שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן טו
וזאת תשובתי מר דינא דנחית לעומקא דדינא הרב המובהק מופלא הסמוך וגונה לו ברק כמהר"ח הכהן נר""ו:
אחדש"ת וכו' בענין הע"ן ששאל כת"ר אם השביחו הנכסים אחר מתת האב אם יש חלק לבת בשבח נר"ל דכיון דדינא יתיב דמשערין לפי הנכסים שהניח האב בעת מותו ומניחים את הנכסים ביד הבנים עד שעת נישואין. ואין מוציאין מידם אלא א"כ ראוהו מבזבז בנכסים. א"כ כמו אם הפסיד בנכסים שחייב לתת לפי מה מה שהניח אביו ואיהו דאפסיד אנפשיה כן נמי אם הרויח הרויח לעצמו וסברה היא כיון ששיעור העישור הוא במקום האומד שאומדין דעת האב. וגבי האומד אומדין אותו לפי הממון שהניח בשעת פטירתו כמ"ש רמ"א בהגה סי' קי"ג ס"ב והתם אפי' השביחו הנכסים אח"כ הרבה אין לבת אלא מה שאמדו בעת מות אביה. כן נמי לענין העישור אין לה אלא מה ששיערו בעת מות האב דדין אחד להם כמו שנראה מפסק רמ"א שם ס"ד:
ומה שתמה רו"מ על הרב שמו משה נר"ו בחח"מ סי' ד'. יש להשיב דהרב קאי באופן שבעת מות אבי הבנות לא יכלו להפריש ע"ן מחמת כתובת האלמנה הקודמת ואחרי מות האלמנה נמצאו נכסי אביה שוים יותר מכדי כתובתה בכגו"ד י"ל שלא הפסידו ע"ן שלהן אך במה דאנן קיימין שבמות אביה הפרישו לה ע"ן ונשאר תחת ידי אחיה ואח"כ אותם הנכסים השביחו יותר אין לה זכות בשבח כיון שהיא בע"ח דאחיה וכמה שביארנו שאם הפסידו האחים הפסידו לעצמם כן ה"ה בשבח שהוא לעצמם:
והנה מהרש"ך ח"א סי' ר"ב ה"ד הכנה"ג בהגב"י ד' כתב בפירוש דכיון דהנכסי' קיימי בחזק' האחים כל מה שירויחו עם הנכסים הם שלהם אלא שסיים שטוב הוא שיחלוקו בריוח הבת עם האחים ע"כ והו"ד ג"כ בבאה"ט ס"ק ט"ו ואין ספרו מצוי אצלי ובס' ישועות יעקב סק"ה הו"ד בפתחי תשובה כתב על מה שסיים מהרש"ך שטוב לפשר בין הבת והאחים שאין דבריו נראים דמועטים ונתרבו בודאי לא זכו הבנות כמו בשאר דברים וכו' עי"ש ולא היה צריך לדחות בזה דברי מהרש"ך אחרי שהוא ז"ל לא כתב כן מצד הדין אלא מצד הטוב והישר ועיין למהרשד"ם בחאה"ע סי' רמ"ב ובח"מ סי' ש"ך שכתב וז"ל הג"ע שהם הרויחו הנכסים פשיטא שאין חייבים לתת עשור אלא מנכסי אביהם ולא מנכסיהם וכו' עי"ש:
והנד"ר בזה הוא שאם הפרישו לה ממון סך ידוע כדי ע"ן לפי מה שהניח אביה בעת מותו והניחו הסך ההוא ביד הבנים והם האחים הרויחו בהם הא ודאי שהריוח הוא לעצמם כמו שאם הפסידו הפסידו לעצמם ואולם אם יחדו לה קרקע כדי עשור נכסי או פרקמטיא וכיוצא כדי ע"ן שלה ואותו קרקע או פרקמטיא וכדומה השביח אתי טוב וישר הוא לחלק הריוח והשבח בין הבת והאחים דכיון שהם לא הרויחו בנכסים אלא אותם הנכסים נשתבחו מעצמם נראה דזכתה הבת ועכ"פ ראוי לפשר ואולי באופן זה הוא שכתב מהרש"ך ז"ל שיחלקו ביניהם ואין ספרו מצוי אתי ואף אם הוא דבר בקדשו באופן זה נראה דיפה כתב הרב ישועות יעקב ז"ל שאין דבריו נראים אפי' לפשר דכיון שאם אותם הנכסים שהפרישו לה לפי הנכסים שהניח אביה החלו ונתדלדלו. נראה שאין האחים חייבים לשלם מכיסם כיון שההפרשה הוא תכף אחר מות אביה. וכבר פרעו את חובם מינה שאם השביחו הנכסים ההם עצמם שזוכה הבת. והדבר תלוי ביד ב"ד הצדק לערך הממון והשבח ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולהיות העת נחוץ וספרי דבי רב אינם אתי ע"כ אשים קנצי למילין: