לענין המחלקת שעליו
ריב
פַּעַם אֶחָד אָמַר: "הֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן בְּדִינֵי" (כְּתֻבּוֹת יג.). הַיְנוּ לְעִנְיַן הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁחָלְקוּ עָלָיו, בְּוַדַּאי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כִּי הֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן בְּדִינֵי. כִּי דִינֵי הוּא לְשׁוֹן מַחֲלֹקֶת שֶׁשְּׁנֵי בְּנֵי־אָדָם מְחֻלָּקִין לִפְנֵי הַבֵּית דִּין עַל אֵיזֶה דָּבָר (זֶה שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ). וְעַיֵּן בְּגִטִּין פֶּרֶק הַשּׁוֹלֵחַ שֶׁאָמְרוּ שָׁם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: הֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן, וַהֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן. וַהֲלָכָא כְּנַחְמָנִי (גִּטִּין לד.):
ריג
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁדִּבֵּר בְּעִנְיַן מַחֲלֹקֶת. וְאָמַר: שֶׁלִּכְאוֹרָה מַאי אִכְפַּת שֶׁזֶּה מְדַבֵּר עַל זֶה? אַךְ בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִים עַל אֶחָד יְכוֹלִין חַס וְשָׁלוֹם לְהַפִּיל אוֹתוֹ מִמַּדְרֵגָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁרָצוּ לִמְנוֹת גַּם אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכוּ' עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵיהֶם וְכוּ' (יְרוּשַׁלְמִי סַנְהֶדְרִין לח:). כִּי הָיָה לָהֶם כֹּחַ לִדְחוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי דִּבּוּרֵיהֶם. וְאָמַר שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם" (תְּהִלִּים קי"ט), הַיְנוּ אַף שֶׁגְּדוֹלִים וְשָׂרִים רְדָפוּנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּחִנָּם, שֶׁאֵינָם פּוֹעֲלִים כְּלָל בְּמַחֲלֻקְתָּם עָלַי. וְהַסִּימָן: כִּי "וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי" (שָׁם), שֶׁאֲנִי מְפַחֵד מִדְּבָרֶיךָ. דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לִי יִרְאַת שָׁמַיִם וְאֵינִי נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתִי חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה סִימָן שֶׁהָרְדִיפָה שֶׁלָּהֶם חִנָּם, בְּחִינַת: "שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם":
ריד
(התחלת השיחה בחיי מוהר"ן סימן ת"ג) שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר: כְּשֶׁאָדָם שׁוֹאֵל לְהַצַּדִּיק אִם לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא רָאוּי לוֹ לְהָשִׁיב וּלְצַוּוֹת עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. וְאַף עַל פִּי כֵן הַשּׁוֹאֵל אֵין צָרִיךְ לְקַיֵּם דְּבָרָיו. כֵּן שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ.
עוֹד שָׁמַעְתִּי בְּעִנְיָן אַחֵר: כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת צָרִיךְ לְקַיֵּם. רַק כְּשֶׁמְּצַוֶּה שֶׁלֹּא לִסַּע עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶצְלוֹ זֶה אֵין צָרִיךְ לְקַיֵּם.
עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה רָאוּי לִתֵּן עַל פִּדְיוֹן:
רטו
אָמַר: אֶצְלִי הָעִקָּר הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְתֵכֶף כְּשֶׁחוֹלֵף וְעוֹבֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲנִי מַטֶּה אָזְנִי וְשׁוֹמֵעַ אִם מַכִּין בַּכֹּתֶל לְעוֹרֵר לִסְלִיחוֹת לַשָּׁנָה הַבָּאָה. כִּי אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, כִּי כָּל הַשָּׁנָה חוֹלֵף וְעוֹבֵר כְּהֶרֶף עַיִן: