אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ג קונטריס אגרת השליחות סימן ז

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

קונטריס אגרת השליחות סימן ז

קונטריס אגרת השליחות סימן ו

תשובת הרה"ג שא"ב המשי"ח ז"ל בענין שליח קבלה והמסתעף:

בא מעשה לידי פה קורפו יע"א בתרי"ד ליצירה והוא שבזמן הרב שקדמני מוהרי"ב ז"ל סידר גט אחד שכתב ונתן הר' מנחם המכונה מאנדולין אוזמו הי"ו ליד שליח הולכה לשולחו לאשתו דוריטא בת חיים העומדת בויניציא יע"א. ויען שהסורר ומורה שבויניציא הוא פסול מדינא ליטפל בגטין וקדושין היטב חשב הרב שקדמני לשולחו לעי"ת טרי איסטי יע"א שכל מעשה הגירושין יהיו נגמרין ע"י הרב טריויש נר"ו אשר שם. ויען שע"י סיבה לא ידעתי מה. לא נטפל הרב של טריאיסטי בגרושין אלו ושלח הגט לויניציא מקום אשר האשה עומדת שם. ונפל הדבר ביד הסורר ומורה. וכיון שהיה צריך עוד איזה ביכורים בגופן שלהן שישלחו מכאן לברר הגירו' כפי אשר סידרו מתם. והיה צריך שיטפל הרב מוהרי"ב ז"ל בהם כדי להגיע אל תכלית הגרושין בפני הסורר ומורה הנז'. ע"כ הרב ז"ל השיב אחור ימינו ואמר מוטב שתשב האשה עד שתלבין ראשה. ולא יהיה נגמר דין גרושין ע"י איש בליעל כזה וכן היה כי נשארה האשה זה כמה ימים ושנים קשורה בכבלי העיגון.

ויהי בבאי העירה לרעות ביעקב. באו קדמי קרובי האשה ובעלה לאשר ולקיים הגירושין ההם שנעשו לפני הרב מוהרי"ב ז"ל שקדמני: ולהיות מעיר לעזור בכל הבירורים בגופן שלהם הנז"ל כדי שיוכל הסורר ומורה הנז' לתת גמר הגרושין הנ"ל דקוו וקיימי באותם הימים. ואני בעניותי גם בלי ידיעת מניעת הרב מוהרי"ב ז"ל נרתעתי לאחורי לאשר ולקיים דבר זה. אחרי דהבליעל המורה בכל יום מוסיף רשע על רשעתו שמלבד מה שכתב והדפיס בבאזיטאס כמה בזיונות וחירופין וגידופין על חכמי ישראל ושהם כולם עע"ז ח"ו כנודע ומפורסם. עוד זאת דלא כביר התיר גרושה לכהן וכל רבני איטאליא צוחו בכרוכיא על דבר הרע הזה. והוא פניו כפני הכלב לא ירא ולא יחת. וכל בני עירו החרדים אל דבר ה' ישאגו ככפירים. א"כ אם בזמן הרב מוהרי"ב ז"ל היה ספק פיסול היום הוא פיסול גמור ככל אפיקורוס וממרא אשר מיתתו בחנק אם יהיה בזמן הסהנדרין וא"כ אין תרופה למחלת האשה קשת רוח הזאת אחרי כי אין ביכלתה לבא פה העירה לקבל גירושיה וע"כ חשבתי דרכי לסדר שטר שליחות קבלה לשליח מבני קהלתינו שהיה הולך לויניציא אדעתא לחזור פה שיהיו דברי האשה נכח פניו דוקא לצאת מידי כל מבוכה (עין יד אהרן סי' קמ"א הגה"ט או' כ"ט) והשטר שליחות כתוב ומסודר מפה בכתב חשוב והנחתי לבד מקום פנוי מיום השבוע ויום החדש והיה הנשאר נכתב בדין וכהלכה כנוסח שהביא הרב יד"א ז"ל בדקדוק עצום וזאת עשיתי שהעתקתי הדברים בלשון איטאלקי כדי שהאשה (שכבר נתברר לי שהיא גדולה בשנים ובמדע ויודעת מאד לכתוב בגופן שלהן) היא בעצמה תקרא הדברים באזני העדים באיטאלקי. והם יכתבו ויחתמו בעברי בפני ג' סוחרים אשר חתימתם נכרת פה יע"א וסדרתי לשון הקיום באיטלקי כמו שהוא בפחד יצחק לבד שהנחתי מקום פנוי על שמות העדים כדי שהמקימי' יכתבום בפירוש ועוד סידרתי לשליח קבלה בסימנים סימנים באיטאלקי. כצד ינהג להוציא הדבר לאורה. וכן היה כי בא השליח וכתביו בידו. כאשר מסרתים והכל חתום ומקויים כדת של תורה וכתחז"ל. והכני בא להודיע הספקות שנפלו לי בעסק זה. הספק הרא'. אם ראוי לעשות שליח קבלה אחרי כל חומרות ר"פ ז"ל שהביא הטור וסוף דבר כתב דהטוב טוב שלא לעשות שליח קבלה. ע"ז איני צריך להרחיב הדבור שכבר בספרי הקטן חוקר לב אה"ע סי' א' הארכתי הדיבור כיד ה' הטובה עלי וחתים עלה מוה"ר הרב הגדול מוהרח"א גאגין ז"ל ובאה חתי' בספרו חקי חיים סי' ח"י ושם הראתי כשמש בחצי השמים דבדחק כל דהו אנו יכולים להשתמש מדין שליח קבלה כי אין למעלה הימנו להציל מכבלי העגון בנות ישראל הצרורו' ובנדון שלפנינו אין לך דחק גדול מזה שא"א באופן אחר. שהאשה אינה יכולה לבא פה ושליח הולכה ג"כ א"א שהמעשה יהיה נגמר ע"י הפסול ובליעל. וא"כ נוכל להחליט שלא נברא דין שליח קבלה כי אם לנדון כזה. ולא בדרך גוזמא. ועוד אעיקרא כבר הסכימו האחרונים שכל עיקר חומרת רבינו פרץ הוא דוקא מפני קיום החתימות שאפשר לא ימצא להתקיים במקו' הנתינה ויסמכו על מיעוט פוסקים דס"ל קיום ב"ד אינו צריך קיום. ואחרי האמת לית הלכתא כותיהו: דגם חתי' הב"ד יכולה להזדייף כדמצינו בב"ב דקס"ח ע"א. וע"ז הסכים רבינו פרץ שלא לעשותו. וא"כ בנדון שלפנינו מלבד שאנו כתבנו השטר שליחות קבלה ושלחנוהו ובא חתום ומקויים. וא"כ הא ידיעא מילתא בדוכתיה דהיא לא זיפתיה שהרי הוא השטר אשר שלחנוהו מהכא ולא שלחנוהו לידה כדי שנאמר דהיא זיפתיה וכמו שהאריך הגאון התשב"ץ ז"ל בהרבה מסימכ' כולם נקבצו באו לך בתשו' חוקר לב הנז"ל. עוד זאת שגם השליח קבלה עצמו הוא שהוליכו בידו והוא החזירו והוא אומר בפני נחתם אפי' שבשליח קבלה לא האמינוהו חכמים ע"ז כי אם בשליח הולכה. עכ"פ אומדנא נוספת היא שהיא לא זיפתיה וכיון שיצאנו מחשש זיוף דידה כמו שהוא דין המעב"ד היוצא מתחת ידה המובא בתשב"ץ ח"א סי' קמ"ג ופסקו מרן אה"ע סו' סי' קנ"ב. א"כ אין לחוש עוד לשום זיוף וכמו שהאריך התשב"ץ ז"ל. אם לזיוף דבעל הנה הוא עמנו מלבד מ"ש התשב"ץ שם. ואם לזיוף דשליח אין אדם חוטא ולא לו. וא"כ בנדון שלפנינו אין מי שיוכל להתנגד דאפי' בלא קיום ראוי היה לסמוך עליו והדברי' הם אמתיים והם כמעיין נובע כל מין אמת שבעולם וכל זה כתבתי כדי להתלמד למקום אחר. כי בנדון שלפנינו כבר כתבתי שסדרתי שיתקים ונתקים באיטל' בעדים ישראלים שראו שעת חתימת העדים בעברי ומזכירים באיטלקי שמותם בפירוש שהם פ' ופ' ושחתמו בפנינו לא נשאר ריח ספק בדבר. והרי הוא כשר ומכושר כמ"ש מרן ח"מ סי' ס"ח. וא"כ אחרי שיצאנו מידי ספק הקיום א"כ בוטלה החומרא של רבינו פרץ מעיקרא אפי' במקום דליכא שעת הדחק גדול והוא ברור ופשוט: הספק הב' איך לכתוב בשטר מינוי שליחות קבלה אם לכתוב העומדת היום במתא וינציאה או בוינציאה מתא. ועם שבאמת כבר כתב מור"ם דיותר טוב לכתוב במתא פ' ולא בפ' מתא. עכ"ז אם נהגו לכתוב בפ' מתא אין לשנות וכמו שהוא מור"ם עצמו בנוסח הגט כתב בקאזומ"י מתא וכאשר הארכתי ע"ז עוד במקום אחר. וע"כ יצאתי לחפש וראיתי בנוסח גט מובא בפחד יצחק וגם בהלק"ט בסוף הספר דע"א ע"ב שכתב בוינזיא מתא וגם שכן נראה מהרב משפטי שמואל דקס"א ע"א שבכתבו מנהג ארטה שכותבים בקרוצפא מתא שם לא הזכיר שינוי מנהג וניציאה. כמו שהזכירו לקמן וכמו שנדבר ממנו מזה נראה דגם הרב מ"ש ידע דהיו כותבים בויניציאה מתא. וע"כ הסכמתי לכתוב בויניציאה מתא:

הספק הג' באיזה אותיות ראוי לכתוב ויניציאה וראיתי בזה שינויים הרבה. שבנוסח המובא בפחד יצחק כתוב ויניזיא ג' יודין וזין ואלף. ובמשפטי שמואל שם כתוב בג' יודין וזין ואלף והא לבסוף ובלקט שם כתוב בג' יודין וזין והא לבסוף בלא אלף כלל. ובדפוסים הרבים כתובה ויניציאה בג' יודין וצרי ואלף והא וע"כ נסתבכתי והסכמתי לכתוב ויניציאה כמו שהוא בכל הדפוסים. אם מטעם שהוא כמו שם השגור בפי כל והסכימו כל הפוסקים לכתבו ומה שם השגור גדול מריבוי הדפוסים וספרי תפלות ותהלות אשר רבו כמו רבו ועוד שהרב גט פשוט ס"ק מ"ב כתב שהספרדים כותבים ויניציאה בג' יודין וצדי ואלף והא ואנו ספרדים מבטן ומהריון שלא ימחה שמינו עד יבא מורה צדק לנו. ואע"ג דראוי לכתוב כפי מנהג המקום אפי' בשינוי המוצאות. עכ"פ אנן דלא ידעינן מנהגם היום הזה. א"כ ראוי לתפוס במנהג הספרדים שהוא מנהגינו דודאי קהלת רבני ספרד אשר היו שם כך כתבו ועיין מ"ש הרב המניח ז"ל בהלק"ט דע"א ע"א ודון מינה ואוקי באתרין ועוד דמילתא בטעמא איכא במנהג זה שהרי כל זיטא שבאיטלקי הברתה כמו הצדי וכן פשט הדבר שמעתיקי' אותו בצדי כיון שהברתה שוה. ולימים מקדם היה כמו זה גם הברת הכף יונית שהוא הכ' שהיו הראשו' בוטים אותו כאלו כתוב בצדי ויוד ועכשיו כבר נשתנה ומבטים אותו כמו הג' ונקודה על גבה וכאשר כתבתי במקום אחר וא"כ ראוי להעתיק הזיטא בצדי והוא בכור. באנו לענין אלף והא באחרונה ג"כ ע"ז כבר כתב הרב גט פשוט סקל"א טעם כעיקר למה ראוי ליכתב באלף הא, ראה דבריו שקולים בשקל הקדש ותרוה צמאונך ועוד הא קי"ל כל שעת הדחק כדעבד דמי ואין לך שעת הדחק גדול מזה. דלמי נשלח ומי יגיד לנו מנהג ויניציאה (אפי' שצריך להמתין יותר מט"ו ימים והוא עגון כנודע אפי' משאלוניקי לשריץ כמ"ש הרב פ"מ ח"א סי' מ"א] אחרי כי ויניציאה לובשת שחורים ומתעטפת שחורים אין נוטה עוד אהלה ואין מקים יריעותיה כי בא זדון ויבא קלון במקום מורה הוראה והוא המתלוצץ ולועג על כל הדקדוקים הללו בגטין וקדושין כנודע רשעתו בכתב ובע"פ, ואין לך בזיון התורה אם תכתוב לו ולכיוצא בו למען דעת הדברים כיצד מתנהגים עכשיו. אוי לדור שכך עלה בימיו וע"כ גזרתי אומר וכתבתי ויניציאה כמו שכתוב בכל הספרים הנדפסים מהטעמים האמורים ותשקוט הארץ:

באנו:

אל:

הספק:

הד' איך ראוי לכתוב, אם על כיף ימא או באופן אחר ? על זה ראיתי דהדבר בא במכובה עצומה והנה הרב מ"ש כתב וז"ל ובויניזיאה יש כותבים דיתבא על כיף ימא. ויש כותבין בגו ימא. ונראה דטוב לכתוב דיתבא על מי הים יען דאינה עומדת על הים ממש רק תוך הגמים ומים נאספים ונמשכים אל הים עכ"ד. וכנגד זה בנוסח המובא בפחד יצחק והוא קדמון כתוב דיתבא בימא. וכן כתב הלק"ט שם דיתבא בימא. והסכמתי לכתוב דיתבא בימא או מטעם. דטעם הרב מ"ש ז"ל שאינה עומדת על הים אלא בתוך הים שהאגמים הם מי הים עצמה כנודע וא"כ כשאנו כותבים דיתבא בימא כבר מובן דבר זה שהרי מקרא מלא הוא "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים. ור"ל בתוך הים כמו שסיים הכתוב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והוא המקום שבא סוס פרעה הנז"ל. א"כ נמצא דבכתבינו דיתבא בימא כבר כיוונו לדעת הרב משפטי שמואל וטעמו. ונפקא מינה שנוסח הרב מ"ש לא ידענו אם נעשה מעשה לכתוב כך לא כן בנוסח דיתבא בימא כבר נעשה מעשה וב' עדים מעידים על נוסח זה וע"כ הסכמתי לכתוב דיתבא בימא:

הספק החמישי הוא זה שבנוסח שטר שליחות קבלה המובא בפחד יצחק יש בו ביטול מודעות וקנין ודברים ארוכים אמת שגם בנוסח הלק"ט יש קנין אבל ליכא ביטול מודעות והכנות רבות כמו שיש בנוסח פחד יצחק וכנגד זה בנוסח הרב משפטי שמואל והרב כנה"ג והרב יד"א לית בהו כל אריכות הזה לא ביטול מודעות ולא קנין ועל כולם מקור הנוסחים כולם שהוא נוסח רבינו פרץ המובא בטור ליכא ריח מזה. וכתב מב"י ז"ל שראה הרבה נוסחים וזה של רבינו פרץ עולה על כולם לבד מה שהוסיף בשטר הראיה וכמו שיבא לקמן. וחוץ מזה אין כאן כל התוספות ההם. ידעתי ששורש ביטול המודעות יצא לנוסח הפחד יצחק משום שיש מחמירין להתיר לאשה ג"כ ולבטל לה המודעות וכדומה וכמ"ש הכה"ג בסד"ה ומור"ם בסד"ה ספ"א אבל כבר ידוע דבכל מקומותנו ובכל המקומות אשר שמענו שמעם לא נהגו כן וא"כ ממילא גם בנוסח מינוי שליחות שליח קבלה לא צריכי כלל. נשאר לנו א"כ הקנין על מינוי השליחות שמלבד שמובא בנוסח הלק"ט ודילכא הוא וראוי לחוש לו. עוד זאת שגם הב"י כתב בשם העיטור נוסח שיש בו קנין. אלא שבאמת עכ"ז לא מלאני לבי לשנות מנוסח רבינו פרץ והכנה"ג והיד"א שהוא אחרון. מכמה טעמי תריצי. אימא רישא שאין לנו להרבות הרבה תוספות כי העולם הולך ומתמוטט. ואח"ך בדורות אחרונים יחזרו גם דברים הללו דין גמור ואתו לאכשולי והדברים ארוכים למבינים מחודדים בדור מושפל שאנו בו ותורה הולכת ומשתכחת ודי בזה. זאת שנית שהרי סיים מב"י ז"ל שם אחר שהביא דברי הרב בעל העיטור מה שכתב הרמב"ם ז"ל שכל עיקר החששא הוא שמא אומר דברים אלו כמשחק וכמהתל לפיכך אם אמר בלב שלם. אני אמרתי וגזרתי לעשות דבר זה אינו צריך דבר אחר ע"כ. ומי לא יראה שדבר זה לא שייך במינוי שליח קבלה בשום אופן. והלא כמה דברים האמינו חכמים באשה באומדנא זאת שאינה מקלקלת עצמה כנודע ומפורסם ואפי' על הבעל השונא אותה אמרו דהבעל לא חשיד לקלקולא בידי שמים. כ"ש היא שתעשה מעשה רב כזה להתקלקל עצמה חלילה לה לחשוד זה ולהרבות בדברים בכתב כדי להוציא מלבנו דבר שלא ניתן לחשוד ולא יעלה על לב לעולם לפי משקל ההלכות הגדולות אשר בידינו. ולדעתי זהו כונת מב"י שהביא דברי הרמב"ם באחרונה לומר דבמקום דאיכא לחוש שמא מהתל הוא די באם אמר בלב שלם. ובמקום דליכא לחוש להתול כענין אשה שאינה מקלקלת עצמה. הא ודאי גם לשון בלב שלם אינו צריך. וראיה לדבר שלא הגיה בנוסח רבינו פרץ גם דבר זה כמו שהגיה אותם הב' דברים שכתב לעיל מזה עיין עליו והוא ברור ופשוט. ושו"ר להתשב"ץ ח"ב סי' ע"ט שכתב דעל מינוי שליח הולכה לא צריך קנין ושבתיקון הגט לראשונים ז"ל לא כתבו קנין במינוי שליחות הולכה אלא שאם כתב בו קנין לא הפסיד והביא דברי הרמב"ם שבפ"ה מה' מכירה שהביא הב"י ז"ל. הראת לדעת שאפי' במינוי שליח הולכה דאיכא למיחש שמא חוזר בו הבעל אינו צריך קנין וסיועו מדברי הרמב"ם הוא סיועו של הב"י וכאמור ונתברר לנו עוד דכל זה על שליחות הולכה. דעל שליחות קבלה אין מי שנסתפק בזה. שלישית שכבר כתב בפסקי מוהרא"י הובא בהגהה סי' קמ"א שאין להאריך בהרשאה בדברים שאינם צריכים כיעו"ש ואיני יודע אם יש דברים שאינם צריכים גדולים מאלו כי מאי שנא שטר שליחות קבלה משאר גטין, והוא פשוט. רביעית שכבר עשיתי שהעתקתי כל נוסח שטר מינוי שליחות קבלה באיטאלקי מפורש והיא היתה לומדת בו בעמידה לפני העדים וב"ד של ג' מישראל דחתימי על הקיום. ואיום וגזום כזה להאשה אין לך מלב ומנפש גדול מזה. וע"ז לא ראיתי לשנות מהנוסחים האדירים שבידינו ופניתי עורף ולא פנים לנוסח הפחד יצחק בביטול מודעות וכל האריכות וכן לנוסח הלק"ט בקנין. ויצא הדבר בהיתר וה' ילילנו משגיאות:

הספק:

הששי שהעדים החתומים על שטר מינוי שליחות קבלה שבא מהתם להכא ועד הראשון חתם שמו ומשפחתו ושם אביו אבל לא כתב "עד" אבל הב' כתב ג"כ "עד, ודבר זה אין לפסול אפי' בגט עצמו כמ"ש הריב"ש ה"ד מב"י ז"ל דכשכותב פלוני בן פלוני מוכחא מילתא דלהכי טרח לכתוב שמו ושם אביו לפי שמתכוין לעדות וכל זה בגט דהכל הוא לשון הבעל אבל בשאר שטרות וכ"ש בשטר שליחות זה דמתחיל בלשון "בפנינו עדים" אין להסתפק כלל ועיין ב"ש ס"ק י"ט בשם הלבוש שכ"כ להדיא ה"ד הג"מ בולא וכ"ש הכא דהשני כתב עד דהוא גילוי על מעשה הראשון ופשוט:

הספק:

הז' שהמגרש היה שמו מנחם המ' מנדולין. ונסתפקתי אם לכותבו בלא אלף כמו שהוא מובא בלק"ט דנ"ו ע"א. או באלף כיון שכולם קורין העם בהברת פתח וגם כשכותבין וחותמין בכתב האיטלקי כותבים אחר המם אות אה או כמו שתאמר אלף במקום נקודה כידוע. והסכמתי לכותבו כהצד הב' והיינו מ' ואלף וטעם הדברים. שאע"ג שיש להסתפק הרבה ששורש שם מאנדולין על מנחם בא מהאשכנזים שקורין למנחם מענדל או מענדלין. וידוע שבכתב עברי אשכנזי נתנו העין במקום נקודת צירי, ומזה נשתרבב ותארו ליה באיטאליאה למנחם מאנדולין במקום מענדלין. עכ"ז ראוי לכותבו באלף אחר המם דאזלינן אחר מה שקורין אותו בפתח וכמ"ש בס' טיב גטין למי שקורין מנחם מן שאם כתב באלף במקום שקורין בפתח נראה להכשיר בדיעבד והרי המם בשם "מן, אפי' שלא הוחזק לכותבו באלף אחר המם עכ"ז כיון שקורין אותו בפתח אם כתב באלף כשר. כ"ש במאנדולין שכותבים אותו גם באיטלקי באות אה שלהם אחר המ' שודאי שבכתבינו אותו באותיות עבריות ראוי לכתוב אלף אחר המם וזאת תמורת האה וזאת חליפתה וכ"ש לפי' מ"ש מור"ם בד"מ ע"ש מנדולין גופיה שדעתו לכותבו כמו שמדברים. וא"כ גם מאנדולין באיטלקי צריך לכותבו כמו שמבטין וכותבין באלף אחר המם והוא ברור. ושוב אחר מעשה בא לידי נוסח הגט הזה עצמו שסידר הרב מוהר"י ביבאס ז"ל שקדמני וראיתי שכתב מנדולין בלא אלף ואין ספק שנגרר אחר מ"ש הלק"ט. ולפי האמור אין ספק כי האמת אתנו ואין לנו אלא לכתוב במם ואלף כמו שחותם באיטלקי והוא ברור:

הספק:

הח' שנסתפקנו אם שם דוריטא הוא עיקרי או נגזר משם דורו או דונא. יען מצינו כתובה אחת על אשה אחרת שנקראת בפי כל דוריטא ובכתובה מצאנו כתוב דונא ודורו וכיוצא. ואעפ"י שאשה הזאת לא הוחזקה כי אם בשם דוריטא ולא בשם אחר כלל עכ"ז לצאת ידי ספק כתבנו דמתקריא דוריטא וכמ"ש מוהרימ"ט על שם אבגיל וכן כתב הרב ג"פ ז"ל דק"ה רע"ג שכתב דאם הדבר ספק אם בשעת לידה נקראת שרה (ועכשיו שרולה) דיש מי שאומר דמסתמא יכתבו שרה דמתקריא שרולה. או יכתוב אנת אנתתי דמתקריא שרולה ויש אומרים דלא יכתוב רק שרולה לבד וכן נ"ל עיקר עכ"ד. ואעפ"י שמוה"ר ז"ל נר' לו עיקר לכתוב שרולה בלא דמתקריא עכ"ז כתבתי דמתקריא מתרי טעמי קשוט אי משום דכבר פשטה הוראה דכל מין ספק בשינוי השמות אנו כותבים דמתקריא ולא משגחינן ע"כ הפקפוקים שפקפקו האחרונים על הוראת מוהרימ"ט ז"ל. וכן עשינו כמה פעמים מעשה דמפני ספק כל דהו או ספקות רבות אנו כוללים ופושטים אותם כתיבת דמתקריא. ואף זה כאחד מהם וזאת שנית שכיון שכבר נמצא כתובה על אשה ששמה דוריטא שכתוב בכתובתה דונא או דורו א"כ יש מקום לחול הספק שמא כך מנהג העיר. ולא דמי לנדון הרב גט פשוט שמה שהיה מקום לחול הספק היה מפני שזקנתה היתה שמה חנה. ושמא ממנה נגזר שם חנולה. דלאו כ"ע קורין בשם זקנתם. לא כן הכא ספקין הוא יותר ממשיי שמא מנהג העיר לקרות לכל דונא ודורו. דוריטא. וע"כ הסכמתי לכתוב דמתקריא ויצא הדבר בהיתר וגם נכתב בט' ולא בתיו כיון שהוא לשון לעז ואפילו בשם פטירה שהוא קיצור אסתר נכתב בטית כ"ש בזה שכולו לעז וכמ"ש במקום אחר באורך יותר. ושוב אחר מעשה בא לידי הגט הנז' וכנז"ל וראיתי שם דכתב דמתקריא דוריטא וששתי כעל כל הון. אמת שכנגד זה ראיתי שכתב דוריתא בתיו והוא טעות גמור ויש לתלותו בהמעתיק כי נער יכתבהו. הספק הט' כיון שהאשה אינה עומדת פה איך ראוי לכתוב, אמת שהרב משפטי שמואל דקנ"ו ע"ד כתב וז"ל אך כששולחים גט חוץ לעיר לא יכתבו עמידת הבעל והאשה דאיכא קלקול בדבר ואחרי דלדעת הרוב לא מעכב למה נכנס בקלקול הזה מוסכם מפי רוב מנין ורוב בנין ומינה לא תזוז ע"כ. וכדבריו אלו ממש סיים הרב מ"מ דכ"ז ע"ב וז"ל אבל באשה העומדת במקום אחר אין כותבין מקומה מהטעם הנז' ומינה אין לזוז עכ"ד. והגם שהרב מ"ש גדול כבודו ובפרט לנו בני קורפו כי מרנא ורבנא הוא אשר יצק מים ע"י מורינו הגאון מוהרד"ך ז"ל עכ"ז בענין זה אין שומעין לו שכבר כתב מוהריק"ש דרבים וגדולים פוסלים כשלא כתב שם המקום. (והם הראב"ד והרשב"א וסיעתם) וראוי לחוש לדבריהם ולכתוב א' מג' מקומות (דהיינו או לידה או דירה או עמידה) או לפחות יכתוב בכל מקום שתמצאי ביוד ונכון לכתוב בכל מקום שאת עומדת שלא יטעה בחסרון יוד עכ"ל. וה"ד הרב ג"פ ס"ק י"ד וכתב שכן נהגו בעה"ק ירושלם תו"ב עי"ש, וכן כתב הרב מוה"ד גט מקושר בולה ואחר שכן אין ספק שכן ראוי לנהוג כמנהג עה"ק ירושת"ו ובלאו הכי הקלקול שכתב הרב מ"ש ז"ל הוא ודאי כדכתב מוהרשד"ם אה"ע סו' סי' נ"ח באומרו. שאם כתב העומדת במקום פ' ונמצא שלא היתה שם בשעת כתיבת הגט שלא תנשא בגט זה. וכתב הרב ג"מ בולה דמשמע מדבריו דאפי' אם הבעל לא ערער עי"ש. וא"כ כשאנו כותבים בכל מקום שאת עומדת ליכא שום קלקול ונתקימו דברי הרב מ"ש ז"ל ויצאנו ידי חובת אותם הרבים וגדולים שכתב מוהריק"ש. ונ"מ מזה שאין לכתוב ולאתריכי כמ"ש הרב ג"פ סי' קכ"ו סל"ח והג"מ בולה על מקומו עי"ש. ושו"ר להרב דבר משה דק"פ ע"א וז"ל בנוסח הגט שע"י שליח קבלה נראה דאין לכתוב העומדת היום כאן במתא פ' כיון שהיא אינה עומד' באותו מקום וכדין גט. הנשלח ע"י שליח הולכה דאין לחלק בזה כלל וכו' וה"ה דאין לכתוב ולאתריכי וכמ"ש בס' ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ח וסי' קכ"ח ס"ק י"ז וכן נעשה מעשה עכ"ד. ובאמת הרב ד"מ אחר שהביא דברי הרב ג"פ שבמקומות הנז"ל היה לו להודיענו אם כתבו בנ"ד בכל מקום שאת עומדת או לא. ונ"מ דהיה לנו הענין מעיר לעזור פה קורפו יע"א כאשר כבר הוכחתי במקום אחר דקורפו נגררת אחר שאלוניקי בכל מנהגיה. אבל לא הוברר הדבר בזה מה עשו, ועם שכבר נראה מהפשט שלא כתבו בכל מקום שאת עומדת דכל כי הא הוה ליה לפרש אחר שהיה בידו ס' ג"פ באותו פרק באותו סימן בסעיף י"ד איך שיהיה אין מניחין את הודאי ותולין את הספק וע"כ הסכמתי לכתוב בכל מקום שאת עומדת ולהשמיט ולאתריכי כמנהג עה"ק ירושלם ההר הקדש אשר ממנו חוצבתי ומשם תורה למדתי ולימדתי ומקרא צוח על זה אל תטוש תורת אמך אם המדינות שתובב"א. ואחד מעשה בא לידי הגט הנז"ל וכנז"ל וראיתי לו שהשמיט בכל מקום שאת עומדת וכיוצא בו. וכבר נראה בחוש הראות שנגרר אחר פשט פסק מרן סי' קכ"ח סו' סעיף ב'. אבל אחר המ"ר נעלם ממנו מ"ש מוהר' בעל שמחת יו"ט בדמ"ד ע"ג דלענין איסור ערוה בגיטין וקדושין ויבום וחליצה אנו נוהגים לתפוס כל החומרות שנהגו הפוסקים. אלא דלהקל אין אנו יכולין לעשות הפך עכ"ד דכוותא ב"נד דלחומרא צריך להשתדל לצאת י"ח כל הפוס' הגדולים הנז"ל. והוא ברור. ונ"מ מכל האמור דגם אם הייתי רואה קודם מעשה הגט הזה. לא הייתי קובע בו מנהג. אי מצד דבפעם אחת לא יוקבע שום מנהג. ואי מטעם שכבר נודע לי שהרב שקדמני ז"ל בו בפרק היה חולה. וסדרו חכם אורח הבא מחוץ. אלא דבאמת בגט זה עצמו היה ראוי להתבודד אם היה בא לידינו הגט גופיה קודם מעשה והדברים ארוכים:

הס':

היו"ד בענין נוסח לשון הבעל במסירת הגט ליד שליח קבלה. דהנה נוסח המובא בש"ע ובכה"ג וביאיר נתיב ומשפטי שמואל והדומה הוא הכל אחד בקיצור גדול. ולא יש לא מעכשיו ולא "בו" ולא לשון זיכוי ולא שם השליח המדבר לנוכח עמו. ונוסח היד"א הוא יותר מרווח והיינו. אתה פב"פ (לשליח) התקבל גט זה לאשתי פב"פ וזכה לה בו. ובקבלתך גט זה תהיה אשתי פב"פ מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. אלא דעכ"ז חסר איזה דברים הצריכים וכך היה צריך לומר מגורשת יבוא ממני מעכשיו, ומותרת לכל אדם כמו הלשון עצמו כשמוסר הבעל הגט ליד האשה אין נגרע. דשליח קבלה במקום האשה קאי ובקבלתו היא מגורשת מעכשיו. וכן מוכח ג"כ מנוסח שטר הרשאה והמינוי שכתוב בו שאומרת האשה לשליח "ותזכה לי בו ותקבלנו לי ותכף ומיד בהגיע הגט לידך אהיה מגורשת בו ממנו הרי בפירוש שאומרת תכף ומיד שהוא המעכשיו שאומר הבעל. וג"כ אומרת מגורשת בו. וזה שאינו כלשון מסירת הגט והוא פלא. ועל תיבת בו ודאי חסרון סופר נפל וראיה שהרי בנוסח שטר הראיה שמגידים מה שאמר הבעל לשליח בעת מסירת הגט כתוב שאמר והרי היא מגורשת "בו, ואיך יכתבו מה שלא אמר אלא ודאי דצריך לומר "בו" וטעות סופר נפל. אלא דללשון מעכשיו לא מצאתי עדין שום נוסח שמצריכו. ולענ"ד צריכא רבא דאם צריך שיאמר אותו במסירת הבעל ליד האשה א"כ הוא הדין והוא הטעם דצריך שיאמר אותו לשליח קבלה ואי לא לא. ומדאנו מדקדקים הרבה בנתינתו ליד האשה א"כ נמצא דחזר הכרחי. וא"כ גם לשליח קבלה חזר הכרחי. ומאד אני משתומם שלא ראיתי מי שנתעורר על זה. זולת זה מצאתי להלק"ט דס"ו ע"ג שסידר נוסח משונה וז"ן. זכה בגט זה בעד אשתי פב"פ וקבל אותו בעדה ותהיה מגורשת אשתי פב"פ הנז' בקבלתך גט זה מעכשיו, ומותרת לכל אדם. הרי שכתב להדיא לשון מעכשיו. וכן סידר בנוסח שטר הראיה שם דס"ז ע"ג והרי היא מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם. ונראה דשפיר עבד לסדר לשון מעכשיו בשליח קבלה מכל האמור ומדובר. וכן נראה להדיא שכן הוא דעת הרב בעל דברי אמת דק"ט ע"ד שהביא דברי הלק"ט הללו וכתב עליו דתיבת בעד שכתב הלק"ט או בעדה אינו מדוקדק שהראוי הוא לומר לאשת שבעד אשתי בלשון ספרדי הוא פור מי מוז'יר ולאשתי הוא פארה מי מוז'יר והאריך בראיות. ומדפליג עליו בזה דוקא ש"מ מודה בכל הנוסח ונמצא דלשון מעכשיו הוא מהצורך. וכן נראה להדיא ממ"ש הרב ב"ך דפ"ה ריש ע"ג "לא יטעו לומר מעכשיו שהוא ש"ק, מבורר להדיא דבש"ק מיהא צריך לומר מעכשיו, ועוד יש לי ראיה חותכת דצריך לומר מעכשיו ושכן נראה מנהג קושטא. שהרי יש בידי ס' שמות הגיטין להרב בעל דברי אמת הנז"ל מועתק מכ"י של הרב כמוהר"ש חיים ז"ל בעל שמן המשחה ובתוך העתקתו מוסיף איזה דברים. הנה שם כתוב בלשון ספרדי נוסח מסירת הגט ליד השליח קבלה. וז"ל. סי זוכה אין גט איסטי פארה מי מוז'יר פב"פ אי ריסיב"י גט איסטי פארה אילייה. אי סיאה טו מאנו קומו סו מאנו. אי טו ריסיבייר גט איסטי קומו סו ריסיב'ידה. אי קון טו ריסיב'ידיה סיאה מי מת'יר פב"פ לה אימינטאד'ה קיטה די מי דחדי אגורה אי סואילטה פארה קואל קייר אומברי. ופי' הדברים בעברי כך הם. זכה בגט זה לאשתי (כמו שכבר כתב בעל דברי אמת בספרו דק"ט) פב"פ והתקבל גט זה לה. ותהא ידך כידה. וקבלתך גט זה כקבלתה. ובקבלתך זאת תהיה אשתי פב"פ הנזכרת מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם ע"כ. הרי מצאנו עוד שבקושטא מנהגם לומר מעכשיו. ולית דין צריך בושש. אבל על שאר התוספות ידך כידה וכו' לא ידעתי מנין להו. וכיון שלא ראיתיו בשום מחבר לא רציתי לשנות ולהוסיף דברים: הס':

הי"א נשאר לנו א"כ כיצד נעתיק תיבת לאשתי בלשון איטאלקי דבשלמא בספרדי יש הפרש גדול בין בעד אשתי לאשתי וכמ"ש הרב דברי אמת. ודבריו דברי אמת שכן הוא בהעתקה הספרדית הנדפסת באמשטרדם ע"פ ויקחו לי תרומה שהתם הוא לי לשמי כמו לה לשמה ממש ותרגם הספרדי פארה מי. ולא כהעתקה הספרדית שבווין באותיות עבריות שתרגם אה מי כי הוא טעות נגלה. וכן העתיק פסוק לך ולהם לאכלה בפי נח אני אי אילייוס פור קומיד'ה וגם זה טעות והנכון כמו שתרגמו באמשטרדם אי סיאה פארה טי אי פארה אילייוס פור קומיד'ה הלמד של לאכלה תרגמה דוקא פור והלמד של לך ולהם תרגמה "פארה" ונתקיימו דברי הרב דברי אמת. אלא דממקום שבאנו. הוא ראיה אלימתא שבאיטאלקי אין הפרש כלל שבכל המקראות הנז"ל.

תרגמו כל המתרגמים פיר. ובפרט יצחק שמו ריג'יגיו המתרגם האיטאלקי ובקי בב' לשונות אלו. ולא עוד אלא שגם תיבת בעד ביתו תרגם פיר סואה פ'אמילייה א"כ אין לך ראיה גדולה שאין בידינו לתקן הענין באופן אחר ובפרט שהריג'גיו הנז' בביאורו לפסוק ויקחו לי תרומה ביאר לשמי ולעבודתי שהוא הלה לשמה שבקבלתינו הנאמנה. וכמו שבתיבת לי שהוא לשמי תרגם "פיר" גם תיבת לה הוא תרגומה "פיר" ונתבררו הדברים וזה נוסח אשר סידרתי כולו מיד אהרן ולא הוספתי כ"א מעכשיו וכו' ותו לא כי יראתי:

אתה יעקב מינירבו בן שבתי התקבל גט זה לאשתי דמתקריא דוריטא בת חיים וזכה לה בו ובקבלתך גט זה תהיה אשתי דמתקריא דוריטא בת חיים הנזכרת מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם. וז"ן באיטאלקי:

טו יעקב קואונדם [ר"ל בן בלשון לאטין ויען שבני העיר הזאת קורעו בזכר אחר מותו רגילים לומר קואונדם ולא פ'יליו כמנהג שאר האיטאליא לא ראיתי לשנות מלשון המורגל בפיהם) שבתי מיכירבו ריג"יבי קואיסטו גט פיר מיאה אוליי נומינאטא דוריטא פ'יליא די חיים. איד אקואיסטא קואיסטו גט פיר איססא. אי קול טואו ריג'יב'ירי קואיסטו גו סארה מיאה אוליי נומינאטא דוריטא פ'יליא די חיים סודיטטא כיפודיאטא אי דיב'ורציאטא קון איססו גט דא ומי דא קואיסטו מומינטו. אי שיולטא אי ליג'ליטא אד אוני אינדיבידואו:

הס':

הי"ב בענין מעשה ב"ד הנעשה אחר נתינת הגט הנקרא שטר הראיה שהוסיף מרן הקדוש בב"י לכתוב שלוחה בעדים. אי די בזה או צריך לבאר עוד בתוכו שנתקיימו להב"ד חתימת שטר הרשאה כיון דהוא יסוד הכל ועל פינה זאת בנויה חומרת רבינו פרץ. לזה אומר. שבודאי כן ראוי לעשות אפי' שיש כמעט יותר מק' נוסחים ואין בכלם התרחבו' הזה, עכ"ז דינא יתיב לכותבו בפירוש. וכבר בספרי הקטן חוקר לב אה"ע סי' ג' הבאתי ראיות אמתניות חכמניות תלמודיות להוסיף דבר זה באין המלט כיעו"ש אלא שראוי להתבודד באיזה מקום מהנוסח אשר לפני' ראוי להוסיף דבר זה. כי לא זו הדרך לבלבל כל הנוסח וע"ז אומר. שודאי אחר לשון "והביא לנו הרשאה בעדים" אין מקום להאריך עוד בדברים שמלבד כי הוא מפסיק הדיבור כמובן הפשוט. עוד זאת דשם כל הדברים הם סיפור שמספרים הב"ד כל מאי דהוה עד אותה שעה שבא לפניהם ואין דרך להפסיק בענין שעשו הם אח"ך על כן המקום הראוי להוסיף בו הוא אחר גמר הסיפור שהוא עד מותרת לכל אדם. דעד שם הם מספרים הכתוב בשטר המינוי והגירושין בקיצור ומשם ואילך מספרים כל מה שעשו הם אחר זה וקודם לכן דברים חצוניים לקיום הענין כדין וכהלכה באומרם. וקודם מסירת הגט לשליח בטל לפנינו וכו'. הנה מלון לכתוב בזה האופן. וקודם כתיבת הגט ומסירתו לשליח נטפלנו בעיקר שטר מינוי שליחות קבלת הגט שבא לפנינו חתום בעדים ומקוים ומדאיתבריר לנו חתימת כל שלשה דחתימי על הקיום דאינון אינון אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי לפו"ד ואתקיים ואחר כן בטל הבעל הנז' לפנינו וכו' עד סופו. והוא הנוסח הישר והראוי לעשותו מכאן ואילך בכל בתי דינין החרדים אל דבר ה' ומינה לא נזוז כי באופן בזה יותר ענין שליח קבלה לעיני השמש והירח ורבינו פרץ ראש אב"ד מקודש גדול המחמירי' יענה אמן אחר דברינו בכל כחו:

הפעם אודה את ה' אשר הגיעני לעשות מעשה בדבר שהוריתי להלכה זה למעלה מט"ו שנה. כן יהי ה' אלהינו עמנו תמיד כאשר היה עם אבותינו זיע"א: הס' הי"ג עוד ראיתי ונתון אל לבי לכתוב סדר לשון הגרושין כשמוסר המגרש לשליח קבלה. ממש כמו שחנו מסדרים בפיו דמלבד דבשטר הראיה אנו אומרים "ואמר" וא"כ בהכרח צריך להעתיק כל הלשון בדקדוקו מה שאינו נראה בכל הנוסחים עד שהוא נראה פלא בעיני עוד זאת דכיון דכל עיקר שטר הראיה הוא להבטיח לבן של הב"ד שיגיע לידו אותו שטר. שהענין נעשה כדת וכהלכה עד שאנו מודיעים להם את כל העשוי. למה נגיד להם כמה דברים טפלים ונניח את העיקר שהוא לשון המגרש במסירת הגט לשליח קבלה בדקדוקו, והוא דבר ברור יותר מביעתא בכותחא:

וזה נוסחו:

בשני בשבת ארבעה ימים לירח אלול שנת חמשת אלפים ושש מאות וארבע עשרה לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן במתא קורפו יע"א דעל כיף ימא מותבא וממימי מעינות ובארת מסתפקא נחנא בי דינא דחתמין לתתא במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו מנחם המכונה מאנדולין בן יוסף העומד היום כאן במתא קורפו הנזכרת וגירש את אשתו דמתקריא דוריטא בת חיים ונתן גיטה ליד יעקב מינירבו בן שבתי שעשאתו אשתו דמתקריא דוריטא בת חיים הנזכ' שלוחה בעדים לקבל גיטה מבעלה מנחם המכונה מאנדולין בן יוסף הנז' ואמר לו אתה יעקב מינירבו בן שבתי התקבל גט זה לאשתי דמתקריא דוריטא בת חיים וזכי לה בו ובקבלתך גט זה תהיה אשתי דוריטא בת חיים הנזכרת מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם. וקודם כתיבת הגט ומסירתו לשליח הנז' נטפלנו בעיקר שטר מינוי שליחות קבלת הגט שבא לפנינו חתום בעדים ומקוים בקיום ב"ד ומדאיתברר לנא בי דינא דחתמין לתתא חתימת כל שלשה דחתמין על הקיום דאינון אינון אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי לפום דינא ואתקיים ואחר כן ביטל הבעל לפנינו כל מודעי דהוה ליה שאם מסר מודעות שיהיו מבוטלות ולא נתן שום תנאי בגרושין. וקרינו את הגט קודם נתינתו ואחר נתינתו והיה כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גרושי האשה דמתקריא דוריטא בת חיים מנחם המכונה מאנדולין בן יוסף בעלה הנז' שנתן גטה ליד שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה להיות לראיה וזכות בידה והכל שריר ובריר וקים.... פב"פ ראש אב"ד פב"פ דיין פב"פ דיין: בענין נוסח חתימת הבעל שלא היה יודע לכתוב ולחתום בעברי. אבל היה יוד מאד לכתוב ולחתום בגופן שלהן. גמרתי בדעתי להעתיק הדברים בגופן שלהן ושהוא יכתוב ויחתום ובזה ודאי יצאנו מידי כל פקפוק והטעם שמלבד מה שהוכחתי בספרי הקטן חוקר לב בסעיף החמשי דחתי' הבעל כמעט אינה צריכה כלל דלא חישיינן לערעור הבעל וכיוצא וכמו שהוכחתי שבכמה עיירות אין מנהגם בהתי' הבעל וכאשר הארכתי במקומו עוד זאת דעכ"פ כיון דכבר כתב וחתם בגופן שלהם ונתקימה חתימתו א"כ כבר ביטל את המעוררין ולמאי ניחוש עוד, ולעשות עוד ולהושיב ב"ד אחר לא הוה בחילי כי לא היה בנמצא ראויים והגונים לזה וטריחא מילתא לעשות עוד קיום על חתי' ב"ד אחר שיהיה חתימתם נכרת במקום האשה וע"כ סמכתי בחתי' הבעל באיטלקי מפורש ושום שכל. דבר אליהו ס"ט המחבר מה שהצריך שיחתום הבעל על העתקה איטאלקית הוא טירחא יתרה וללא צורך. ואני נוהג לתרגם לו באיטאלקי או צרפתי מה שכתוב בלה"ק והוא חותם כמנהגו ודי בזה:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה