אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

סימן א

הקדמה

שאלה איש אחד היה בעיר זאנטי ושמו חיים גאני נשוי עם רחל קוניליאנו ומפני רוע מעללה פירש ממנה ובהיותה פרושה מאישה נתעברה וילדה בן ובהיותה מעוברת כבר יצא שמה בעיר שהפקירה עצמה וכאשר נולד כבר היה בחזק' ממזר שנולד מאשת איש בהיותה פרושה מובעלה והלך ונתישב בעיר קורפו וכאשר גדל הנער ורצה לישא אשה מצא מין את מינו את שמחה בת שבתי יהודה שהית' ידועה לממזרת ודאית אך הרב המו"צ כמהרש"ט אמאריליו ז"ל לא רצה לתת לו רשות לישא עד שיתברר ממזרותו וכתב לעיר זאנטי להמו"צ מהר"י ויכטורה ז"ל לחקור ולדרוש והחכם הנז' עשה חו"ד ביום י"ב מאגיו שהוא ל' אפריל ליונים ש' אתת"ר שהוא בחדש אייר התק"ץ וזה תוכן העדויות ששאלו את בעל האשה אם אחר שפירש ממנה בא אליה פעם אחרת והשיב בש"ח שלא בא אליה פעם אחרת וכן העיד שבתי מוסטאקי ששמע מכמה אנשים שאחר שנתפרד ממנה לא נתחבר עוד עמה ולא הלך לביתה:

אח"כ שאלו את המוהל רפאל דאלמידינו והעיד שרחל המנאפת אמרה לו שהולד הוא מרפאל בן חננאל הכהן מעיר קורפו ושאלה אשה שישימו שמו חננאל כשם אביו של הנואף והמוהל לא רצה מפני הכהונה וקראהו בשם ישראל וכן העיד אברהם פוליטי שיודע בבירור שישראל הנז' נולד מיאודי גר בארץ ושהיו רוצי' לשים לו שם אביו של הנואף ורק אחר שנתעברה הי"ל ידיעה עם גוי אחד וכן העיד אברהם שבתי שהולד הנז' נולד מיהודי כהן שבאותו זמן לא היה הולך לביתה אלא הוא וידע זה בבירור יען שבית האשה למעלה מביתו והיה רואה הכל:

ואברהם דאלמידיגו העיד ששמע מכמה אנשים שנולד מגוי ומכמה אנשים שנולד מהיהודי רפאל חננאל:

ושמואל הלוי העיד שהיו הולכים לביתה יהודים וגוים אך היהודים היו יותר מגוים והאשה קונסולה נוריויס העידה ששמעה מכמה אנשים ונשים שהולד מיהודי מקורפו שמו רפאל חנניה הכהן גם האשה אסתר פוליטי העידה ששמעה מכמה אנשים שהולד מגוי:

אך האם לעולם אומרת שנולד מיהודי אחד והעו"צ מהר"י וינטורה ז"ל בכתבו להרב אמאריליו ז"ל כתב שנתברר שרחל הנז' עשתה הניאוף הזה עם רפאל בן חננאל הכהן מקורפו אלה הם תורף העדויות הכתוב' בלשון איטלקי:

וכאשר באו העדויות האלו לקורפו עשה פס"ד הרב שט"א ז"ל (אולי הי"ל ג"כ עדויות אחרים) והסכים להשיאו עם הממזרת שמחה הנז' אך לא נמצא הפס"ד ההוא רק בכתובה הנעשית בר"ח סיון התק"ץ כתב וז"ל בשבטי ישראל הודעתי נאמנה כי זנתה אמם הובישה הורתם ובני זנונים המה ולכן הלך הזרזיר אצל העורב וטמא טמא יקרא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' קהל קדושים רבה:

וחתום עליה הרב ש"ט הנז' ופרנסי הקהלה וכשהגיע' אחת מבנות הממזרים הנז' לינשא בזמן הרב מהר"י ביבאס ז"ל לא הניחה לינשא לישראל וכן עשו הרבני' שאחריו זלה"ה ועתה שלחו מתם כל העדויות הנז' ליה"ק הרב הגדול ראש"ל כמהרי"ש אלישר נר"ו ומרב ענותנותיה דמני"ר שלחם אלי וז"ל:

עיה"ק ירושלם תוב"א יום ח' לחדש רחמים תרנ"ה שר"י אלפים לכבוד מעלת הרב המופלא וכל טוב מלא וכתר ש"ט עולה רב משרשי'א כקש"ת הליהו בהי"ר נר"ו יאיר לעד לעולם ובריא אולם גסו"א:

יקרת מכתבו למן ב' חדשנו לנכון הגיעני קראתי בכל לב צוף דבש אמרי נועם בענין הממזרים של קורפו הנני לוטה תו"ד כל העדויות מתחילה ואולי בהעמיק העיון בעיקר הענין מתחילתו יוכל לטהר משפחה אחת כי בסבתה יתערבו משפחות אחרות ותמלא הארץ ממזרים ואתמול קבלתי כתב מהתם כי נכדי חר"ק הי"ו התל בהם שכבר הסכמתי להתיר בדברי שוא ודברי כזב שארי ליה מאריה ולשעבר בא סי' בנימן הלוי הי"ו פעה"ק. וידע האמת מפי והודיעם וגעו כולם בבכיה ואני נומיתי להם שיען שרו"מ פרסם בספרו תע"ל שהם ממזרים וכו' צריך שהוא ישתדל אחר שיראה העדויות וגם אני אסכים עמו על הדין ועל האמת וכל לגבי דידי יעשה וגם יוכל ויקדש ש"ש ברבים כאשר עשינו בב"ד עם הרב שמ"ח גאגין ז"ל בענין הממזר של איזמיר יע"א כמבואר בסה"ק שמחה לאיש ובס' ישמח לב אחר שהכריזו עליו כמה שנים שהיה ממזר ואתו החכמה רק אין דבר זולתי נשארתי דשו"ט והנני חותם בברכה נאמן אהבתו.

הצעיר

יעקב שאול אלישר יש"א ברכה ס"ט:

והנה אנכי הרואה שאף אם ימצא איזה צד היתר לישראל הממזר עפ"י העדויות הנז' המונחי' לפנינו כאשר רמז לנו מעלת הרה"ג ראש"ל נר"ו במכתבו הנז' מ"מ לא יגהה מזור לטהר את זרעו הם הבנים והבנות המבקשים עתה להתירם. יען כי הוא נשא את שמחה ממזרת ודאית כמובן הפשוט ממ"ש בכתובתם הרב המו"צ ופרנסי הקהלה זלה"ה בכל זאת אמרתי אשנה פרק זה בקיצור האפשרי לראות אם גם לפי העדויות הנז' יש מקום לומר שישראל הנז' לא היה ממזר ודאי ואזי יגדל התימה על הרב המורה ז"ל איך השיאו לממזרת ודאית כי אם היא היתה כשרה או אפי' ספק ממזרת לא היה מן הדין שישיאנו עמה כי הדין פשוט ומוסכם בטור ש"ע וסי' ד' כי ספקן בודאן אסורים. וממ"נ אם חשבו לישראל הנז' לכשר או לס' ממזר איך השיאו לשמחה בת שבתי אם היתה אפי' ספק ממזרת ואם היתה כשרה וישראל ג"כ חשבו לכשר איך כתב בכתובה זנתה אמם וכו' וגם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' אלא ודאי שחשבו לממזר ודאי וע"כ השיאו לממזרת ודאות וגם אם עפ"י העדויות הנז' יש מקום לפקפק אולי היו עדויות ובירורים אחרים שנגלו לפניו והרואה יראה שאף אם נניח שדן את הדין רק עפ"י העדויות האלה וחשבו לממזר ודאי הדין עמו שהלכה כמותו כאשר נבאר:

כי לפי המובן מבין ריסי כתבו של מעלת הרב נר"ו שכתב שיש מקום להתירו ורמז לנו מה שכתבו רבני עיה"ק ורבני תוגרמה בענין הסריס המובא בס' עיני כל חי וכוונתו שגם פה יש להתיר מטעם ס"ס ס' מבעלה ס' מגוי כיון שיש בעדויות מי שאומר שהו' מגוי ואני אומר שאין מקום לומר מבעלה כיון שהוא אומר שמיום שפירש ממנה כלומר קודם שנתעבר' לא בא אליה ולא קרב אל פתח ביתה וגם מעדויות העדים אנשים ונשים מוכח שהדבר ידוע ומפורסם שבעלה אין עמה והיא הרה לזנונים ונתפרסמה למנאפת מיום שפירש בעלה ממנה ואולי גם נתברר זנותה בהיותו עמה. וזה היה סיבה לפרידתו ממנה:

ואולם לנו לדעת אם דברים אלו שאמר בעל האשה שמיום שפירש ממנה דהיינו קודם שנתעברה לא בא אליה ואפילו לביתה לא הלך יש בהם כדאי לשווי לולד ממזר ודאי כאומר בפי' אינו בני ונראה שכן הוא שהרי כתב הרמב"ם בפט"ו מא"ב הי"ז גבי ארוסה שאם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר שאפילו היה בחזקת בנו ואמר בני זה ממזר נאמן ע"כ והוי ממזר ודאי כמ"ש הטוש"ע באה"ע סי' ד' ואעפ"י שהטו' וש"ע כתב והארוס מכחיש ואומר שאינו ממנו לאו למעוטי באומר לא באתי עליה. שהרי הב"י כתב ע"ד הטור אלו וכ"כ הרמב"ם. אלא כוונתם ודאי שכיון שאומר שלא בא עליה מוכח שאינו ממנו וראיה לזה דבאומר על תינוק בין הבנים זה בני בכור שהוא נאמן אעפ"י שע"י שמכיר זה הקטן לבכור פוסל הגדולים ועושה אותם ממזרים כמ"ש בהגה"מ פט"ו מהא"ב ה"ד הב"י בסי' ד'.

הרי דאף שאינו אומר על הגדול שאינו בנו בפירוש עושה אותו ממזר באמירתו שהקטן הוא הבכור מפני שממילא מובן שהגדול ממזר והגם שהכנה"ג שם בס"ק כ"ב הביא משם הרדב"ז ח"ב סי' רמ"ט דס"ל שצריך שיאמר בפי' על הגדול שהוא ממזר וכתב שלפי"ז צ"ל שמ"ש ההגהות הוא במי שאומר שאינו בנו כבר עמד ע"ז הגאון מז"ה הגדול בחק"ל נו"ב אה"ע סי' ב' וכתב שמפשט דברי הגמ' ומדברי התוס' בב"ב דקכ"ז ד"ה בך ובקידושין דע"ד ד"ה נשים ומתשו' הריב"ש סי' ע"א משמע היפך הרדב"ז ופירש כונת הרדב"ז שלא יחלוק על הראשונים עי"ש והעה"ש בסימן ד' סק"ה הביא מדברי הרמ"ה בפי"ן סי' ק"ט שמשמע בהדיא דאפילו לא אמר על הגדול בפי' שהוא ממזר אלא אמר על הקטן שהוא בכור ממילא הגדול נעשה ממזר וכן ביאר התשב"ץ בח"ב סי' נ"ט וז"ל מיהו נאמנות האב הוא כשאומר שלא בא על אשתו מיום שהוחזקה שאינה מעוברת מאותו בן עד אחר שהוחזקה למעוברת ממנו דאז ודאי הבן הוא ממזר והאב יכול לטעון כן בבריא ע"כ וכ"כ שם בסי' צ' וז"ל ואם לא הוחזקה מעוברת עד אחר שנמצאת מזנה בזה יכול לומר הבעל זה לי זמן מרובה לא באתי עליה ובודאי אינה מעוברת ממני ובזה יהיה הולד ממזר ונאמן הוא בזה ע"כ וכל זה הוא אפי' הוא יושב עם אשתו וכ"ש בנ"ד שהוא פרוש ממנה וכל העם מרננים אחריה ועיין בחק"ל מה"ב שם שכתב שכה"ג כתב בס' המכריע סי' ס"ד ורשד"ם ח"מ סי' ש"ד וחוות יאיר סי' צ"ג:

אלא שיש לדון בזה ממ"ש הרמב"ם שם הל' י"ט א"א שהיתה מעוברת וכו' אמר האב אינו בני או שהיה במדה"י ה"ז בחזקת ממזר ואם אמרה וכו' עי"ש ונראה מלשון זה שאינו ממזר ודאי אלא ס' ממזר וכן היה נראה מדברי הה"מ שם שכתב ולד זה ס' מגוי וכשר ספק מישראל וממזר ובכל ס' היא נאמנת להכשיר ע"כ משמ' שהבין בדברי ההמב"ם דהוי ספ' ממזר וכן הבין בדבריו הב"ש בס"ק כ"ב וכתב דהטור והש"ע לא ס"ל הכי וסוברים דבאומר האב אינו בני הוי ודאי ממזר עכ"פ בס' הה"מ הוא שהרמב"ם סובר דבאומר אינו בני הו"ל ספק ממזר:

וכ"ש כשאינו אומר אינו בני אלא שאומר לא באתי עליה וקשה וכל מה שביארנו לעיל דמשמע היפך מזה:

א תימה בעיני לאפושי פלוגתא מפני הלשון שכתב הרמב"ם הרי זה בחזקת ממזר ואם הלשון הזה מורה על הס' תידוק נמי ממ"ש בתחי"ד הבן בחזקת כשר ואינה נאמנת לפוסלו והתם א"א לומר שהוא ספק כשר דהתם ודאי הוא כשר גמור וה"ה הכא שהוא ממזר ודאי וכמו שהבין מב"י בדעת הרמב"ם. שעל דברי הטור שכתב ממזר ודאי כתב הוא ז"ל וכ"כ הרמב"ם ונראה ברור דכוונת הרמב"ם לומר כשהיא אומרת אינו מבעלי ולא פירשה שיחותיה אם מגוי אם מישראל הרי הבן בחזקת כשרותו כשר ודאי כיון שהיא אינה נאמנת לפוסלו עד שיבדק האב וכן אם אמר האב אינו בני והתורה האמינתו הרי הבן בחזקת ממזר ודאי ואם נבדקה האם ואמרה מגוי היא נאמנת להכשירו כיון שאין הבעל יכול להכחישה ולעולם שאם לא נבדק האב הבן כשר ודאי.

וכן אם לא אמרה האם שהוא מגוי שהוא ממזר ודאי כל חד כדיניה ולכן בדין ט"ז כתב הדין הפשוט באומר האב שאינו בנו שהתורה האמינתו והוי ממזר ודאי וכאן אתא לפרושי שאם האם מכחישתו באומר' מגוי שהיא נאמנת ומרן בש"ע פירש כל זה בסעיף אחד כמו שיראה הרואה וגם הה"מ שכתב ולד זה ס' וכו' אין כוונתו לומר דכשאמר האב אינו בני אינו נעשה אלא ספק ממזר אלא כוונתו ברורה דאף דהאמינתו התורה לאב האומר אינו בני ולשווי ודאי ממזר מ"מ אין להכחיש שיש להסתפק שמא מגוי נתעבר' ונהי דאם שתקה האם או ליתא קמן או אמרה ממך נתעברתי הולד ממזר ודאי אבל אם אמרה בפי' מגוי שאין הבעל יכול להכחישה היא נאמנת לברר הספק ועיין להי"א ח"א ס"ק כ"א שהאריך:

וחזינא לגאון הרמ"ז ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קי"ז דקע"ז ע"ג שכתב דמ"ש הרמב"ם הרי זה בחזק' ממזר ר"ל ס' ממזר והביא ראיה ממ"ש בהי"ו ארוס' שנתעברה הרי הולד בחזקת ממזר וסיים ואסור בבת ישראל ובממזרת ומדאסרו גם בממזרת ש"מ דס"ל דהוי ס' ממזר ולחלק יצא דכשאומר אינו בני סתם הוי ס' ממזר וכשאומר בפי' אינו בני וממזר הוא כדלעיל אזי הוי ממזר ודאי מפני דהוא קים ליה שאינו מגוי:

ועפי"ז תמה על ה' שער המלך בפט"ו מהא"ב עש"ב וכבן המתחטא אני אומר שלפי מש"ל יש להשיב והכי מסתבר דלא לאפושי פלוגתא והראיה שהביא מההיא דארוסה אחר נע"ר יש להשיב דלכן פי' שיחותיו רבינו הרמב"ם לומר דאסור בבת ישראל ובממזרת כדי שלא נטעה שהוא ממזר ודאי כדמשמע לשון בחזקת ממזר שהוא ממזר ודאי וכמו שהוכחנו לעיל מהלשון שכתב שם סמוך ונראה בחזקת כשר שהוא כשר ודאי וכדבר האמור:

וכעת ראיתי להגאון נוב"י במ"ק אה"ע סי' ד' שאף הוא היה מתכוין לפרש דברי הרמב"ם כדברי הגאון מז"ה וב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד גם הי"א בס"ק כ"א כתב לפרש כן ודחאו מלשון הרמב"ם בפיה"מ שהוא דלא כהה"מ ולפי מש"ל גם הה"מ סובר בדעת הרמב"ם שהוא ודאי ממזר ורק כשטענה בפי' האשה שהוא מגוי היא נאמנת לברר הס' כיון שאין הבעל יכול להכחישה אך כשהיא אינה לפנינו או שותקת וכיוצא הולד ממזר ודאי ותסגי לן שמב"י הבין כן בדעת הרמב"ם שכ"כ בב"י ע"ד הטור שכ"כ הרמב"ם וכן פסק בש"ע אה"ע בלתי חולק:

ואפי' אם היה סובר הרמב"ם בפ"י הפך זה לדידן דקבלנו הוראות הש"ע רבו הסוברים דכוותיה נקטינן אף נגד הרמב"ם כ"ש כשאינו מבורר בדברי הרמב"ם להיפך לכ"ע נקטינן כפסק מרן הש"ע והוא פשוט:

והנראה ברור שכל מ"ש הגאון מז"ה שם בחק"ל יו"ד ח"א היינו לפלפולא בעלמא וליישב דברי הרמב"ם לפי סגנון מה שהבין הב"ש שהה"מ סובר שהטוש"ע חולקים על הרמב"ם ז"ל:

ואולם כשנשאל הלכה למעשה בחק"ל מה"ב אה"ע סי' ב' הסכים בפשיטות שדעת הרמב"ם כס' הטור וש"ע דכשאומר האב אינו בני הולד ממזר ודאי וכתב לפרש כן בדעת הה"מ אלא שתימה הוא שלא זכר ש"ר מ"ש ביו"ד ח"א וההכרח שהכריח שם מ"מ אף למ"ש שם וכן מ"ש הגאון נב"י דבאומר אינו בני לבד הוי ס' ממזר לדעת רבי' ז"ל היינו דוקא קודם שנבדק האם דאכתי מספק"ל שמא תאמר מגוי ועבד והיא נאמנת בזה כיון שאין הבעל יכול להכחישה אבל אם נבדקה האם ולא אמרה שנתעברה מגוי וכ"ש אם אמרה שמישראל נתעברה מודים הם דגם לדעת הרמב"ם הולד ממזר ודאי והכא בנ"ד מלבד המוהל ששמע מפיה שמישראל נתעברה וגם העד אברהם פולוטי העיד שהיו רוצים לשום שמו כשם אבי הנואף ומי הוא זה הקורא לו שם הלא היא האם כיון דהבעל איננו וגם אשה אחת העידה שהאם לעולם אומרת שמישראל נתעברה א"כ הרי יש כאן הודאת האם שלא נתעברה מגוי ובכור:

וגדולה מזאת אני אומר שאפילו לא היתה אומרת האם שמישראל נתעברה וכגון בשותקת או דליתא קמן. לא מצינן למתלי בגוי אחרי שיש עדים מעידים שנתעברה מישראל והולד ממנו והרי העדוית לפנינו ואברהם פוליטי העיד שיודע בבירור שהולד הזה נולד מישראל ורק אחר שנתעבר' היה לה ידיעה עם גוי אחד גם אברהם שבתי העיד שנולד מיהודי כהן שלא היה הולך לביתה אלא הוא והוא היה שכן עמה והיה רואה הכל ועדות הנשים שהעידו גם כן מפי השמועה כמאן דליתנהו דמיין ועדות אברהם דאלמידיגו ששמע מכמה אנשים שנולד מגוי ומכמה אנשים שאינו אמת אלא שנולד מיהודי אין בו ממש שהוא מעיד מפי השמועה וגם היה קול ושוברו עמו ואין בו עדות ברורה וגם עדות שמואל הלוי שהעיד שהיו הולכים לביתה יהודים וגוים והרוב היו יהודים מלבד שלא העיד מתי היו הולכים אצלה ואולי היה אחר שנתעברה וילדה עוד זאת שאין בזה עדות של ניאוף ולא של כיעור ואם לדבר עבירה נתכוון הרי מעיד שהיו הרוב ישראל ואף אם היו דבריו ברורים אין דבריו עומדים בפני ב' עדים כשרים המעידים בבירור ובש"ח שנולד מישראל וכבר כ' ריא"ז הו"ד בס' עה"ש סי' ד סקי"ז שאין מוציאין הולד מחזקת כשרותו אלא עפ"י האב או עפ"י ב' עדים עי"ש וכאן כולהו איתנהו ביה האב והאם וב' עדים כשרים ולית דין צריך בשש:

ולפי"ז אין מקום בנ"ד לצרף בזה ס' בה"ג ודעמי' שלא האמין הכתוב לאב לשווי ממזר אלא דוקא כשיש דבר בכורה וגם ס' ריא"ז שלא האמין הכתוב לאב אלא על בנו לומר שבא מן הערוה ולא לומר שאשתו זינתה וילדה ממזר גם ס' יש מי שאומר שלא האמינו הכתוב אלא בבן בין הבנים ולא בולד אחד שכבר פקח עינו ע"ז מז"ה הגאון בחק"ל מה"ב סי' ב' וסי' ד' וכתב דבכל הגלילות האלו קבלו עליה' ס' הרמב"ם והש"ע והם חולקים על ס' אלו ואעפ"י שראיתי לאיזה מרבני האחרונים שעשו סניף לסברות אלו היינו בנדונם שכבר הי"ל ס"ס גמור או אפילו ס' אחד וכיון דקי"ל ספק מותר מותר מן התורה ע"כ להקל בשל דבריהם עשו סניף סברות אלו עוד זאת אני אומר שלא כתבו הרבנים הנז' כל חד בדידיה למנוע נאמנותו של אב אלא היכא שהוא יושב לבטח עם אשתו והיא עומדת בחזקת כשרות והבעל בא לומר אין זה בני אינהו בדידהו ס"ל דל"מ ליה. אבל היכא שהאשה פרושה מאישה והיא פרוצה ביותר והיא גם היא אמרה מפ' ישראל הוא ויש עדים ברורים שהולד ממנו והבעל אומר שאינו בנו הא ודאי דכ"ע מודו דהולד ממזר ודאי ועיין בס' בני יעקב בתשו', סי' יו"ד ובשער המלך פט"ו מא"ב הל' י"ז ואכמ"ל:

כל זה אני אומר לפי העדויות המונחים לפנינו שנעשו בעיר זאנטי מקום האשה המצאפ' בשנת התק"ץ אשר המורם מהם שאינם בשלימות. שהרי לא שאלו לחיים גאני אם הולד הזה ממנו שזה היה צריך להיות שאלה ראשונה וגם לא שאלוהו מתי פירש ממנה ולמה נפרד מאתה וכן בשאלות העדים חסר כמה שאלות ונראה שאחר הלידה של הממזר כבר חקרו ודרשו והרב שט"א ז"ל ביקש לחקור שנית בשעת הנישואין כדי לגמור את אשר החלו קודם לכן וזה כראה ברור מדברי המו"ץ מהר"י וינטורה ז"ל שכתב נתברר עם זה שהניאוף נעשה עם רפאל הכהן. כלומר מהחקירו' הקודמות ועם זה הנעשה עתה גם בודאי שהרב כמהרשט"א ז"ל עשה חו"ד בקורפו ושאל את הנואף הכהן הנז' ועפ"י חקירותיו ודרישותיו עשהו ממזר ודאי והשיאו לממזרת ודאית בכתובה וקידושין כדת של תורה וביאר עליה שגם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' וכיון שלא נמצא פסק דינו וכתבו משם שנאבד שפיר יש לומר שהיו גם עדויות אחרות ונאבדו:

וכבר ביארנו שגם במונח שלא היו אלא עדויות אלו יש בהם כדאי לעשותו לישראל קוניליאנו לממזר ודאי ואף אם היה סברה לומר שעפ"י עדויות אלו לבד היה מקום להכשירו מ"מ מאחר שהרב המורה ז"ל השיאו לשמחה בת שבתי יהודה שהדבר ברור שהיתה מפורסמת לממזרת ודאית שהרי כתב ילדי זנונים המה וטמא טמא יקרא ואחרי שהדין פשוט ומבואר בהרמב"ם פט"ו מא"ב ובש"ע סי' ד' שס' ממזר אסור בס' ממזרת ואין היתר אלא ממזר ודאי בממזרת ודאית ואם נחשוב מחשבת פיגול שח"ו טעה בשיקול דעתו לחושבו לישראל הנז' לממזר ודאי הלא עכ"פ אחרי שהשיאו לממזרת ודאית ועתה אנו באים לדון על הבנים שנולדו מהנישואין ההם הדבר פשוט שאין להם היתר כלל אף אם האב היה כשר הלא האם היא פגומה ופסולה והולד הולך אחר הפגום כידוע וכמו שביארתי ג"כ בממזרים אלו:

בסה"ק תעלומות לב ח"ב אה"ע סי' ו' שהיה בנדון שאיש ישראל כשר לקח לו לאשה אחת מבנות הממזרים האלו ופגם את זרעו:

כי ע"כ הדבר ברור בנ"ד שאין להרהר ח"ו אחר ב"ד של הרב כמהרשט"א ז"ל רב המקום ההוא שחשבם לממזרים גמורים והשיאם זת לזה וכמו שסיים מז"ה הגאון ז"ל בחק"ל מ"ב סי' ב' וז"ל ומה גם דאתריה דרב הוא שאסר וקי"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ביו"ד סי' רמ"ב ודעת הראב"ד דאירי אף שהשני גדול ממנו בחכמה ובמנין וכן הסכים הריב"ש סי' שע"ט ואעפ"י שהר"ן כתב להתיר בגדול ממנו בחו"ב כבר כתב דלהלכה כתב כן ולא למעשה וכן הסכים הרדב"ז בישנות סי' נ"ה ומה גם שכתבו העוס' דאף אם התירוהו אינו מותר וכן נראה מתשו' הרדב"ז שם. כי ע"כ אין בי כח להתיר את"ד וכיוצא בזה כתב הגאון חת"ס בח"ו סי' ץ' וז"ל הצריך אני תמיה מאד על הרב המאה"ג אבדק"ק באיי מי ומה הכניסו להרהר אחרי הרב דילמא שלא כדין עשה. גרסינן ספ"ב דר"ה אם באים אנו לדון אחר ב"ד של ר"ג צריכים אנו לדון אחר כל ב"ד וב"ד וכו' ומפני מה לא נתפרשו שמותם וכו' משמע מזה שאין להרהר אחר הוראת ב"ד. ולכאורה סותר למ"ש רבא בב"ב דק"ל ע"ב אי אתא פסקא דדינא דידי וכו' דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל האמת יורה דרכו דהאי אי אתא פסקא וידענו מאיזה טעם דנהו ויש עליו פרכא בזה מיירי בב"ב דאין לדיין וכו' שהרי קמן שטעה בטעמו ושגיאות מי יבין וגו' אך בר"ה לא ידעו טעמו של ר"ג ולא מקום טעותו וכו' אך הוא קבל עדים וקידש החדש אין להרהר אחריו דודאי כדין עשה היוצא מזה אלו היה הפסק והגב"ע שעליהם פסק הרב דינו והיה נראה לכו פרכא על דבריו אז אין משוא פנים וכו' אך הרב ואקרוט הם כמעידים וכו' ואין להרהר איך ולמה פסק הרב ולומר אולי היה כו"כ וטעה הרב חלילה להרהר כך ולהפך בזכות החשודה ולהמציא גנאי לת"ח ומשנה שלימה שנינו ספ"ק דמכות כ"מ שיעמדו שנים ויאמרו נגמר דינו של זה בב"ד פ' שוב אין סותרים דינו והרי זה נהרג וכ"פ הרמב"ם ז"ל את"ד המסולאים בפז ואוקי באתרין ואין לומר שכיון שנמצאו העדויות לפנינו וחזינן בהו טעמא להתרא שיכולים לדון עליהם הא ודאי בורכא היא דהעיקר הוא פס"ד של הרב ז"ל אם היה לפנינו והיינו רואים שאין טעמו מספיק אולי היה מקום לדון אבל כיון שפסק דינו לא נמצא ולא ידענו טעמו ונימוקו מי יעצור כח להרהר אחריו ח"ו:

וכדנא מצאתי עתה למני"ר הרב הגדול ראש"ל יש"א ברכה נר"ו ומשנה כסף הרב שמ"ח גאנין ז"ל בכתבם הבא בספר עיני כל חי דק"ן ע"א שכתבו שאף שמצאו כחא דהיתרא מ"מ זה עמד לפניהם ככתל מעשה רב שעשו הרבנים שהכריזו עליו וכו' חלילה חלילה לומר שלא בא לדעתו ס"ס פשוט כזה אם לא בהכרח נתברר לפניו כס"ת כשמלה או מחמת הודאת הבעל וכו' או מאיזה טעם אחר אשר לא נדעהו וזוהי סיבה טעמא לעיכובא עי"ש דבריהם המצודקים ורק אחר שהודיעם הרב הגדול אברהם בראש נר"ו שלא פסקו הרבנים את הדין ולא כתבו שום פס"ד ע"ז אזי נו"ן באותו נדון ועמדו עליו והתירוהו ועכ"פ לא דמי לנ"ד כמו שביארתי אחרי שכתבתי זה לעצמי השבתי למע' הרב נר"ו וז"ל:

יום כ"ח רחמים תרנ"ה לבחור מעלת תהלת תפארה ברולת חרב הגדול ראש"ל גאון ירושלם כמוהר"ר יש"א ברכה נר"ו:

מכתבו הנכבד מיום ח' לחדשנו קבלתי לנכון קראתי בכל לב אמריו כי נעמו וענותו ירבני לשלוח לידי מסכת עדויות הבאים מעי"ת קורפו בענין הממזרים הרעים ומרים ותכה קראתי כל העדויות ובינותי בספרים ואחרי רואי אמרי קדוש הרב המורה לצדקה כמהרשט"א ז"ל אשר שרטט וכתב בכתובתם הראשונה זחלתי ואירא לחוות דעי בענין זה כי מי יוכל עתה לדעת את אשר ידע הרב המורה ז"ל בעתו וזמנו (ועיין חק"ל מ"ב אה"ע סס"י ב' חת"ס ח"ו סי' ן') גם כל העדויות סובבים על ישראל בן חנה אך על שמחה בת יהודה שבודאי גם היא ממזרת ולכן הלך זרזיר אצל עורב וטמא טמא יקרא כמ"ש הרב ז"ל בכתובה לא נמצא שום קב"ע ובודאי דאיתברר ליה להרב ז"ל שהוא ממזר ודאי שנשא לממזרת ודאית ואף אם נבקש היתר להממזר אשר בשם ישראל יכנה מה יועיל היתרו להבנים שנולדו משמחה הממזרת הודאית ובכן ידי מחולקת מדין עסק ביש וידעתי ערכי עלי שאיני כדאי להכניס ראשי בענין כזה:

ובדבר שהורו ב"ד המקום ונתחזק הקול בב"ד ונכתב ונחתם מאת רב המקום ההוא וגם הרבנים הגדולי' שישבו אחריו על כסא ההוראה החזיקום לממזרים גמורים ואולם מני"ר שיל"א אשר נתנו ה' לראש וראשון לציון אתו החכמה והמדע לקרב או לרחק ומה שכתבתי אני בספה"ק תעלומות לב ח"ב אינו ענין לזה וכו' ורק אין דבר זולתי החיים והשלום:

הצעיר אליהו חזן ס"ט:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה