שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
קונטריס אגרת השליחות סימן ה
וזאת תשובתי לדזיו ליה כבר בתיה עמו עז ותושיה הרה"ג דרופתקא דאוריתא סולת נקיה כמהר"ר:
ח"ד חביב סתהון נר"ו ראב"ד מקודש:
בעה"ק טבריא ת"ו:
יחר"א:
לשלום אין קץ, ולעוצם התשוקה אין תכלית. ובא האות להגיד כי ישר מקבלת מאורות דב"ת. קראתי בכל לב אמריו כי נעמו והכי אמר מר שהנהיג בב"ד הץ'. בשליחות הגט ע"י בי דוואר לעשותו בשליח אחד והוכיח בצדק שכן נכון לעשותו הן אמת כי אני בעניותי כתבתי בספה"ק תעלומות לב ח"ב סי' ז' דס"א ע"ב כי לכתחילה ראוי לעשותו בב' שלוחים דודאי דהכי עדיף טפי אך בדיעבד ובשעה"ד ודאי דעביד ומהני בשליח אחד ע"כ ובדס"ב ע"ב הוכחתי דאם הגט נכתב ונחתם לפני ב"ד. הדבר ברור שכשהב"ד מעידים שבפניהם נעשה כל סדר הגט ומינוי השליח. עדיף מפי ממה שאומר בפניהם השליח א' בפ"ן ובפנ"ח. ולא תהא שמיעה גדולה מראיה. ובפרט על הסדר שאנו עושים שעדי הגט הן הם עדי ההרשאה וחותמים בהרשאה אשורית כמו שחותמים בגט. וההרש' מקוימת מב"ד וממלא נתקיים הגט. וגם כי בההרשאה כתובים סימנים מובהקים תחילת שורה וסוף שורה. ונקב יש בצד אות פ'. ועל הכל כי הגט וההרשאה נשלחים מב"ד של מקום הכתיבה לב"ד של מקום הנתינה. ומונחים יחד הגט וההרשאה בתוך נרתק אחד וחתומים על הנרתק ב"ד של הקיום וכל זה מונח בתוך נרתק אחר עם מכתב הב"ד להודיע כל סדר הגט לב"ד של מקום הנתינה והוא חתום סגור ומסוג"ר חותם בתוך חותם. כמבואר כל הסדר בספה"ק תעלומות לב ח"א אה"ע סי' יו"ד. והכי עדיף טובא מהסדר שכתב ה' תומת ישרים סי' ק"ב וגם התשב"ץ בח"ג סי' שכ"ו כתב שיכרוך הגט בסימנים מובהקים וימסרנו לגוי והגוי ימסרנו לשליח והשליח לאשה ע"כ ובאופן שסידרנו בעניותנו הוא הדרך המוכשר לכל הדעות. כי בשליחות כזה ע"י הבי דוואר לא מקרי יד גוי באמצע כמובן:
ומ"ש אהובנו הרה"ג כמהרח"ם נר"ו בס' שדי חמד מער"ג סק"י דיש שכתבו שטעם החילוק בין שליח שעושה הבעל (שלא בפניו) דאי אפשר לשולחו ע"י נכרי לשליח ב' שנעשה ע"י ב"ד משום דאלים כח ב"ד למשוי שליח של"ב ע"כ לא ידעתי מה כח ב"ד יפה בענין זה שהרי אין הב"ד הממנים את השליח הב'. אלא השליח הא' ממנה בפניהם את הב'. ולדידי מינוי הבעל בפיו בפני ב"ד את השליח שלא בפניו. עדיף ממינוי השליח א' לשליח ב'. והשליח הא' הנמנה לפני ב"ד יכול לומר בשופי שליח ב"ד אני או נעשיתי שליח בפני ב"ד כמו שביארנו. והרב מטעי משה דכ"ח ע"ב ה"ד הרב הנז' שם סקט"ו העלה שמהראוי להנהיג בשליח א' לפני ב"ד עי"ש ומה שכתב להשיב לזה הרב המחבר נר"ו שזה הוא קולא לדעת הגאונים וכו' עיש"ב אתו הסליחה בזה שאם נרצה לחוש ולהחמיר בשליחות הגט ע"י נכרי אין נפקותא בזה משליח א' לב' שלוחים. ומה שהצריכו ב' שלוחים. הוא כדי שהא' יאמר בפני ב"ד בפ"ן ובפנ"ח. ובסדר שביארנו שאין צורך לזה. הא ודאי כי די בשליח א' הכוונה בפני ב"ד. ובספה"ק תעלומות לב ח"ב סי' ו' ד"ס ע"ב וע"ג ביארתי שיכולים אנו לפרש דברי הגאונים שגם הם מודים בדרך הישר הזה ואכמ"ל:
ועתה זה מקרוב בא לידי ס' כתב סופר הנד"מ וראיתי להרב המחבר ז"ל שם בחאה"ע סי' צ"ו שהאריך בענין זה. ואסוף דינא העלה דלשולחו ע"י בי דוואר עדיף מלשולחו ע"י נכרי מכמה טעמים והם דברים ברורים ראוים למי שאמרם. אלא שבסו"ד כתב דנגד זה יש גריעותא ע"פ תשו' הרשב"ץ (ח"ג סי' שכ"ו) דס"ל דכ"ע מודים דמע"ג קרקע לא מהני א"כ במניחו בארגז של דואר בא ליד מוביל הכתבים לכ"א על מקומו מן הארגז והעגלה הנז' כנוטל מע"ג קרקע. וגם אם יתן ליד הנכרי הממנה בב"ד ה"ה כמניחו בארגז ואח"ך על העגלה ולא בא ליד השליח מן נכרי זה שבא לידו. אלא שכבר כתבנו כי דברי הרשב"ץ אין להם מובן וצ"ב. ולכן מהיות טוב יעשה ב' שלוחים א' שיקבל מן הב"ד ושני שיקבל מיד השליח ההוא ויהיה הב' שליח להולכה לאשתו וכו' ואם א"א לעשות ב' שלוחים כאלו טוב יותר לשלוח עי"ן מלשלוח ע"י ב"ד וכו' עיש"ב:
והנה אנכי הרואה שהרב ז"ל הפריז מאד על המדה. כי מלבד שי"ל שהרשב"ץ ז"ל לא כתב שהשליח לא יטלנו מע"ג קרקע אלא לתת טעם לס' האוסרים לשלוח הגט ע"י נכרי דחשבי ליה כטלי גטך מע"ג קרקע. וכתב שאין זה טעם מספיק כיון שהוא בר דעת ולא חשיב כקרקע. ואפי' נימא דס"ל דלכ"ע לא יוכל השליח ליטול הגט מע"ג קרקע. ודינו כדין האשה ממש. מ"מ אזיל ומודה שהשליח יכול ליטלו מיד הנכרי כיון שהוא בר דעת. וכיון שכן לא ידעתי איך חשב המכתב המונח בארגז הכתבים כנוטלו מע"ג קרקע. אחרי שאין השליח נוטלו מן הארגז. אלא מוביל הכתבים מביאו לידו. ומה לי אם בא לידו מהנכרי שלקחו מהבעל. או מנכרי שלקחו מהארגז ומסרו לידו. סוף סוף הוא לא נטלו מע"ג קרקע. ומה צורך לשליח ב' שיקבל מהנכרי למוסרו להשליח הולכה. כיון שהנכרי מעשה קוף בעלמא קעביד. ואיננו בתורת שליחות. מה לי אם מביאו מיד הבעל. או מביאו מאהבי דוואר. העיקר הוא שהשליח לא יטלנו מע"ג קרקע. והרי לקחו מיד מוביל המכתבים ודיו. וזה אני אומר אפילו אם הבעל שלחו עם מכתבו ליד השליח הולכה ע"י הבידוואר. כ"ש בסדר שאנחנו עושים שהבעל מוסרו ליד הבית דין של מקום הכתיבה והם שולחים אותו עם הבי דוואר ליד הרב וב"ד של מקום הנתינה והם מוסרים אותו ליד השליח הולכה. שבאופן זה ודאי דגם הרב כתב סופר ז"ל אזיל מודה דשפיר דמי:
אתאן למה שאדוני שאל ע"ד הקנין הכתוב בהרש' הכתובה בספה"ק תע"ל ח"ב שאין צורך לזה ולכן השמיטוה ודרש מאתי להודיעו אם יש לי סמוכות לזה. לזה אשיב כי שם בח"ב ביארתי שהנסח של ההרשאה היא הקיצור. מהנסח הארוך שסידר הגאון שא"ב כמהר"מ חזן ז"ל והבאתיה בספרי תע"ל ח"א אה"ע סי' יו"ד ושם כתב הרב ז"ל הק"ס אגב די אמו"ק. וביאר עליה וז"ל גם סידרתי קנין אגב די אמו"ק אף שידעתי שמדינא אינו צריך כמ"ש מרן בסי' קמ"א מ"מ מהיות טוב א"ת רע. ובפרט שמצאנו להרא"ש בכלל מ"ה סי' ז' שנסח שטר השליחות המובא בשאלה הוא כסדר הזה. ועיין להרב כסא אליהו שם בסי' קמ"א שכתב על לשון הש"ע וז"ל פי' שמקנה המגרש ד' אמו"ק לשליח כן מתבאר מדברי הרא"ש כלל מ"ה סי' ז' ע"כ והגם שאינם אלא דברי השואל מ"מ כיון שהרא"ש לא ערער בדבר ושתיק ליה. ש"מ כי ישר בעיניו הסדר הזה את"ד ז"ל. ואני מצאתי להתשב"ץ ז"ל בח"ב סי' ע"ט שכתב ראיתי נסח שטר שליחות הראשון הקצר והשני הארוך ושניהם כשרים האחד לא נפסל מפני קיצורו והאחרון לא הוסיף הכשר מפני אריכותו והנה יש באחרון הארוך קנין ובעינוי שליחות וביטול מודעא אין אנו צריכים קנין אלא שאם כתב בו קנין לא הפסיד וכבר כתב זה הרמב"ם בע"ה מהל' מכירה עכ"ל והם דברים ברורים:
ואני אומר כי אחרי שעינינו הרואות הן רבים עתה עם הארץ אשר כל דבר שאין בו קנין נראה בעיניהם כחוכא ואטלולא. ונהגו להקנות בק"ס את הבעל שלא יכה את אשתו או ישחק בקוביא. וכן האב המביא את בנו לב"ד וקונין ממנו שילך כל יום להתפלל בצבור וכיוצא בזה ובהיותי בעי"ת טראבלס יע"א שהיו מעשים בכל יום בזה והיה תימה בעיני ואמרו לי הרבנים דייני העיר. שכל דבר שאין בו קנין נראה בעיני ההמון כשחוק והתול. וכיוצא בזה הוא מ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' מכירה פ"ה הל' י"ב נהגו רוב המקומות להקנות למקצת דברים אלו או כיוצא באלו וכ' ואעפי' שא"ץ קנין וכו' וכן כתב מרן בש"ע אה"ע סי' קמ"א סכ"ו. ובודאי שהטעם ברוב המקומות שנהגו כן הוא מטעם זה שע"י הקנין סמכא דעתיהו וברור לן שבלב שלם גמר לעשותו. ועיין בס' שמן המשחה בסי' קמ"ו שסידר נסח הרשאת הגט בקנין מעכשיו במדל"ב והי"א בדקל"ז ע"ד כתב שמנהג קושטא ליטול קנין וה' מימר חיים ח"א אה"ע סי' צ"ו כתב שהוא ט"ס יען מנהג קושטא הוא להפך אבל כתב שמנהג אזמיר הוא כן מזמן האיתנים מוסדי ארץ ועיין בב"י אה"ע סי' קמ"א שכתב משם העטור בהרשאת שלי"ק קנין אגב ד"א קרקע ומרן ז"ל הביא דברי הרמב"ם בהל' מכירה:
ומאחר שמדברי הרמב"ם ומרן מבואר שכן היה מנהג רוב המקומות והרא"ש ג"כ לא ערער בדבר והרשב"ץ כתב שאם כתבו לא הפסיד והגאון שא"ב ז"ל שפר קדמיה לכותבו. ולפי מה שאני רואה במדינות כאלו יותר נכון לכתוב קנין. כיון שנהגו בכל הדברים לעשותם בקנין כמו שביארתי. גם בס' בן ימין הנד"מ במזה"ג גט ג' עשה מעשה הרב המחבר ז"ל בגט ששלח לעוב"י שאלוניקי יע"א בשליח אחד של"ב ע"פ מה שכתבתי בספה"ק תעלומות לב ח"א סי' יו"ד ובנסח ההרשאה הכתובה שם בקגו"ש. וגם הרב הגדול כמהר"מ ן' נאחמיאש ז"ל ראב"ד בעוב"י שאלוניקי יע"א הגם שערער על שלא עשאו בב' שלוחים ועכ"פ הסכים לתת הגט לכתחי' ולא ערער על אשר כתוב בו קנין: ועתה נד"ע ס' פני יצחק ח"ה ושם בחאה"ע ס' טו"ב האריך הרב המחבר בענין זה וזכר עשה למ"ש בעניותי. אלא שמ"ש שם בדקט"ז ע"א שהרב כמהר"מ פארדו ז"ל המחבר ס' הוראה דב"ד עשה מעשה בהיותו אב"ד בנ"א יע"א למנות שליח א' של"ב כמבואר בס' תעלומות לב ח"א סי' יו"ד לאה"ע וגם בעי"ת מכנסא עשו מעשה וכו' כיעו"ש אתו הסליחה כי לא דקדק יפה בדבר ומבואר שם שהרה"ג שאר בשרי כמהר"מ חזן ז"ל עשה מעשה בהיותו הוא ראב"ד בעיר נא אמון יע"א בגט ששלח למכנסא יע"א. ואנא נפשאי בהיותי משרת בקדש בעוב"י טראבלס המערב יע"א עשיתי מעשה כזה ושלחתיו ליד הרה"ג כמהר"מ פארדו ז"ל שהיה בעת ההיא רב ומו"ץ בעי"ת כא אמון יע"א וקבלו בספ"י ולא ערער בדבר לא מפאת העשוי בשליח א'. ולא מצד שכתוב בו קנין. ושם בס' פני יצחק בדקט"ז ע"ד בשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בעניותי בספרי תע"ל ח"ב סי' ז' אות א' בעיקר הענין של שליחות הגט ע"י בי דוואר שכתבתי שם ועוד נר"ל דשליחות ע"י בי דוואר קיל טפי מע"י גוי דהתם בגוי המוליכו יש לחוש דדילמא אתי למסמך עליה בתורת שליחות וכו' אבל ע"י בי דוואר הלא אין כאן גוי מוליכו וכו' ע"כ והשיב לזה מע' תרב המחבר רב יצחק נר"ו וז"ל ברם מ"ש דשליחות ע"י בי דוואר קיל טפי וכו' לדבר הזה יסלח אדוני אליהו דגם עיי בי דוואר אין האניה הולכת מעצמה עם הארגז. אלא הגוים מוליכים אותה והגוים הם המקבלים המכתבים מבעליהם וא"כ כולהו שוו בשיעוריתו כמובן וזה פשוט ע"כ:
ואחד הרואה בעיניו יראה כמה תמוהים דבריו שמדמה עלתא למלתא ולא דמו כעוכלא לדנא. שהדבר מובן ופשוט שבגוי שנמסר בידו הגט להוליכו לישראל השליח יש מקום לחוש ולהחמיר אן אתי למסמך עליה בתורת שליחות. וזהו שכתב הרדב ז"ל בסי' תתקי"ז שאפשר שזהו טעמו של הגאון שגזר בגוי. אך כשנשלח הגט ע"י בי דוואר שמונח בארגן הכתבים. לא יש מקום לגזור שיבא לסמוך עליו. אטו איכא למחש שיבואו למסמך על הארגז של המכתבים. והרי אם נמנה השליח בפניו. ולא הספיק לקחת הגט עמו ושלחוהו עם הבי דוואר. היש מי שמחמיר בזה. הא ודאי לא. וזהו שכתב הרדב"ז ז"ל שם הג"ע ששם הגט וכתב השליחות על החמור והוליכו החמור לבית השליח מעצמו וכי כא יגרשנה בגט זה מפני שלא בא הגט מיד המגרש ליד השליח ע"כ והנה פשוט הדברי שגם החמור לא ילך מעצמו לבית השליח אלא נון מוליכו והיינו הארגז שבאניה והאורך בזה אך למותר: