אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן

סימן א

בדין חצי שיעור דקי"ל כר"י דאסור מן התורה, אם הדין כן במ"ע כאכילת מצה, ואתרוג וד' מינים שבלולב וכיוצא אם חייב מן התורה בחצי שיעור.

ב"ה יום ג' וירא ט"ו מרחשון תרס"ו לעיר אזארקאוו בפולין.

שמש הברכה וככבי ההצלחה יופיעו יהלו באוהל כבוד רב חביבי, נצמד בלבבי, האי תנא ירושלמי. הרב הגאון הגדול, מעוז ומגדול מנורה הטהורה, אספקלריא המאירה, סבא קדישא, חסידא ופרישא, כקש"ת מו"ה אליהו חזן ס"ט הי"ו אב"ד ור"מ דקהלת נא אמון מחבר ספר הבאיר תעלומות לב ב'ח וכו'.

גאון נכבד! אחר פרישת נס השלו' כמשפט האהבה ליראי ה'.

זה זמן כביר חלף הלך לו מעת נסתם כל חזון ממר גאון קדשו, ולא שמעתי משלומו הטוב ומשלום תורתו, והנה ערכתי לכ"ג זה כמה תשובה הלכה למעשה ולא קבלתי תשובה, אולי לא באה תשובתי לידו, לזאת הנני שולח מכתב זה באחריות (רעקאמאנדירט) למען יבא בטח לידו. ונפשי בשאלתי אשר יאבה נא כ"ג לשמחני בתשובתו אלי, על הערותי אשר רחש לבי בלמדי בספרו הנחמד מפז רב, אין כונתי חלילה להשגה, רק להשתעשע עם כ"ג שיברר לי דברי קדשו אשר בלי ספק הצדק עם כ"ג, רק שקיצר במקום שאמרו להאריך, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

א) מה שהביא כ"ג בספרו תעלומות לב (חאו"ח סי' ה') דברי מז"ה חקרי לב מה דנסתפק (בחאו"ח סי' ל') אי איתא במ"ע דין ח"ש שיקיים בזה קצת מצוה אם לא יכול לקיים כל המצוה, וחכם אחד הקשה עליו שכבר בא הדבר מבואר בפו"כ (סי' נ"ב) לענין חתיכות של אתרוג שעמדו על פחות משיעורם מחמת שנצטמקו, כ' הרב ז"ל דכל פחות משיעור כאלו איכו חייב עש"ב. א"כ מבואר דלא אמרינן ח"ש במ"ע, וע"ז השיב כ"ג שכבר קדמו מז"ה בס' ישרי לב ותוכן תשובתו דכל עיקר ח"ש דאסור מה"ת ה"ט משום דחזי לאיצטרופי בח"ש אחר כיומא (דף פ"ד) וכן במ"ע היכא דיכול להצטרף דוקא חייב בח"ש, אבל באתרוג דאי אפשר לצאת בשני חתיכות שפיר כ' הפו"ך דהוי כמי שאינו חייב והם דברים ברורים ואמיתים. עכתד"ק:

ב) לכאורה יש להעיר בדברי קדשו לעולם י"ל דח"ש כמי שאינו, ושאני התם באתרוג דחזי לאיצטרופי, כפי מה שהעלה בשו"ת בית יעקב (סי' מ"ב) להתיר באתרוג בניטל עיקוצו ממקום חיבורו ויש לברך עליו והביא ראי' מאו"ח (סי' שס"ו) גבי עירוב דבעינן שיהא שלם ואפ"ה אם נפרצה וחיברה בקיסם דיינין לי' כשלימה. וא"כ ה"ה באתרוג הוי כשלם יעו"ש. ואף דבא"ר (סי' תרמ"ח) משיג עליו. אכן מיום ראשון ואילך פשיטא שכשר כמ"ש בס' בכורי יעקב (סי' תרמ"ח ס"ק ס"ו) יעו"ש. וא"כ ה"ה בחסר לשיעור אתרוג אם יחבר שני חצאי אתרוג במחט שבצירוף יהיה שיעור שלם. וא"כ נסתר תירוצו דמר דיהיה שייך גם בזה חזי לאצטרופי כגון בחוה"מ והדרא הקושיא לדוכתא:.

ג) אולם באמת ז"א, ועי' בספרי בכורי שלמה (חאו"ח סי' מ"ה דף פ"ד ע"א) בשם הגאון מ' מרדכי גימפל ז"ל וז"ל. והרי הבית יעקב רוצה להכשיר אתרוג שחיברו בקיסם, ואף שהשיגו בא"ר (סי' תרמ"ה) היינו דאין ראיה מעירובין דשם הוי רק משום מראית העין. ולהיפך אין להביא ראי' מתוספתא הובא בתוס' זבחים (דף ק"ה:) הנ"ל דאתרוג שנפרץ ותחבו בכוש דאינו חובר דשם איירי רק לענין טבול יום ולא לענין מצות אתרוג כמו שיבין המעיין בתוספתא יעו"ש. אולם במחכ"ת היה נעלם ממנו לפי שעה דברי הר"ש פ"ג דאהלות שכתב להדיא באתרוג שנפרץ דאינו חובר היינו לצאת ידי חובתו למצוה כמו שהבאתי (שם בסי' מ"ו) יעו"ש שהארכתי בזה. ויעיין בבית מאיר (אה"ע סי' ק"ל ס"ז) בדיבוק ב' עורות ג"כ מהתוספתא שהובא בתו' זבחים הנ"ל וכן מאהלות (פ"ג מ"ד) שחיבורי אדם אינו חובר. ועיין בתו' מנחות (דף כ"ה סע"א). לפ"ז הדרא סברת כ"ג לדוכתא דלא חזי לאיצטרופי.

ד) אך יש להעיר בדברי קדשו, דהנה הפמ"ג ביור"ד (סי' ס"ה) ובפתיחה לה' בב"ח מסופק אליבא דר"י דח"ש אסור מה"ת מדחזי לאיצטרופי, היינו משום דיאכל עוד עד לשיעור בכדי אכילת פרס יהא אסור לכן אסור גם כעת. או הפי' הוא משום דאי הוי אכיל כל השיעור היה חייב. ויעויין בשו"ת שאגת אריה (סי' פ"א) שהוכיח מפלוגתא דב"ש וב"ה לענין ביעור אי בכזית אי בככותבת, ולמה נ"מ, והא על ב"י אין לוקין משום דהוי ניתק לעשה, ולענין איסור אף כ"ש אסורי וע"כ דאין שום איסור בכ"ש בב"י וכ' דלא דמו לח"ש באיסורי אכילה דיכול לאכול גם עתה בכא"פ ונמצא שגם הראשונה אכל באיסור. אבל בב"י אפילו אם יצטרף עוד חצי זית, מ"מ בראשונה לא עבר יעו"ש. הרי מבואר דלהסוברים דאין חייב לבער ח"ש ס"ל הטעם משום דחזי לאכול בכא"פ. ולהסוברים דגם ח"ש חייב לבער, בהכרח הם סוברים הטעם משום דהיה יכול לאכול כל הכזית בבת אחת. וה"נ שייך לענין בל יראה, ויעי' במג"א (סי' תמ"ב סק'י) ובדגול מרבבה שם. ויעי' בנוב"י (תניינא סי' נ"ג) ובצל"ח פסחים (דף ס"ד ע"ג) שכתבו דהא דמביא הרמב"ם קרא דלא יאכל לאיסור ח"ש ולא כ' הטעם דחזי לאצטרופי דנ"מ אם אכל ח"ש בסוף יום ז' של פסח דלא שייך חזי לאיצטרופי, נראה מדבריו דהפי' של חזי לאצטרופי הוא שיצטרף גם עתה. לא שהיה יכול לאכול כל השיעור ביחד. והכ"מ והלח"מ שהקשו על הרמב"ם מדוע הביא קרא דלא יאכל ולא ניחא להו בסברת הנוב"י י"ל דס"ל הפי' חזי לאצטרופי שהיה יכול לאכול כל השיעור ביחד. שוב מצאתי בספר חקר הלכה (ערך ח"ש אות א') שהעלה ג"כ ראיה זו דחקירת הפרמ"ג תליא בפלוגתא זו:

ה) לפ"ז נחזי אנן לשיטת הפוסקים דס"ל דאין חייב על בל יראה בח"ש. וכמבואר ברדב"ז החדשות (סי' קל"ה) דאין אסור מה"ת וכמ"ש השאגת ארי' (בסי' פ"א) ובס' קובץ על יד בה' חמץ (פ"א ה"ז) כתב צל"ח שדעת הרמב"ם לענין בל יראה דאין שום איסור בפחות מכזית וכמו שהעלה הרב חכם צבי (סי' פ"ו) וכשיטת הנוב"י הנ"ל, אז הפי' דחזי לאצטרופי שיאכל עוד חצי זית וא"ש דברי כ"ג. אבל לתו' פסחים (כט:) כמ"ש בדג"מ וכן לשיטת הכ"מ והלח"מ (הנ"ל באות ד') נראה דס"ל דהפי' של חזי לאצטרופי שיהי' בידו להשלים השיעור, א"כ ה"ה בחתיכת אתרוג שעמד על פחות משיעורם מחמת שנצטמקו והי' בידו לברך עליהם כשהיה שלם והיה בו שיעור גדול דאז אף אם היה נצטמק היה נשאר כשיעור ביצה. וא"כ מקרי ג"כ חזי לאצטרופי. ולמה כ' הוי כאלו אינו חייב, אע"כ דח"ש לא שייך במצוה והדרא ההשגה על הגאון חקרי לב ז"ל:

ו) אולם נלפע"ד דבלא"ה ליכא קושיא מזה על מרן חקרי לב ז"ל, די"ל דכונת הפו"ך הוא ע"פ דברי התוס' והרא"ש בסוכה (דף ל.) ד"ה משום דאתרוג נמי בעי שיעור אגוז או כביצה טעמא משום דלא גמר פירי כסוכה (דף ל"א) רק דבעינן שיהיה מינכר לקיחתה יעו"ש. לפ"ז הי' הוי אמינא דכיון דנגמר פירי שהיה לו שיעור אתרוג רק שנצטמק ונתקטן מהשיעור אפ"ה מקיים בזה מ"ע בשלימות ויכול לברך עליו, מ"ה אצטרך לאשמעינן דאין לו דין שיעור שלם, רק דינו כמו פחות משיעור. אבל לעולם י"ל דגם בחצי שיעור מקיים מצוה קצת כל זמן דאין לו שיעור שלם:

ז) עוד יש להביא ראיה דאין כונת הפו"ך שלא יהי' אפילו קצת מצוה בח"ש דהא אמרינן בב"ק (דף מ') כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר וכתבו תוס' ד"ה כופר שלם וכו' ושה אפילו מקצת שה דחולין (דף ע"ט:) לא שייך הכא. וההיא דחמש ולא חצי חמש דפרק יש בכור (דף מ"ח:) שייך טפי עכ"ל. ויעי' באסיפת זקנים בב"ק (דף מ.) בד"ה כופר שלם וכו' ושה אפילו מקצת שה לא שייך לאתויי הכא דהתם כלל לא קבע שיעור אבל הכא דקבע דמי מזיק או ניזק אין לפחות מזה. הר' אליעזר מגרמישא עכ"ל יעו"ש. א"כ באתרוג שהפו"ך מיירי שקודם שנצטמק היה בו כשיעור א"כ בודאי נגמר הפרי רק שנצטמק, וצריך שיהיה מינכר לקיחתה ומ"ה כיון דבציר משיעור אזלינן בתר השתא אין לברך עליו, אבל עכ"פ כיון דהשיעור רק שיהיה גמר פרי שוב דומה לשה אפילו מקצת שה, וה"ה אתרוג אפילו מקצת אתרוג ומקיים בזה עכ"פ קצת מצוה. אע"כ דכונת הפו"ך רק שלא יהי לו דין אתרוג שיש בו שיעור. אבל עכ"פ יש לו דין ח"ש דהוי קצת מצוה.

ח) באופן אחר יש לתרץ דהוי אמינא דאזלינן בתר מעיקרא ולא בתר השתא ויעי' במג"א (סי' רט"ז סק"ג) ויעי' בשו"ת בית שלמה (חאו"ח סי' ע"ז) דהראה כמה מקומות דאזלינן בתר מעיקרא. אולם העיקר כדעת רוב פוסקים דאזלינן בתר השתא ועי' בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' תס"א) דאם תפח אזלינן בתר מעיקרא, לענין חלה אף דלענין שכחא אזלינן בתר השתא. וכ"כ בשו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' י"ד) והביא דברי הש"ס דפרק כל המנחות באות מצה דגרסי' התם תנן התם בשר העגל שתפח ובשר זקנה שנתמעך משתערין לכמות שהן. ורבי חייא ור"י אמרי וכו' אמר רב כל היכא דמעיקרא הוי בה שיעורא והשתא לית בה הא לית בה מעיקרא לא הוי בה והשתא אית בה וכו' יעו"ש. ויעיין בס' מגן גבורים (ממפרשי ים סי' רט"ז ס"ב) שמתרץ דעת רבינו יונה במוסק דאזלינן בתר השתא. ויעי' בשו"ת הרדב"ז (ח"ג ד' פיורדא סי' תע"א) על ענין המוסק הוא מחלוקת הרמ"ה ז"ל היה אוסר אותו ורבים התירו. ואני אומר כי אין בו צד איסור וכו' ותו שכבר נתבטל מתורת אוכל וכו' ודמי לחלב שבקיבה שחוזר להיות פירשא. וכ"ה הכנה"ג בתשובתו בעי חיי (יו"ד סי' ק"ג) והפר"ח בספרו מים חיים בשו"ת (סי' י') ועי' בספרי בכורי שלמה (חא"ח סי' כ"ה אות קי"ד) שהבאתי שהרב חק יעקב (בסימן תס"ז) תירץ קושיית המג"א (בסי' רט"ז סק"ג) מבכורות (דף ו':) דשאני התם בחלב דנשתנה לדבר המותר. וכ"ה במקור חיים (סי' תס"ז) ובשו"ת מים חיים (חיו"ד סי' מ"ט) ובשו"ת משובת נפש (חא"ח סי' ט') כרבינו יונה דאזלינן בתר השתא יעו"ש. לפ"ז מתורץ קושית הרב גזע ישי שהביא כ"ג על מז"ה הגאון חקרי לב ז"ל מדברי הפו"כ (סי' נ"ב) הנ"ל באות א' די"ל דאשמעינן דאף שהיה כשיעור קודם שנצטמק דלא בימא כהפוסקים דאזלינן בתר מעיקרא שהיה לו שיעור, רק דאזלינן בתר השתא והוי דינו רק כח"ש. וכדינו כמ"ש הגאון חקרי לב ז"ל דהוי עכ"פ קצת מצוה:

ט) ומה שהביא כבוד גאונו הי"ו קושית הרב כפי אהרן (בח"א סי' י"ב) על החקרי לב ודעמיה דאשתמיט מינייהו סוגיא דמס' בכורות (דף מ"ח) דר"מ סבר חמש ולא חצי חמש, ובתוס' ד"ה דר"מ וכו' אבל הכא מצות חמש סלעים רמי עלי' רחמנא ולא מקיימא בפחות מחמש יע"ש. ואם איתא דיש דין דח"ש במ"ע איך קאמר ר"מ חמש ולא חצי חמש הא חייבים עכ"פ מצד ח"ש. (לפענ"ד יש להעיר על הרב כפי אהרן שהקשה מדברי ר"מ הא רבי יהודה ס"ל חמש ואפי' חצי חמש, ואמרינן בעירובין (דף מ"ו) דר"מ ור"י הלכה כר' יהודא. וא"כ אדרבא סייעתא מדברי ר' יהודא, והיה לו להקשות ממסקנת הש"ס דגם ר' יהודא ס"ל חמש ולא חצי חמש. והוי יותר קושיא על הגאון חקרי לב ז"ל):

י) וכ"ג תירץ קושיית הרב כפי אהרן ע"פ מה שהביא מר זקנו הגאון שתירץ הקושיא מהפו"כ מאתרוג שנצטמק, וה"ה בזה דמוקי הש"ס שם בבכורות דליכא אלא חמש סלעים, וא"כ כשחלקו הבנים ומחצה יורשין, וא"כ אין כאן חיוב אלא בחצי חמש, ולעולם לא יקויים המצוה כהלכתא תו לא חזי לאצטרופי. ע"כ תד"ק:

יא) ולפענ"ד יש להעיר על תירוצו בשלשה אופנים. אופן א כמו שהקשיתי לעיל (באות ד' ה') די"ל הפירוש חזי לאצטרופי שהיה בידו מקודם לצרף כל השיעור ומ"ה להכ"מ והל"מ אף שבין השמשות שביעי של פסח בסוף היום, שלא היה יכול לאכול יותר מחצי זית חמץ, מ"מ כיון שהיה יכול לאכול קודם זה עוד חצי זית חמץ מקרי חזי לאצטרופי, לפ"ז הא הש"ס מוקי שם בבכורות דמת אב אחר ל' ולהאב היה חמשה סלעים שלמים, והיה אביהם יכול לקיים המצוה ליתן לכהן החמשה סלעים, וכן מסתמא מיירי הש"ס גם אם הבנים היו גדולים בשעת חלוקה. וא"כ קודם חלוקה היה בידם לפדות עצמן עם החמשה סלעים דאז היו כל החמשה סלעים משועבדין לכהן. וכיון שהיה בידן ליתן לכהן רגע קודם החלוקה לא הוי כמחוסר מעשה כדאמרינן בקידושין (דף ס"ב) דכל שבידו לא הוי כמחוסר מעשה יע"ש. וכיון דשוב מקרי חזי לאצטרופי הדרא קושית הרב כפי אהרן על הגאון חקרי לב ז"ל.

יג) באופן ב) יש להעיר על תירוצו ע"פ דמר זקנו הגאון ישרי לב ז"ל, דהא שם בבכורות ג"כ חזי לאצטרופי אפילו לצד הראשון של הפמ"ג, דהא כל אחד מאחים כאשר ירויח עוד חצי חמש יהיה לו חמשה סלעים ויהיה מחויב כ"א לפדות עצמו מדהוי ספיקא דאורייתא ואיקבע איסורא. יעי' ברמב"ם ה' שגגות (פ"ח ה"ד) דאיקבע איסורא ספיקו אסור מה"ת. וא"כ ה"ה בנ"ד דנולדו שני זכרים ואחד מהן בודאי בכור. א"כ הוי איקבע איסורא ומוטל עליהן המ"ע של פדיון ואף דאמרינן שם דפטורים היינו דהכהן אינו יכול לתפוס מהם מדהוי אצל כ"א ספק, ויעיין במהרי"ט אלגזי בכורות דרמב"ם מודה בספק מ"ע אפילו בלא איקבע איסורא דמה"ת לחומרא ויעיין במצל מאש (סי' י"ג) דבמ"ע אין לפטרו מטעם ס"ס, וכ"ה בשערי תורה (ח"ג כלל כ"ט אות ח"י ופרט ד' אות כ"ד) ויעיין בשו"ת מהרי"ק (סי' קמ"ג) הובא להלכה ביו"ד (סי' ש"ה סעיף כ"ג). ואף דבשו"ת חכם צבי (סי' ק"ד) השיג עליו. כבר תירצו הנוב"י (תנינא) ושו"ת חתם סופר (חיו"ד סימן רצ"ט) ובשו"ת מהר"ם. ואף שהשיגו מטעם אחר יעיין בספר העמק שאלה על השאילתת פ' תזריע (סימן פ"ז אות א') שמתרץ קושיתם והביא ראיה מהימנא למהרי"ק מחולין (דף קל"ד) ומתוספות ב"מ (דף כ"ג) ומתוספות ב"ב (דף כ"ג) בד"ה חוץ יעו"ש. ונ"ל להוסיף על דברי העמק שאלה מדברי התוספות בכורות (דף כ) ד"ה חוששין דהממון נגרר בתר האיסור. וכן יש להוכיח מאסיפת זקנים ב"ק (דף י"א) ד"ה בכור שנטרף, וכן כראה בקונטריס הספיקות (כלל א אות ט') יעו"ש. היוצא לנו מזה דבספיקא דאורייתא ואיקבע איסורא אף דהכהן לא יכול לתפוס מהם מספק. מ"מ הם מחוייבים מספק לפדות עצמן אם ירויחו אח"כ עוד חצי חמש. ועיין במעילה (דף ח"י) מעילה מצטרפת לזמן מרובה יעו"ש והטעם דדוקא במידי דאכילה מצטרף בכדי אכילת פרס. ויעיין בכורי שלמה (חא"ח סימן כ"א). לפ"ז שפיר מצטרף וחזי לאצטרופי החצי חמש שירש אחד מהן עם החצי חמש שירויחו אח"כ. א"כ הדרא קושיית הרב כפי אהרן על הגאון חקרי לב ז"ל לדוכתא.

יד) באופן ג) יש להעיר על תירוצו ע"פ דמר זקנו. דהנה אמרינן ביומא (דף ע"ד) דר"י ס"ל ח"ש אסור מה"ת משום דלא חזי לאיצטרופי. ומקשים שם התו' בד"ה כיון דחזי, דלמה לא אמר ר"י כדאמרינן לקמן דכל חלב לרבות ח"ש וראיתי בשו"ת זכר יהוסף (חאו"ח סימן ק"ז) שהקשה לו חכם אחד על התו' למה לא מתרצים דהא גופא אשממעינן טעמא דקרא דלא נימא דגם בלא חזי לאצטרופי אסור, אלא דאי מקרא הו"א דגזה"כ לאסור אף ביום ז' של פסח בסופו דלא היה יכול לאכול יותר מחצי זית דליכא תו חזי לאיצטרופי ולהכי אשמעינן ר"י טעמא דקרא. ותירץ הגאון זכ"י דקרא סתמא קאמר דח"ש אסור. ואנן קיי"ל דלא כר"ש דדריש טעמא דקרא היכא דאיכא נ"מ לדינא. ומ"ה לא נוכל להקל ע"י הטעם, ומ"ה לא יכול התוספות לתרץ דר"י אשמעינן דהיכא דלא חזי לאיצטרופי מותר יע"ש ודפח"ח. וכ"ל להוסיף על דבריו דכן מבואר בתו' סוטה (דף י"ד.) ד"ה כדי ליגעה דלא נוכל ע"י הטעם להקל. וכן מצאתי בתומים (סימן צ"ו) שכתב כן מדעתא דנפשיה, וכ"ה בבשמים ראש (סימ"ד) ובשו"ת חות יאיר (סיקמ'ב) ובהשמטות (דף רס"ג) ובנחלת יעקב, (ח"ב בשבת ד' בהג"ה) ובשו"ת שובת ציון (סימן צ"ח) ובשו"ת חסד לאברהם (חיו"ד סימן פ"ה) יע"ש. לפ"ז י"ל דהא דאמרינן שם בבכורות (דף מ"ח) דר"מ ס"ל חמש ולא חצי חמש, ור"י ס"ל חמש אפילו חצי חמש. פליגי בזה דר"מ סבר כר"ש דדריש טעמא דקרא. ועיין בתורת השלמים בהלכות נדה (סימן קפ"ג סק"ד) לחד תירץ דר"מ ס"ל דרשינן טעמא דקרא ומ"ה נוכל ג"כ להקל ע"י הטעם היכא דלא שייך חזי לאצטרופי. אבל ר"י לשיטתיה דס"ל בב"מ (דף קט"ו) ובסנהדרין (דף כ"א) דלא דריש טעמא דקרא יעו"ש. ומ"ה לא נוכל להקל ע"י הטעם היכי דלא חזי לאצטרופי. מ"ה ס"ל לר"י דחמש אפילו חצי חמש. אולם במסקנא מסיק הש"ס דאפילו ר"י ס"ל חמש ולא חצי חמש. קשה הא ר"י לשיטתיה דלא דרשינן טעמא דקרא לא נוכל להקל ע"י הטעם. ואף דבמצוה לא נמצא קרא דכל לרבות חצי שיעור מ"מ כיון דחזינן דהתורה רבתה ח"ש באיסורין מקרא דכל חלב מטעם חזי לאצטרופי. ממילא מטעם זה אמרינן ג"כ במ"ע. לפ"ז דן מינה ומינה, דכמו בח"ש באיסור לאו מהני הטעם רק להחמיר ולא להקל. א"כ ה"ה במ"ע לא מהני הטעם רק להחמיר ולא להקל. וא"כ הדרא קושית הרב כפי אהרן לדוכתא על הגאון חקרי לב דלמא ר"י ס"ל חמש ולא חצי חמש. דאף דלא שייך בזה חזי לאצטרופי מ"מ היה צריך ליתן עכ"פ החצי חמש לקיים מקצת מצוה דפדיון כיון דלשיטת החקרי לב ז"ל שייך ח"ש במ"ע. וצע"ג.

טו) הנה ע"פ שיטת זקנו הגאון חקרי לב ז"ל נלפע"ד לתרץ קושיית הגאון מו"ה יהונתן ז"ל (בעל אורים ותומים וכרתי ופלתי) הובא בספר ערבי נחל (דרוש ג' לשה"ג) שהקשה על ירושלמי מאי דפריך דעשה דמצוה ידחה הל"ת דחדש הובא בקידושין (דף ל"ח) בתוספות ד"ה אקריב עומר, הלא ארז"ל ש' הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וכו' וחד מינייהו שיעורין. והענין כי יש שיעורין בכזית וכו' ויש ששיעורן כביצה דהיינו ב' זתים. ושכחו באיזה השיעור כזית, ובאיזה השיעור ב' זתים, והשתא איך היו יכולים לאכול מצה, הא ממ"נ אם יאכלו ב' זתים שמא א"צ לאכול רק זית. וא"כ עברו בזית הב' על ל"ת דחדש, ואם יאכלו זית אחד שמא השיעור ב' זתים וא"כ בזית אחד לא יצאו ידי מצות מצה ועברו על לאו דחדש. ואף דגם בחדש השיעור ב' זתים והם לא אכלו רק זית אחד. הא קי"ל ח"ש אסור מה"ת, והיא קושיא נפלאה. ומה שתירץ הגאון מו"ה יהונתן ז"ל דכאן לא שייך חזי לאצטרופי דהא כשיצטרף יהיה שיעור שלם ויקוים העשה דמצה, ואז ידחה ל"ת דחדש. וא"כ קשה קושית הירושלמי דהו"ל לאכול זית א' ואף דעדיין לא יצאו י"ח מצה באם השיעור ב' זתים מ"מ כל מה דמצי למיעבד הו"ל למיעבד אולי השיעור זית א' ויקיימו מצות מצה עכ"ד יעו"ש. אולם יש לדחות תירוצו כפי מה שהעלתי באות י"ד דקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא ומ"ה לא נוכל להקל ע"י הטעם. א"כ נהי דלא חזי לאצטרופי, אפ"ה ח"ש דחדש אסור מה"ת. וא"כ אם יאכל רק זית א' דילמא השיעור ב' זתים והמצוה לא נתקיימה. אבל העבירה של הלאו נעשית דח"ש אסור מה"ת אף דלא חזי לאצטרופי. אולם לפי מה שהעלה כבוד זקנו דשייך ח"ש במ"ע א"ש, לעולם דאכלו רק זית א'. וא"כ אם השיעור אכילה הוי רק זית א' בודאי שפיר קיים העשה דמצה דעשה דוחה ל"ת, ואפילו אם השיעור אכילה הוי ב' זתים, והוא לא אכל רק זית אחד. מ"מ הא עכ"פ שייך ח"ש גם במ"ע ושוב דוחה העשה את הל"ת בח"ש, כמו דעשה של כל השיעור דוחה ל"ת של כל השיעור. ומיושב קושיית הגאון מו"ה יונתן ז"ל בטוב טעם. ומזה ראי' להגאון חקרי לב ז"ל.

טז) הלום ראיתי בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ג') בשם הרב מחנה ראובן שהביא ראיה להרב שבות יעקב (ח"א ס"א) דלא שייך ח"ש במ"ע מדברי הירושלמי הנ"ל בתירוצו דלא אכלו מצה כיון דאין עשה דלפני הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור כמ"ש מהרש"א ושיעורן הלמ"ם. וא"כ חדש אסור לאכול כזית. וא"כ תקשה לר"ל דסבר ח"ש אסור מדרבנן אמאי לא אכלו כלל הו"ל לאכול פחות מכשיעור דזה נמי קרוי מצוה יעו"ש. והרב חיים שאל (בסימן ד') משיג עליו דבירושלמי שלפנינו גירסא אחרת ונראה דאכלו יע"ש. אולם עכ"פ לפי גירסת התוספות קשיא עדיין וכ"נ מב"ח שמובא בשו"ת גאוני בתראי ס"א יעו"ש:

יז) עוד השיג הרב חיים שאל (בסי"ד) על ראייתו וז"ל, ויש לדחות דאינה ראיה דאפשר דהירושלמי סבר כדעת ר"י דח"ש אסור מה"ת עכ"ל יע"ש. וקשיא לי על דבריו דהנה בחולין (דף ק"ג) פליגי ר"י ור"ל דלר"י בכל איסורין החיוב בהנאת גרונו, ולר"ל החיוב בהנאת מעיו. והנה המל"מ העלה דלר"י פטר לגמרי על הנאת מעיו וכל היכא שבלע האיסור לא הוי הנאת גרון דחיך אוכל יטעם וכמ"ש בספר קובץ הלכות יסודי תורה (פ"א ה"ח ד"ה ומאי דפשיטא) יע"ש. לפ"ז אם נימא דהירושלמי מיירי אליבא דר"י, מאי מקשה דידחה העשה לל"ת הא אפשר לקיים שניהם, דהא קיימ"ל בלע מצא יצא כאו"ח (סימן תע"ה ס"ג) א"כ בבלע מצה ליכא הנאת גרון כנ"ל ואהנאת מעיו פטור לגמרי לר"י. וכיון דאפשר לקיים שניהם שוב אין עשה דוחה הל"ת כיבמות (ד"ד), אע"כ דהירושלמי מיירי אליבא דר"ל. והדרא ראיית הרב מחנה ראובן לדוכתא וקושיא על הרב חקרי לב ז"ל. (שוב מצאתי באחרונים הערה זו על ר"י מירושלמי הנ"ל).

יח) ונלפע"ד לתרץ דברי הגאון חקרי לב ז"ל ע"פ מה שהעלה הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות (פ"ח ה"ו) דהאוכל מגיד הנשה של נבילה או של עולה חייב שתים. וכתב הרשב"א אע"ג דאין בגידין בנ"ט מ"מ מדאחשביה רחמנא אכילה לענין גיד אחשביה נמי לענין נבילה או קדשים יעו"ש. וכ"ה השער המלך שם לתרץ קושית הכ"מ על הרמב"ם והביא ראיה לסברא זו מדברי רש"י ביצה (דף כ"ז:) ד"ה חלה שנטמא יע"ש. ונ"ל להוסיף ראיה לסברא זו מדאמרינן בסוכה (דף ז.) מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. וא"כ ה"ה בנ"ד אם יאכל ח"ש יהיה ח"ש דחדש אסור מה"ת אף לר"ל. ואין עשה דח"ש דמצה דלפני הדיבור דוחה עשה דחדש דלאחר הדיבור ומ"ה לא אכלי כלל, אבל קודם שתירץ הירושלמי החילוק דקודם הדיבור יפה הקשה דידחה העשה לל"ת, ולא חשיב אפשר לקיים שניהם ע"י שיבלע מצה של חדש דהא התורה אחשביה לאכילה לענין מצה חשיב נמי אכילה לענין חדש. כעין סברת הרמב"ם:

ורש"י והרשב"א דמהני סברת אחשביה התורה גם לענין מלקות. ושפיר הקשה הירושלמי אף לר"י דס"ל דחייב רק על הנאת גרונו ולא על הנאת מעיו אם יבלע זית מצה של חדש מדחשביה התורה אכילה לענין מצה חשיב אכילה גם לענין חדש מה"ת ומ"מ מותר כיון דעשה דוחה וכיון דאי אפשר לקיים שניהם אף ע"י:

בליעת מצה שוב מותר לאכול מצה של חדש בליל א' של פסח אפילו ע"י לעיסה כיון דעשה דוחה לל"ת. ומתרץ שפיר דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה ל"ת דלאחר הדיבור, ומ"ה א"ש דברי הירושלמי לפי גירסת התוס' בקידושין (דף ל"ח) הנ"ל דלא אכלו כלל מצה בין לר"י. ובין לר"ל.

יט) באופן אחר נלפע"ד לסתור ראית הרב מחנה ראובן ע"פ מה שהעליתי בספרי בכורי שלמה (חאו"ח (אות ז') בשם תשובת הר"ן (סימן נ"ו) בנשבע לאכול איסור דרבנן דאין מתירין לו לעבור על דרבנן בקום ועשה. ואף דבשו"ת הרשב"א (סימן תתקל"ח) חולק על זה. אולם רוב הפוסקים העלו כהר"ן ז"ל כמו שהבאתי שם (באות ז) וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן רע"ח) ובשו"ת מהרלב"ח (סימן ל"ח וקי"ד) ובשו"ת מהרי"ט (חיור"ד סי"מ) ובשו"ת שתי הלחם (סימן ל"ט) ובשו"ת מהרח"ש (ח"ג סימן י"ז) ובשו"ת מים עמוקים (סכ"ב) שהעלו כולם פה אחד כהר"ן דלא כהרשב"א יעו"ש. א"כ ה"ה בנ"ד היה אסור לאכול מצה מחדש פחות מכזית לעבור על איסור דרבנן בקום ועשה ועדיף לעבור על עשה דמצה בשב ואל תעשה. אבל לעולם צדקו דברי מר זקנו הגאון חק"ל דהיכא דליכא איסור ואין לו זית שלם רק חצי זית יש בו קצת מצוה כמו ח"ש באיסור. ולא קשה עליו מה שהקשה הרב מחנה ראובן ז"ל רק קושית הרב כפי אהרן (ח"א סימן י"ב) ותירוצו דמר גאונו אינו מספיק כמו שהליתי לעיל (באות י"א י"ג). לזאת נפשי בשאלתי אשר כבוד גאונו יאבה בטובו לתרץ דברי זקנו הגאון ז"ל אשר בלי ספק הצדק אתו ומתורתו ילמדני.

שוב בא לידי שו"ת כפי אהרן (ח"ב ס"ג) שהאריך עוד לתרץ לחכם אחד שתירץ קושייתו והוא האריך לחזק דבריו ואין הפנאי אתי לעיין בדבריו. ויעיין במל"מ (פ"א ה"מ) דח"ש לא שייך בעשה. ובשו"ת חיים שאל (ח"א ס"ד) ובשו"ת הרד"ד (סיל"ח) שהעלו דשייך ח"ש בעשה היכא שאין לו רק חצי זית מצה או מרור וכדומה, והיא כדעת הגאון חק"ל מר זקנו ז"ל:

אלה דברי אוהבו מוקירו ומכבדו דו"ש ושלום תורתו ומברכו שיחדש ה' כנשר נעוריו ויברכהו בכל טוב סלה ומבקשו שישמחני בתשובתו הרמתה עד מהרה. פי המברכו בכל טוב.

שלמה אברהם רשעכטע מח"ס שו"ת בכורי שלמה.

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה