אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

סימן ד

סימן ג

ואחר כל אלה הכתבים לא יכולתי להתאפק ולשים יד לפה. כי חוששני מחטאת שיתערבו הממזרים האלה במשפחות המיוחסות בישראל לכן אמרתי אשובה אראה מה כחו יפה של הר' המתי' הי"ו כי אולי נתגלה לו חדשות לא ידענום. ואחרי כי פסקא דדיניה קמן חובה עלינו לראות טעמו ונימוקו והגם כי למגמר מעתיקה קשה מחדתא. גם כי אין הפנאי מסכים עמדי דחקתי ונכנסתי לראות היעמדו דבריו בכחא דהיתרא ואם אראה שההיתר פורח באויר כמו שרשום בזכרוני ממשנה ראשונה והאיסור במקומו עומד כבר כתב מהר"מ מינץ בסי' צ"ח שאם החכם הא' התיר והב' בא לאסור הרשות בידו וכ"ש שאני בא להחזיק בפסק הרב המו"צ האוסר הא' וכמ"ש בעניותי בס' נוה שלום בחיו"ד בדיני אבלות ס"ז קחנו משם:

ובטרם אקרב אל דברי הרב הפוסק נר"ו אשימה עיני בהסכמת ראשי אלפי ישראל הרבני' הגדולים ג' המה מטיבי ראשי אב"ד בעיה"ק ירושת"ו שהסכימו עמנו בהיתר כל המשפחה ההיא ובסו"ד כתבו שכל המהרהר אחר דבריהם אין כו"ח נוחה הימנו כיעו"ש ומי יתן ידעתי איך רו"ח ורבנים שכמותם נוחה בדברי הרב המתיר הי"ו שבא להרהר אחר ב"ד של הרב שט"א ז"ל מר באתריה שדן את הדין ופסלם לבא בקהל ה' מזה ע' שנה ואחריו החזיקו במעוזו הרב החסיד כמהר"י ביבאס ז"ל והרב הגאון שארי כמהר"מ חזן ז"ל ולהבדיל בין החיים אשר הם חיים אתנו הרב היר"א שהוא עתה ר"מ בעיר אנקונא והר' מהר"א מפאנו שהוא כעת ר"מ בעיר מילאנו שיחל"א וכבר הוכחנו בדברות ראשונות בסי' א' מדברי מרן החק"ל והגאון חת"ס ז"ל שאין ראוי להרהר אחר הר' המו"ץ בעירו ואף אם התירוהו אינו מותר והם דברים ברורים אך ראיתי בהסכמת' שחכמים נזהרו בדבריה' ולא דברו אלא על ישראל הממזר ורק עפ"י העדויות שבאו לידם שלפי דעתם עפ"י העדויות ההם יש מקום להתיר לישראל ההוא וגם הרה"ג ראש"ל נר"ו בהסכמתו הטיל תנאי בדבר אם לא יש עדויות אחרות. עכ"פ לא העלו על דל שפתותיהם פיסול הבנים מצד אמם שמחה שנהפכה לתוגה שהיא בודאי ממזרת ודאית. ומצד זה לבד אין מקום להתירם כמו שביארנו לעיל ונבאר להלן: ואבא היום עפ"י ס' קונטריסו של הרב הפוסק הי"ו ובתחי"ד כ' שפלצות אחזתו ליכנס בדבר זה שמזה כמה שנים הוחזקה המשפחה הזאת לפסולים לבא בקהל ה' עפ"י הוראת הרשט"א ז"ל ונמשכו אחריו וכו' ואולם אחרי ראותו מ"ש הרה"ג מהר"א פלאני ז"ל בס' עיני כל חי דק"ן ע"ב דכל כי האי שהוא לעמוד ולברר אם עפ"י העדויות האלו מספיקים לפסול הולד ליכא משום חכם שאסר וכו' ולא משום אין ב"ד וכו' ומשום ב"ד בתר ב"ד וכו' ודבריו אלו הרהיבו עז בנפשו להטפל בזה ע"כ והנה ודאי באותו נדון של הסריס מאיזמיר יע"א יפה כתב הרה"ג מהר"א פלאגי ז"ל שהר' המור' באותו זמן לא עמד על הדבר ולא כתב פס"ד לאוסרו בקהל הא ודאי שאין בזה משום חכם שאסר או ב"ד בתר ב"ד לא דייקי כיון דאין כאן חכם שאסר ולא ב"ד שפסק את הדין בכגו"ד ודאי דמצוה איכא לברר וללבן את דינו דעיגון האיש קשה יותר מאשה והוי כעין הצלת נפשות וכמ"ש ה"ה נר"ו בתחי"ד וגם אנכי בעניותי כתבתי כן בפסק כ"ש המובא בסה"ק תעלומות לב ח"ב סי' א' אך מה דמות יערוך לנד"ד שהרב המו"ץ עמד על הדבר ועשה חו"ד וקב"ע וגם עשה פס"ד לאוסרו אלא שאין פס"ד מצוי אצלנו ועשה מעשה רב להשיאו לממזרת ופירש הדבר בכתובה וחתם בכתובה ההיא הוא וב' פרנסי הקהלה שהוא כעין מעשה ב"ד דבעי ג' ולכן לא חתמו רק ב' עדים כנהוג בכל הכתובות יהא ודאי שאין יכולים שום ב"ד ושום רב או חכם להרהר אחריו כמו שביארתי בפסק הקודם ופלא בעיני שראה בס' עיני כל חי מ"ש הרב המו"ץ ז"ל ולא ראה בפס"ד של רבני עיה"ק המובא שם ובס' שמחה לאיש אה"ע סי' ג' ובס' ישמח לב אה"ע סי' י"ג שסיימו וז"ל ורק לנו להודיע כי בהיות עברו שנים רבות למעלה משלשים שנה ואין אתנו יודע אם במשך זמן רב הנז' הוכה חכם או רב מומחה ופקיע לאסור אותו או אותם ומאיזה טעם וסיבה היתה איסורו ע"כ לא נדבר בזה רק אל מול פני השאלה בסדר הכתובה וכו' וכן כתבו בכתב ומפורש המובא בס' עיני כל חי הבאתי דבריהם לעיל וגם גאון עוזנו הרה"ג ר"ל כמהר"א אשכנזי ז"ל בהסכמתו כתב שעל הרב לחקור אם נאסר האב ע"פ חכם ומורה הוראות בישראל עי"ש הביטה וראה מה יקרו דברי הרבנים חסידי ארעא דישראל ומשם ילמד שאם נאסר עפ"י חכם או רב מומחה שאין להרהר אחריו ואיסורו איסור עולם וכמש"ל אין צורך לכפול הדברים:

ועתה נבא למה שנשא ונתן ה"ה נר"ו בענין העדים. ראשית אמריו כתב בענין עדות המוהל שמעיד ששמע מפיה שהולד הוא מיהודי אחד ולעומת זה כתב שהעד הז' מעיד ששמע מכמה אנשים שנתעברה מגוי וא"כ הו"ל ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא והאריך הרחיב בזה כיעוש ואין הפנאי מסכים עמדי להאריך במה שפלפל בחכמה יען עיקר יסודו רעוע שאין בזה ע"א בהכחשה כי לא יקרא הכחשה לא בע"א אומר נתקדשה וע"א או' לא נתקדשה או ע"א אומר מת וע"א אומר לא מת או ע"א אומר נטמא והלה מכחישו ואומר לא נטמא וכיוצא או אם בע"ד מכחיש את העד אבל אם ע"א אומר נתקדשה. וע"א אומר שמעתי שלא נתקדשה הלזה יקרא הכחשה וכאן אם היה העד הזה אומר הייתי עמך כששאלת את האשה והיא לא אמרה כך אלא בהפך אני נקרא הכחשה אבל כאן הוא אומר ששמע מאחרים ואפי' היה מעיד שידע הוא שנתעברה מגוי ל"מ הכחשה להעד כמובן וגם כי האשה היא היודעת ממי נתעבר' וא"א לאחר להכחישה דמטעם זה אפי' נגד בעלה היא נאמנת מפני שלא יוכל להכחישה ואעיקרא אני תמה על ה"ה נר"ו שהביא תחי' דברי העד הז' ולא הביא שארית דבריו וכן לא יעשה והרי העד הז' אומר שמעתי מכמה אנשים שנתעברה מגוי ומכמה אנשים שמעתי שאין זה אמת כ"א מיהודי אחד וכו' הרי שהעד בעצמו מביא הכחשת השמועות בב"א. וה"ה נכ"ו סמך על שמועה ראשונה ובנה עליה דייק ולא העלה על דל שפתיו השמועה האחרונה הסותרת את הראשונה ואפילו לא היה מפרש דבריו שאנשים אחרים הכחישו את הראשונים לא היה בדבריו ממש כיון שהוא מעיד מפי השמועה ומטעם זה כתבתי לעיל שאין בעדותו כלום וכמאן דליתיה דמיא:

עוד כתב ה"ה נר"ו דנראה דהולד הזה לא הי"ל חזקת כשרות דכשנולד כבר יצא הקול שנולד באיסור והביא מ"ש רש"י בקידושין דס"ו ומה שהקשו התוס' על דבריו וסיים דמשמע דבתרי ותרי גם התוס' מודו לרש"י דלא אזלינן בתר חזקת האם אלא שבנ"ד ליכא אלא ע"א שהוא המוהל ויש ע"א המכחישו ופשיט' דאזלינן בתר חזקת האם את"ד הנה ודאי דחזקת האם מהני לולד דאנן קי"ל כמ"ש בכתובות די"ג דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ואפי' מאן דפוסל היינו משום דמעלה עשו ביוחסין גבי זנות כמ"ש התוס' במס' כתובות דפ"ז ע"ב ואעפ"י שהאם עצמה מודית שזנתה ואין לה חזק' כשרות דצדקת מ"מ חזקת כשרות דישראלית יש לה וחזקה זו מועיל לולדה וכמ"ש הגאון מז"ה בחק"ל יו"ד ח"א סי' קי"ז אך האמת יורה דרכו שאין כאן ע"א בהכחשה כמש"ל אלא יש כאן עדות ברורה שזנתה עם איש ישראל וכהן הוא ואין אנו יכולים להכשירו מכח חזקת האם כמובן וממילא רווחא שכל מה שטרח והביא ה"ה שאין דבר ערוה פחות משנים ושכדי לפסול האדם צריך ב' עדים הוא משנה שאינה צריכה לנ"ד שהרי יש ב' עדים כשרים האעידי' בפסלותו כמו שביארתי לעיל ולא יכולתי להלום דבריו במה שסיים וז"ל הרי נתבאר באר היטב דאין בכל העדויות הנעתקים לפנינו שום פיסול להאיש הישראלי הנז' ע"כ והגם שכבר פירשתי לעיל דברי העדים הנני חוזר לבארם ולפרשם כי אנכי הרואה שהרב הפוסק הי"ו לא דקדק בהם ככל הצורך ובא לכלל טעות לו' שאין בהם שום פיסול להאיש הישראלי וכן שנה ושילש כמה פעמים ואהימנותיה סמכו הרבנים המסכימים עמו:

הנה העד הא' הוא בעל האשה שמו חיים גאני האומר שלא בא עליה מקודם שנתעברה. וכבר כתבנו לעיל שדברים אלו הם כמו שאומר אינו בני ונאמן לשווי ממזר ודאי לדעת הרמב"ם לפי מה שהבין הב"י וכמו שפסק בש"ע והעד הבי הוא המעיד ומקיים דברי הבעל הנז' ולקמן נדבר מזה העד הג' רפאל דאלמידיגו הוא המוהל המעיד ששמע מפי האשה שהולד הוא מישראל ובהיותה רוצה לשום שמו כשם אביו של הנואף וכן העיד העד הד' שידע בבירור שהיו רוצים לשום לו שם אביו של הנואף והוא העד הא' המעיד בש"ח שידע בבירור שהולד הוא מאיש ישראל וגם העיד שרק אחר שנתעברה הי"ל ידיעה עם גוי אחד והדבר ברור שלשון זה הי"ל ידיעה אינו עדות שזנתה עמו וכן העיד העד הח' אברהם שבתי שידע שנולד מיהודי כהן כיון שבאותו זמן לא היה הולך לביתה אלא הוא והוא היה שכן שלה ורואה הכל הרי ב' עדים כשרים העד הד' והח' שהעידו בש"ח שידעו בבירור שנולד מיהודי ולא הוה דימא אלא מיניה ועדות הנשים שהעידו מפי השמועה כמאן דליתנהו דמיא שהוא עדות נשים ומפי השמועה נשאר רק עדות אברהם פולינוי שאמר שהי"ל ידיעה עם גוי אחד ומלבד שאין זה עדות של ניאוף ואפי' של כיעור עוד זאת שהוא עצמו אומר שהיה אחר שנתעברה ועדות אברהם דאלמידיגו שהעיד ששמע כך ושמע כך כבר ביארנו שאין בו מועיל והעד הט' שמואל הלוי שנשאל מי היו הולכי' לביתה והשיב שהיו הולכים גוים וישראלים והרוב היו ישראלים גם עדות זה בטל מעיקרו שלא העיד מתי היו הולכים לביתה ואפשר אחר שנתעברה וילדה. ועוד שלפי עדותו הרוב היו ישראלים ופסולים אצלה להיותה א"א ואעיקרא הוא לא העיד שזינתה עמהם או אפי' דברי כיעור ול"מ זה דיימא מעלמא או דומי דמתא ואפשר סדין עשתה ותמכור או היתה כאניות סוחר ואחרי שיש ב' עדים כשרים דלא הוה דיימא אלא מהנואף וממנו נתעברה וילדה צריכים אנו לכוין עדות זה העד שלא יהיו סותרים לדברי העדים האחרים וכמ"ש הר"ן ודעמיה הבאתי דבריהם בספה"ק תע"ל ח"ב בדיני קידושין סי' א':

באופן שהמוהל מעיד שהיא אמרה לו שנתעברה מישראל והולד ממנו ויש להאמין להמוהל בזה כדין החיה שנאמנת לומר זה בן הפסולה כדאמרינן במס' קידושין דע"ג וכתב הר"ן ז"ל הבי"ד מב"י בסי' ד' דהמנוה רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר עי"ש וכן הביא מהר"י מינץ ז"ל בסי' ו' משם האגודה פ"ב דקידושין על מימרת רב נחמן ג' נאמנים על הבכור ואלו הן חיה וכו' שמעתי עוסקים מכאן שמאמינים לאדם כשר שהוא עסוק בו ולא אחר ע"כ והכי נמי המוהל הוא העוסק בקריאת השם וראוי להאמינו ואם נפשך לומר דהתם שאני שהבן לא הי"ל חזקת כשרות לא ממנו ולא מאמו כמ"ש ריו"ח התם דכיון דליכא חזקה חד מהימן התם הוא שבא לפסלו ע"י עדותו אבל הכא אין עדותו של המוהל הפוסלו כיון דאם עצמה אינה נאמנת לפסלו אלא גילוי מילתא בעלמא הוא דכיון שהיא אמרה מישראל נתעברה אנן לא אמרינן תו שמא מגוי וכמש"ל ומלבד עדות המוהל הרי גם אברהם פוליטי העיד שהיו רוצים לשום שמו חננאל כשם אביו של הנואף ומי הוא זה הרוצה לשום לו השם אם לא אמו כיון שהבעל איננו כמו שמצינו בכתובים פעם כתוב ויקרא שמו דהיינו האב ופעם ותקרא שמו דהיינו האם ובזה פי' כוונת הכתוב בפ' וישב בער בן יהודה כתיב ויקרא את שמו ער ובאונן ותקרא את שמו ואח"כ ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו דהכונה שעתה היה צריך האב לקרות לו שם לזה פירש והיה בכזיב יהודה בלדתה אותו וע"כ קראה היא את שמו והדרש' תדרש אף שכתב הרמב"ן ז"ל שאין בזה טעם וריח והדבר ברור שכשאין האב מצוי האם היא הקוראת בשמו. א"כ מצטרף גם עדות זה שהאם היתה רוצה בקריאת זה השם וגם יש גילוי מילתא מהאשה קונסולה שהעיד' שהאם לעולם אומרת שהולד הוא מאיש ישראל ואחר כל זה אין להסתפק שמא הוא מגוי ובכור: כתב עוד הרב המתיר נר"ו שיש לעמוד במה שאמר האב שאחר פרידתו מאשתו לא בא אליה. כי מאחר שהיה בעיר ומפני שיצא עליה קול שזינתה נפרד ממנה שאלו מאחרים כי אפשר שבעלי מכחיש מפני איזה סיבה והעיד שבתי כי אפי' לביתה לא הלך וא"כ אפשר שאם היו חוקרים ממנו הסיב' היה אומר שמפני סיבה זאת היה אומר שלא בא אליה והאמת הוא שבא אליה וכו' עכת"ד דברים אלו אין להם הבנה דעד כדון לא שמענו שצריך לעשות חו"ד עם הבעל ואף אם היה הדין נותן לחקרו ולדכשו ולא נחקר בדבר היעלה על הדעת לומר שלא נאמין אותו במה שהאמינה אותו התורה מפני שאם היו חוקרים אפשר היה סותר דברי עצמו זו לא אמרה אדם מעולם ולא דברו הפוס' ז"ל אלא אם אומר על הולד שאינו ממנו ומפרש דבריו לפי שכשהלך הניחה בנדתה או לפי שלא בא עליה אלא פעם אחת או ב' וסובר שלא תתעבר מזה וכן כל כיוצא בזה שהוא דעת שוטים אנו אומרים שבאופן זה לא האמינה אותו התורה וכמ"ש הרדב"ז ב"ח סי' שכ"א והחת"ס בח"ג סי' י"ג ועיין בסה"ק תעלומו' לב ח"א אה"ע סי' כ"ב אבל באומר אינו בני או לא באתי עליה סתם התורה האמינתו ואין לנו לחקור עוד:

ומ"ש עוד וז"ל זאת לא זאת שאפי' אמר בפי' אינו בני לא מפני זה ר"ל שהוא ממזר שנולד מפסול לה דמאין ידוע לו שלא בא עליה גוי וכ"ש שיש עד המעיד שנולד מגוי אינו נאמן לומר ממזר וכדכתב הרמב"ם אמר האב שאינו בנו שהוא נאמן ואם אמרה היא שמגוי ועבד נתעברה הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה וכן פסק מרן שם ומה לי אם האשה היתה קיימת ואומרת מגוי שנאמנת מ"ל אם אמר העד כיון דהבעל לא היה יכול להכחיש את העד כמו שאינו יכול להכחיש את האשה וכן ראיתי למהרשד"ם ח"מ סי' ש"ד שהכריח דאין להאמין לאב אלא דוקא כשאין עדים יכולים להכחישו וכו' ע"ש:

והנה הרב הפו' הי"ו מסתמיך ואזיל במה שכתב שיש כאן ע"א המעיד שנתעברה מגוי וכבר הוכחנו למעל' שאין כאן עד המעי' בבירור שנתעבר' מגוי אלא אדרבא יש עדים כשרים שנתעברה מישראל וכמש"ל ואפילו למטוניה קשה מאד אין עלה על דעתו לומר דכמו שנאמנת האם להכשיר. כך נאמן העד גם נגד האב והוא דבר שא"א לשמוע כמובן ואם יש מקום להאמין עדים נגד האב היינו בדבר שיכולים להעיד נגד דבריו כגון שאומר שכולם בניו אלא שהבן הקטן נולד קודם והעדים מעידים שהאחר נולד קודם והאב טועה הוא בחשבונו ועל כיוצא בזה הוא שכתב מהרשד"ם בח"מ סי' ש"ד שהעדים נאמנים. ואפי' בכגון דא ס"ל להריב"ל ח"א סי' כ"א ומשפטי שמואל סי' ק"ג דהאב נאמן גם נגד עדים ועיין בתשובות הרדב"ז ה"ח סי' תקמ"ו ובמ"ש הגאון מז"ה בחק"ל מה"ב סי ב' ואפילו מהרשד"ם לא אמרו אלא בב' עדים ובאופן שיכולים להכחיש את האב בבירור ואיך ה"ה נר"ו סמך עליו כהלכה פסוקה ויצא לידון בדבר חדש שאפי' ע"א יכול להכחי' את האב שהאמינתו התורה והוא פלא ועוד הוסיף לומר ה"ה נר"ו דכל זה שכתב הרמב"ם ומרן במי שהלך למדה"י דהולד בחזקת ממזר היינו דוקא כשהרחיק נדוד במקום רחוק וכו' וכמ"ש הרמ"ל שאם הוא באפשרות לבא אינם חולקים על בה"ג וכו' וכיון שכן יש להסתפק בנ"ד כי אפשר בא בעלה ומכחיש מפני איזו סיבה וא"כ הו"ל ס' אם בא בעלה ואת"ל לא בא שמא מגוי וכו' ע"כ ותמה אני עליו איך מדמה מלתא למלתא ולא דמו כעוכלא לדנא דהתם בהלך בעלה למדה"י וליתיה קמן דנישיליה אבל אם הבעל לפנינו ואומר שלא בא בצנעא גם בה"ג מודה שהולד ממזר וכמ"ש מרן ב"י בס"ו סי' קע"ח בשם מ"כ ושם הביא דברי הרא"ש בפי' יוחסין עכ"פ לדעת הרמב"ם ומרן ז"ל אנן לא תלינן שמא בא בצנעא וכ"ש כשהוא אומר בפירוש שלא בא ודאי דנאמן וא"כ דל מהכא ס' מבעלה כמש"ל באורך אין צורך לכפול הדברים ומה דמות יערוך להס"ס שעשו רבני אזמיר ושלוניקי בנדון הסריס שהיה ס' סריס ושפיר אמרינן שמא לא היה סריס ומבעלה נתעברה משא"כ בנ"ד וכמדובר: ומעתה נהדר אנפין אל הס' הב' שמא מגוי נתעברה וסמך ה"ה ראשו ורובו על הפס"ד ההוא שכתבו דאפי' לא דימא מגוי ואמרה שמישראל נתעברה עבדינן ס' ואמרינן שמא מגוי נתעברה וסיים ובנ"ד גם מהר"מ מינץ וה' אורים גדולים יודו דתלינן שמגוי נתעברה דאחרים מעידי' שהיו גוים באים אצלה וכל דפריש מרובא פריש וכן כתב התשב"ץ ח"ג סי' פ"ח דאי דימא מגוי ורוב העיר גוים תלינן בגוי והולד כשר וכ"ש לס' ה' בני יעקב סי' י' דאפי' לא דימא אלא מהנואף ושניהם מודים הכשיר הולד ס' קודם שנתגרשה וס' מגוי ובנ"ד שלא חקרו בשעת לידה ואפשר שהיא עצמה היתה אומרת דמגוי נתעברה כלהו רבוותא מודו דהולד כשר ע"ש שהאריך כל מ"ש בזה והוא קמחא טחינא ממ"ש הרבנים בפסק ההוא ואין כל חדש וכבר ביארנו לעיל ובפי' א' דלא דמי לנ"ד כיון שהבעל אומר שאינו בנו ויש ב' עדים מעידים שהולד הוא מישראל ואין בכל העדויות האחרים שום עדות של זנות עם גוי ולא מיקרי זה דיימא מגוים כמבואר שם:

והנה הדבר ברור שכל הפוס' שכתבו דתלינן מגוי ועבד ואף לס' מי שאומר דאף אי לא דימא מגוי וגם כי אמרה היא מישראל נתעברתי אפי"ה אמרינן ספק מגוי היינו ודאי היכא דאין הבעל לפנינו או שותק וכיון שיש להסתפק שמא מבעלה או שמא אחר שנתגרשה וכדומה אזי הוי ספק ממזר וכיון שספק ממזר מותר מן התורה אזי מצרפינן ס' אחר שמא מגוי אף שהיא אומרת מישראל כיון שהיא אינה נאמנת לפסלו וכיון שהודית שזינתה אמרינן כשם שזינתה עם זה זינתה ג"כ עם גוי אחר אבל אם הבעל אומר בפי' שאינו בנו או שלא בא עליה והתורה האמינתו ואין לנו לומר ספק מבעלה אזי אם היא אמרה בפי' מגוי מהימנינן לה אבל אם שותקת וכ"ש אם אומרת מישראל שמתוך הודאתה אנו למדים שלא נתעברה מגוי. תו ליכא להסתפוקי שמא מגוי ואל קוטב זה סובבים דברי התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' פ"ח דהתם האב לא דבר מאומה וע"ז השיב וז"ל ולענין הבנים ס' אם הם ממזרים היא לא (כצ"ל וט"ס נפל שם) היתה נאמנת לומר מישראל נתעברתי כדי שיהיו ממזרים (כדינו שלא האמינה התורה לאם לפסול אלא להכשיר) אלא שאם לא נחשדה שזינתה עם הגוים הם ממזרים ודאים (דכיון שהיא אמרה מישראל אין לנו להסתפק שמא מגוי כיון שמתוך דבריה ניכר שאינו מגוי ולא מפני נאמנותה אנו באים אלא שאנו לא נוכל להסתפק בזה) ואי דימא מעלמא אפי' מגוים בזה יש לדון וכו' שזאת אם כמו שנחשדה וכו' ואעפ"י שהיא אומרת מפ' ישראל נתעברתי אי דימא מעלמא וכו' ואין האם נאמנת וכו' כתבנו לכם לעורר אתכם לדרוש הדבר ולהעמידו על בוריו עכת"ד למדנו מדב"ק שכל שהיא אומרת מישראל הוא אם לא נחשדה מגוים הבנים הם ממזרים בודאי שאין לומר שמא מגוי כיון דמתוך הודאתה מובן שלא נתעברה מגוי אלא שאם נחשדה מרוב גוים הבאים אצלה אזי אף שאמרה מישראל תלינן מגוי כיון שהודית שזינתה ונחשדה עם רוב גוים ואם רוב הבאים אצלה ישראלים הולד ממזר וכ"ז הוא באופן שלא נחקר האב ואכתי יש לומר ס' מבעלה ולזה צוה לחקור ולדרוש ובדברי התשב"ץ אלו האריכו למעניתם הרבנים הגדולים בס' צל הכסף ח"ב סי' א' שמחה לאיש אה"ע סי' ג' ישמח לב א"ה סימן י"ג ועתה ראיתי לה' דברי שמואל הנד"מ א"ה סי' ז' שהאריך בזה ואין הפנאי מסכי' להאריך:

וכן ראיתי להגאון מז"ה בחק"ל מ"ב אה"ע סי' ד' שכתב וז"ל מה שצידד להתיר מט' ס"ס זה אינו דס' מבעלה אינו ספק כיון שהאמינו הכתוב וס' ב' שמא נתעברה מגוי אינו שזה היה שייך בשותקת או אלמת וגם מהר"י ויל סי' מ"ד וה' בני יעקב סי' יו"ד שצידדו להתיר בלא נבדקה האם הם המדברים אבל בנ"ד שאמרה שנתעברה מבעלה הרי יש הודאה מכלל דבריה שלא נתעברה מגוי ודברי הרב צמח צדק שהביא אינו ענין לנ"ד שדברי הרב הם בהודית וכו' וגם שבנדון הרב לא אמר האב שאינו ממנו באופן שנראה עיקר בנ"ד שהוא ממזר ודאי ענ"ד והדברים ברורים שכל שאמר האב שאינו בנו אין מקום להכשירו אלא אם אמרה היא בפי' שהוא מגוי וכדמשמע מדברי הרמב"ם וכדבר האמור:

ומ"ש ה"ה הי"ו עדיף מינה לצרף בזה עוד ס' ג' ס' בה"ג ודעימיה דבעינן היכר בכורה והביא מ"ש הגאון רעק"א בסי' קנ"ח והחת"ס סי' י"ג כיעו"ש הנה תשו' החת"ס הלזו כבר ציינתיה בהגהותי לס"ה ישרי לב אה"ע אות ס' וילדות היתה בי להקשות אס' בה"ג וריא"ז עמ"ש הגאון מז"ה בחק"ל מה"ב סי' ד' דלא אמרינן ס' מבעלה כיון דהאמינו הכתוב ותמהתי דלס' הבה"ג וריא"ז לא האמינו הכתוב לפסלו באופן זה וטעות הוא בידי שכבר ביאר הגאון ז"ל שם דלדידן דקבלנו הוראות הרמב"ם ומרן בש"ע אין זה נכנס בסוג ס' וכמו שביאר באורך בסי' ב' וכבר פירשתי שיחותי בסה"ק תע"ל ח"א אה"ע סי' כ"ב ה"ה נמי הכא בנ"ד דבקורפו יע"א קבלו עליהם ס' הש"ע על כל אשר יאמר כי הוא זה ותו דבנ"ד דאיכא העדת העדים שנתעברה מישראל ולכ"ע הולד ממזר כמ"ש לעיל סי' א':

ובסו"ד כתב ה"ה הי"ו דאין לחוש מפאת הקול והחזקה כיון דלא בדקו ב"ד הדבר בזמנו וכשבדקו לא מצאו דבר ברור פשיטא ופשי' שאין חוששין לקול ההוא יען כשבדקו לא מצאו דבר ברור ואפילו היה הקול יוצא קול ברור אין חוששין לו והביא תשו' מהריב"ל ח"א דס"ח עש"ב ועמל הוא בעיני להשיב לזה כי מי הגיד לו שלא חקרו הדבר בזמנו אם מפני שראה החקירות והעדויות האלו שנעשה בשנת הק"ץ אחר שנים רבות מלידת הממזר כבר כתבנו לעיל שמתוכם יש ללמוד שאינם בשלימות וכנראה שהרב שנו"א ז"ל צוה לחקור עוד מלבד החקירות הראשונות והרי עכ"פ לפנינו מעשה ב"ד ברור חתום מאת הרב המו"ץ וב"ד ב' פרנסי הקהלה שכתבו בכתובה שהוא ממזר גמור ואפילו לא היה נמצא כתוב דבר זה בכתובה והיו באים ב' עדים ומעידים שבב"ד של הרב המו"ץ ז"ל נגמר דינו שהוא ממזר ודאי לא היינו יכולים לסתור את דינו דאפי' העידו ב' שנגמר דינו למיתה היו נהרגים כמ"ש בספ"ק דמכות ופסקו הרמב"ם וכמ"ש החת"ס הבי"ד לעיל וכ"ש שהמעב"ד לפנינו ולא ידענו מאיזה טעם ועדות דן כן:

וגדולה מזאת כתב האשפ"ץ ח"ג סי' ו' בנ"ד שהב"ד הכריזו בתחי' שהיתה מקודשת ושוב חזרו והכריזו שאינה מקודשת וכתבו מעב"ד בידה ונו"ן אם מבטלים הקול הא' והביא מ"ש הר"ן ז"ל דל"מ לקלא וכו' ואפי' לס' האומרים דמבטלינן בנ"ד יודו דאין בהכרזה הב' כלום ואייתי מ"ש בירוש' פ"ב דכתובות ובתוספתא דסנהדרין העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר משנחקרה עדותן אינם נאמנים לומר מבודים וכו' והכא הוא ב"ד ולב"ד טועים לא חיישינן וכו' ונקטינן כמו שהכריזו בתחי' דלא טעו ע"כ הרי דאפי' הב"ד ההוא אינם יכולים לבטל הקול שהחזיקו הם ואעפ"י שהי"ל חזקת פנויה כ"ש שאין לב"ד אחר לבטל מה שגזרו ב"ד הראשון וכאמור:

עד כה עזרנו ה' לברר כי גם אם לא היו אלא העדויות האלו לפני הרב שט"א ז"ל ועל פיהם דן את הדין שהוא ממזר גמור יפה דן יפה הורה וה' אתו שהלכה כמותו ובפרט לפי מה שחקרתי ודרשתי היטב מהזקנים של עיר זאנטי כי שם כל עדת ישראל שוכנים לבדם בשכונה מיוחדת ורק עתה זה מקרוב שיצאו איזה מהם לדור במבואות הערלים אבל עד שנת הת"ר היו כולם יחד בשכונה מיוחדת מוקפת חצרות ודלתות הגיטו ננעלין בלילה וא"כ הרי רוב השכונה וגם רוב הבאים אצלה היו פסולים להיותה א"א וכ"ש שאין אתנו יודע אם היו עדויות ובירורים אחרים שע"פ דן את דינו הרב המורה ז"ל ואין להרהר אחריו ולהמציא גנאי לת"ח רב מומחה ופקיע בעירו כמש"ל משם הגאון מרן החק"ל והגאון חת"ס וכמדובר:

עלית על כלנה מ"ש במכתבי הא' למע' הרב הגדול ראש"ל נר"ו כי אף במונח שהיה מקום להתירו לישראל הנז' מה יתן ומה יוסיף התרו אחרי שנשא את שמחה בת שבתי יהודה שהיתה ידועה לממזרת ודאית והנה ראיתי שגם ע"ז פקח עינו הרב הפוסק נר"ו וכתב וז"ל גם האשה שמחה אשר נשא היא כשרה לב"ק מאחר שכל פסלותה למטוניה דהרב המורה הוא מחמת שאמה חנה אחותו של ישראל היא בת רחל המנאפת ומפני זה שרטט וכתב זנתה אמם וכו' כיון ששמחה היא בת חנה היולדה בפסלות גם היא תתלנה בשם ילדי זנונים ואין לומר שחנה הנז' זינתה תחת בעלה וילדה את שמחה שא"כ לא היה מכנה אותה על שם אביה בת שבתי יהודה אם לא שחשב הרב המורה כיון שהאשה רחל פרוצה ביותר חוששין לבניה ואהמ"ר דבריו לא צדקו דמ"ש חוששין היינו חששא בעלמא ולא לענין ממזרות וכו' וא"כ המשפחה הזאת כולה כשרה ומכושרת וכו' את"ד הנה הבאתי כל דבריו בזה כי אלה הדברים הם עיקר ויסוד כל הפסק של התר המשפחה הזאת כי אם שמחה זאת היא ממזרת כל מה שטרח ויגע בהיתר ישראל הנז' הוא ללא צורך ומילי דכדי כאשר ביארנו: ואנכי הרואה כי במחי' כ"ת שגה בזה כי אף אם כנים הדברים שחנה אמה של שמחה היתה בת רחל המנאפת הלא חנה היתה בת דומה שאפשר באה מטיפה פסולה ולדעתו שהיא היתה כשרה ונשאת בהיתר לשבתי יהודה וא"כ איך יתכן לכתוב על בתה זנתה אמם הובישה הורתם ואמה לא זנתה ואיך כתב ששמחה היא בת חנה היולדה בפסלות ולפי הנחתו הולידה בכשרות ואם כוונתו שחנה נולדה בפסלות עכ"פ שמחה נולדה בכשרות ומ"ש שאין לומר שזינתה חנה שא"כ לא היה מכנה אותה ע"ש אביה כמדומה שנעלם ממנו בעת ההיא הדין הפשוט שאם בא על א"א והוא והיא מודים ודימא מניה ולא מעלמא דלכ"ע שדינן ליה בתריה ונקרא ע"ש וזו אינה צריכא לפנים גם מ"ש שהרב המורה טעה לחשוב שמפני שאמה של חנה היתה פרוצה ביותר חשש לה משום ממזרות וכו' דברים אלו אינש ראוים לפי כבודו ופלטם הקולמוס שלא מדע' בעלים ולא מן השם הוא זה להטיל מום בקדשי' ולשווי לרב מומחה ופקיע ומורה הוראות בישראל בעיר הגדולה קורפו לקטיל קני באגמא ויפה השיב לו החכם הנכבד ה"י בסי' ב' בטוב טעם ודעת ותסגי כן עדות הרבנים שישבו כסאות למשפט בעוב"י קורפו ה"ה הרב כמהר"י אשכנזי נר"ו ר"מ באנקונא והרב אלישע מפאנו ר"מ בעיר מילאנו שהעידו בגודלם ששמחה הנז' היתה ידועה ומפורסמת לממזרת ודאית וממקומו הוא מוכרע שאם היה לו ס' בה לא היה כותב טמא טמא יקרא ולכן הלך זרזיר אצל עורב וכו' וגם אפי' היתה ס' ממזרת לא היה משיאה לממזר ודאי ואין ראוי להאריך בזה עוד:

עד כה ערכתי משפטי למהפך בזכותיה דרב המור' לצדקה ולכבוד המשפחות המיוחסות שבישראל שלא יתערבו עם ממזרים רעים ומרים ותתי לי כי גם הרבנים הגדולים רבני עיה"ק וגובה להם הרב הגדול גאון ירושלם ראש"ל הע"י שהסכימו בהתר זה מפני שסמכו על חזקת הרב הפוסק הי"ו בראותם כל האמור בענין גם הם יודו על האמת הברור והיינו שבחייהו וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד החותם פה נא אמון יע"א בחדש אדר א' שנת הסת"ר בא סי' ברור כשמש ושלום על דייני ישראל

הצעיר אליהו חזן ס"ט:

ולמודעי אני צריך כי כאשר כתבתי והודעתי את צערי למע' הרב הגדול ראש"ל נר"ו ברב ענותנותיה שרטט וכתב אלי וז"ל:

ירושלם עיה"ק ת"ו י"א שב"ו ש' סת"ר לפ"ק לכבוד מעלת הרב הגדול ידיד נפשי ר"מ ור"מ כקש"ת אליהו בהיר בהלו נר"ו לנצח יגון שמו וכסאו כשמש יכון נסו"א:

רב נכבד יקרת מכתבו בלא זמן הגיעני לנכון ובה עומד ומתמיה על הפס"ד של היתר הממזרים של קורפו יע"א. לזה אשיב כי כל הרבנים הגדולים ראשי אב"ד והב"ד ורבנים אחרים שחתמו בפס"ד הנז' וגם הרב הפוסק עצמו הי"ו וכ"ש אלא נפשאי שכבר פירשתי שיחותי ולא הסכמתי להתיר כ"א עפ"י העדויות שנתקבלו לפני ח"ר יוסף וינטורה נ"ע שאנחנו מכירים אותו שפעה"ק נלב"ע זה שנים לא כבירים ולא נתקבלו לפני הרב ש"ט:

אמאריליו ז"ל וע"ז דוקא עלתה הסכמתינו להתיר דוקא:

ואולם אם המצא ימצא שום עדות ובירורים אחרים על ישראל או על חנה אם שמחה או אפילו איזה הוכחה ברורה לאסור אותם יודיעונו ונתאזר לאוסרם כי מי יערב אל לבו להתיר לבא ממזרים בקהל ה' ח"ו הס כי לא להזכיר רק עפ"י העדויות שלפנינו סמכנו להתירם ובפרט שלא ראינו שום עדות ושום פוצה פה על חנה שזינתה תחת בעלה והיא היתה בת רחל שנולדה מבעלה הא' כי רחל היתה גדולה בשנים מבעלה הב' חיים גאני לעל י"ג או י"ד שנים ונמצא כי חנה היא חורגתו של חיים גאני הנז' ולא נשמע על חנה שום שמץ פיסול ובכן אני כותב הודעתי זאת לכבודו למען יפרסם ברבים לפני כל חכם לב ולפני כל קהל עדת ישראל כי עפ"י העדויות הנז' סמכנו להתירם וד"ב והנני חותם בברכה נא"ה ידידו

הצעיר:

יעקב שאול אלישר בא סי' יש"א ברכה ס"ט הדור אתם ראו אמריו כי נעמו וכבר הודעתיו כי החכם מהר"י וינטורה ז"ל שנתקבל העדות בפניו היה מו"ץ בעיר זאנטי. ונלב"ע בעיר הנז' בחדש שבט שנת היתר"ד. ואינו זה ר"י וינטורה שהכירו בירושת"ו ונלב"ע שם וסמוך לבי שבצדקתו ותום לבבו כאשר עיניו יחזו כל האמור בענין יצא דבר מלכות מלפניו להחזירם לאיסורם הא' כהוראת הרבנים הגדולים שבמקום המשפט היא עיר קורפו יע"א וד"ב:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה