שיחות הר"ן· רבי נחמן מברסלב
פרק צב
א כְּשֶׁבָּאָה נְשָׁמָה לָעוֹלָם, אֲזַי אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה שֶׁל אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מַתְחֶלֶת לְהִתְעַלּוֹת.
ב כְּגוֹן אִם הַנְּשָׁמָה שֶׁל חָכָם, אֲזַי הַחָכְמָה מַתְחֶלֶת לַעֲלוֹת, וְעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ עַד יוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וְכֵן אִם הִיא נְשָׁמָה שֶׁל מַלְכוּת, אֲזַי תַּכְסִיסֵי מִלְחָמָה וְעִסְקֵי הַמַּלְכוּת מִתְעַלִּין.
ג וּלְפִי מַהוּת הַחָכְמָה אֵיזֶה חָכְמָה שֶׁהוּא, אוֹתָהּ הַחָכְמָה מִתְעַלֵּית בָּעֵת שֶׁבָּא הַנְּשָׁמָה לְהָעוֹלָם. וְכֵן לְפִי מַהוּת הַמַּלְכוּת אִם הוּא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה אוֹ מַלְכוּת טוֹבָה. הַכְּלָל: אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה שֶׁל אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מַתְחֶלֶת לְהִתְעַלּוֹת מִיּוֹם בִּיאַת אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם.
ד וְיֵשׁ בִּימֵי חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם יְמֵי עֲלִיָּה וִימֵי עֲמִידָה וִימֵי יְרִידָה כְּגוֹן אִם יְמֵי חַיָּיו שִׁבְעִים שָׁנָה אוֹ שְׁמוֹנִים שָׁנָה, אֲזַי שְׁלִישׁ יָמָיו הֵם יְמֵי עֲלִיָּה וּשְׁלִישׁ יְמֵי עֲמִידָה וּשְׁלִישׁ יְמֵי יְרִידָה, דְּהַיְנוּ שֶׁשְּׁלִישׁ יָמָיו עוֹלֶה מַעְלָה מַעְלָה עִם כָּל הַכֹּחוֹת, וּשְׁלִישׁ יָמָיו הוּא עוֹמֵד, וְאַחַר־כָּךְ שְׁלִישׁ יְמֵי יְרִידָה.
ה וִימֵי עֲמִידָה הוּא בְּמִלּוּאָהּ שֶׁאָז כָּל הַכֹּחוֹת בִּשְׁלֵמוּתָן וּבְמִלּוּאָן.
ו וְהוּא בְּחִינַת נִגּוּד הַלְּבָנָה.
ז כִּי הַלְּבָנָה בִּשְׁעַת הַמּוֹלָד הִיא קְטַנָּה וְאַחַר־כָּךְ עוֹלָה וְנִגְדֶּלֶת עַד שֶׁבָּאָה נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ. וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת עֲמִידָה. וְאַחַר־כָּךְ יוֹרֶדֶת וְנִקְטֶנֶת.
ח וּסְגֻלַּת הַלְּבָנָה הִיא לַחְלוּחִית, וְעַל־כֵּן הַיָּם מֵעֵת מוֹלַד הַלְּבָנָה מַתְחִיל לַעֲלוֹת וּלְהַגְבִּיהַּ עַצְמוֹ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְאַחַר־כָּךְ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ נוֹפֵל וְיוֹרֵד וְנִקְטָן.
ט וְדַע, שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בָּרַבִּים, כָּל מַה שֶּׁהָעוֹלָם הֵם רַבִּים יוֹתֵר, הַדִּבּוּרִים נִמְתָּקִים בְּיוֹתֵר.
י וְזֶה בְּחִינַת שֶׁל "הַהַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי" שֶׁהֵם דִּבּוּרִים שֶׁל גּוֹיִים וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּדְבְּרוּ בֵּינֵיהֶם עַל־יְדֵי־זֶה נִמְתְּקוּ וְנַעֲשׂוּ מֵהֶם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים.
יא וְזֶה בְּחִינַת מֵי הַיָּם שֶׁהֵם מְלוּחִים וְאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹתָם, וּכְשֶׁהוֹלְכִים דֶּרֶךְ הָרִים שֶׁל חוֹל עַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִים, כִּי הַחוֹל מַמְתִּיק הַמַּיִם וַאֲזַי רְאוּיִין לִשְׁתּוֹת (וְלֹא בֵּאֵר יוֹתֵר).