וכדפירשתי בקונט' והאי ק"ו מצרעת ק"ו פריכא הוא וצ"ע:
ר"י בעי אם באנדרוגינס שתקע וכו'. בקונ' פירשתי לפי הגירסא שלפנינו ויותר הי' נ"ל דה"פ אם באנדרוגינס השיבו חכמים לר' יוסי איך קאר"ח שאין לו תשובה הרי תשובה מעלייתא היא דסובר ר' יוסה דאנדרוגינס תוקע לכתחילה לקמן ה"ג ע"ד דר' אחא אנדרוגינס מוציא את מינו לשעבר ע"ד דר"י בתחלה וכו':
ר' לעזר בנו של ר"ל הקפר. בבבלי בחולין דף פד הגירסא והשיב ר"א הקפר ברבי תשובה ופירש"י בריבי אדם גדול ע"כ וכפי הגירסא שלפנינו דגרס ברבי נראה דה"פ ר"א הקפר בר"א הקפר אלא שקצר הש"ס כיון דשם אביו כשמו:
אבל אם שחט מוטב וכו'. כתב בש"ע א"ח סי' תצ"ח סעיף ט"ו ומיהו עדיף טפי לכסות בדקר נעוץ מבעפר תיחוח אם יש לו וכ' המג"א שם ולענ"ד שגם הרא"ש והטור ס"ל שמוטב לכסות באפר כירה מבדקר נעוץ וכו' ומ"ש הרב"י ראיה מהירושלמי מוטב שיטול אפר ולא יחפור בדקר ויכסה וכו' והירושלמי קאי אמתני' ע"ש ומתני' איירי בשיש לו דקר נעוץ ואפ"ה אפר עדיף כנ"ל עיקר ע"כ ותימא הא הירושלמי מפרש למתני' שיחפור בדקר אפי' אין לו דקר נעוץ דהא קאמר בסמוך חברייא אמרין שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה ואי בשיש לו דקר נעוץ אין כאן שום איסור דאורייתא וא"כ אין מכאן שום ראיה די"ל דאף הירושלמי מודה דביש לו דקר נעוץ דליכא איסור הכנה מוטב לכסות בדקר נעוץ מלכסות באפר שהוסק בי"ט ואף על תוס' שכתבו בדף ח' בד"ה אר"י ל"ש אלא שהוסק מעי"ט וכו' ובירושלמי מפרש דהכא מיירי בשלא שחט אבל שחט שרי אע"ג שהוסק בי"ט שלא לעקור מצות כיסוי ע"כ קשה דאינו ראיה כלל דהירושלמי דמפרש למשנתינו דחופר ממש לכסות אע"ג דעושה מלאכה דאורייתא הלכך מתיר נמי לכסות באפר שהוסק בי"ט אבל לבבלי דמוקמי למתני' דוקא בדקר נעוץ י"ל דאוסר באפר שהוסק בי"ט משום נולד והכנה וצ"ע: