אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

סימן נב

סימן נא

לעוב"י מצרים יע"א בענין קיום ב"ד שמקיים הרב והוא כאחד לכבוד ידידי הרב הנכבד ומאד נעלה מוה' משה:

רפאל:

גינצבירג נ"י אב"ד דק"ק אחינו האשכנזי' בעוב"י:

מצרים יע"א שלום וברכה!:

קבלתי מכתבו היקר ותוכה רצוף הכתובה ששאלתי מאתו. והיא מועתקת מפנקס ב"ד ומקוימת מאתו:

והנה לא אכחד מאדוני כי נפלאתי עליו מאד בדבר הזה. כי הן אנכי בקשתי מאתו הכתובה העיקרית כדי לדון עליה. ואחרי שרו"מ לא יכול לשלוח את העקרית. הי"ל לקיימה בקיום ב"ד כראוי בשלשה. או תרי מגו תלת. כי הנה אמת שהתה"ד בסי' של"ד כתב דמאחר שנהגו שהרב התופס ישיבה חותם לבדו מנהג בזה מבטל הלכה ופסקו רמ"א בח"מ סי' מ"ו וכתב שכן המנהג במדינתם ונדחק לישב המנהג.

והנה באתריה דמר לא יש מנהג זה יען שתמיד היו נגררים ק"ק אשכנזים אחר הספרדים ורק זה מקרוב בנו במה לעצמם ונפרדו מעדת הספרד' ואנן אתכא דמרן הב"י סמכינן שפסק בש"ע דבעינן ג'. ורק ברב המנוי מאת המלך יר"ה נהגו רבני הספרדים זה מקרוב לקיים ביחידי כמו שכתבתי בספרי תעלומות לב ח"א ח"מ סי' ד'. וכן נהגו רבני הספרדי במדינה זו כיון שאין ב"ד של ג' מצוי. וקבלו הקהל את הרב לבדו לדון ולהורות ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו. וקבלה מלתא רבה היא כמ"ש הרדב"ז ז"ל בח"ג סי' תק"ט.

ואולי כו"מ ג"כ סמך על זה כיון שקבלוהו קהל האשכנזי' לדון יחידי ולא אתרמי ליה תלתא:

אך זה חולי ואשאנו והנני מוסיף להפליא הפלא ופלא. כי בקיום הזה. לא חתם בחתימתו. רק הסופר כתב שם כבודו ותחתיו מונח החותם של ב"ד זו רעה חולה לא ידעתי שחרה. כי אם הסופר חתם בציווי מעכ"ת הי"ל לכתוב צ"ל הרב ויחתום הסופר את שמו. אבל שיכתוב חתימת הרב. הו"ל זיוף גמור וידוע מ"ש הרשב"א בתשו' הובאה בב"י סי' מ"ה ועיין בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ח ועוד לו בח"ג סס"י ש"א. ומר בריה הרשב"ש בסי' תקס"ה כתב דהחותם בשביל העד הו"ל כעד מפי עד ואינו כלום כמ"ש בפ' פסולי המוקדשין ופ' חבית וגם כשכתב אני פ' חתמתי בשביל פ' אינו כלום כ"ש שלא הזכיר שמו החותם אלא שכתב פ' צ"ל שאינו כלום וכו' ואין זה צריך ראיה אלא להוציא מלבם של טועים וכו' ונראה שהחותם בשבילו והמצוה לחתום שניהם בני עונשים וכו' עי"ש וכ"ש בנ"ד שלא כתב פ' צ"ל אלא חתם שם כבודו כאלו הוא בעצמו חתם עליה והוי זיוף גמור. ועיין מה שכתבתי בספרי תע"ל ח"א ח"מ סי' יו"ד:

ומה שהניח חותם ב"ד תחת החתימה. אינו מועיל כלום כי אימור המזייף החתימה מצא החותם והניחו שם. ובפרט דאתחזק רעותא בחתימה וגם כי בחותם אינו כתוב שמו ולא מרתת כמובן. ואפי' בגושפנקא דמלכא שיש לו להרב המנוי מאת המלך וכתוב בו שם הרב, ויש עונש גדול למי שיחתום בו בלתי חתימת הרב. בכל זאת כתב הרב מהרי"א ז"ל בתשובתו הבאה בס' יבא הלוי אה"ע סי' ב' שאינו מספיק החותם לבדו וצריך שיחתום הרב בחתימת ידו וכן נהג הגאון מז"ה הגדול ז"ל כמו שכתבתי בהגהותי לס"ה ישרי לב אה"ע אות ד' סט"ז. וכן נהגתי אחריו ומה שכתבתי שם שאם מנהג הרב שמניח החותם לבדו בלתי חתימתו ככל כתביו ושטרותיו. שאז די בחותם לבדו וטעם הדבר דכיון שמנהגו כן. הוא מהר שהחותם יהיה בחיקו או בארגזו סגור במפתח שלא ישלוט בו יד זרים. ואחר זמן נתישבתי בדבר וכתבתי בספרי תעלומות לב ח"א סס"י יו"ד בח"מ שאין מנהגו עיקר בזה. כי אכתי יכול להזדייף. וצינתי שם מ"ש הרב מגן גבורים בח"מ סי' ג"ל שהארי' בזה. ק"ו הדברים ברב שאינו מנוי מהממשלה. והחותם הוא חותם ב"ד ואין שמו הטוב חקוק בו וכדבר האמור:

סו"ד רע עלי המעשה. והנני מחזיר לו ההעתקה ההיא. למען יחזור להעתיקה ויקימנה בקיום ב"ד בג' אם אפשר ואם קשה עליו הדבר. לכל הפחות יחתום בהקיום בחתימת ידו הטהורה הנכרת אצלינו היטב ודי בזה ושבתי בשלום: הצעיר אליהו חזן ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה